אילמות סלקטיבית: לעזור לילד לפרוץ את המחסום
ילדים המדברים באופן חופשי בבית ונמנעים מדיבור במקומות אחרים סובלים מהפרעת חרדה בשם אילמות סלקטיבית. למה ההורים לא תמיד שמים לב לבעיה? ואיך אפשר לעזור לילדים כאשר מבינים שמשהו לא בסדר?
נעמה היא ילדה בת חמש שמעולם לא דיברה בגן, לא עם ילדים ולא עם גננות. היא עומדת בשתיקה וחסרת תנועה באמצע מערבולת של פעילות ורעש בכיתת הגן. נראה כי כל אחד ואחת מן הילדים מדברים, צוחקים, צועקים או מתלוננים, ורובם בתנועה. נעמה עומדת דוּמָם.
בגן היא כבויה, קפואה ולא משתתפת. היא כמעט לא מעלה אפילו הבעות פנים, לא צחוק ולא עצב. רוב הזמן נדמה כאילו פניה עטופות במסכה. בבית התמונה שונה בתכלית. נעמה מלאת חיים, תנועה ושיר, ומעל לכול, פטפטנית בלתי נלאית, כאילו היא מפצה על הבקרים הארוכים שבילתה בגן בשתיקה. כמו ילדים רבים, נעמה סובלת מהפרעת אילמות סלקטיבית, וההורים אינם מודעים לכך.
מהי אילמות סלקטיבית?
אילמות סלקטיבית הינה הפרעת חרדה המתבטאת בהימנעות מדיבור למרות היכולת לקיים דיבור תקין. בדרך כלל ילדים הסובלים ממנה מדברים באופן חופשי בבית ונמנעים מדיבור מחוץ לו, ושותקים גם כאשר נכנס לבית מי שאינו כלול ב"מעגל הדיבור" של הילד.
ככל שההימנעות מדיבור מתמשכת, כך עלולים להיפגע התפקוד החברתי והלימודי, המצב הרגשי והביטחון העצמי. דפוסי הדיבור של ילדים עם אילמות סלקטיבית אינם דומים. ישנו רצף של החמרה בהתנהגות - החל בילדים המדברים עם כל אחד מחוץ לבית הספר אך בתוך בית הספר מדברים רק עם חברים מועטים ועד ילדים המדברים רק בתוך הבית ורק עם בני משפחתם הקרובים, מבוגרים וילדים כאחד, והם נראים קפואים מחוץ למסגרת הביתית.
אולי יעניין אותך גם:
- ראיונות עבודה הזויים שאמהות נאלצו לעבור
- לקום ב-4 לפנות בוקר ולגלות שהילדה לא בבית
- סלפי עם התינוקת אחרי ניתוח קיסרי
על פי מחקרים, שכיחות האילמות הסלקטיבית נעה סביב 0.7% מהאוכלוסיה. כלומר, 7 מתוך כל 1,000 ילדים ילקו באילמות סלקטיבית. השכיחות גבוהה פי ארבע בקרב ילדים ממשפחות דו-לשוניות. העלאת המודעות לגורמים של אילמות סלקטיבית ולדרכי הטיפול היא חיונית, בייחוד משום שמדובר בהפרעה בה הילד מסתגר ואינו זועק לעזרה. לעתים קרובות ההפרעה נותרת ללא טיפול מפני שהילד לא גורם לשיבושים בבית הספר או בגן, וכך אף אחד לא שם לב. חוסר הזעקה לעזרה אין פירושו שהילד לא סובל אולם הילד סובל עמוקות, ועל כן ההתערבות המוקדמת חשובה.
מה הורים יכולים לעשות?
מפגשי שיחה: מומלץ שההורים יבואו לבית הספר או לגן פעם או פעמים בשבוע למפגשי שיחה קצרים, שבהם ההורה משחק ומדבר עם הילד. כדאי לשקול איפה יהיה יותר קל לילד לדבר עם ההורה. יש ילדים שידברו בפינה של הכיתה, אחרים זקוקים לביטחון של חדר סגור. ההורה יכול לפתוח כל מפגש עם השמעת הקלטה של הילד מהבית - דרך ווטסאפ או במצלמה או אייפד, כך שמהרגע הראשון קולו של הילד נשמע, וכך נופל מחסום.
לאחר מכן, ההורה מרחיב אט אט את מעגל האנשים שאיתם הילד מדבר במפגשים. קודם רק עם ההורה, ולאחר מכן מתווספים ילדים וצוות. אם בתחילת התהליך הילד הרגיש בנוח לדבר רק עם אמו, הרי שאחרי כמה מפגשי שיחה הוא יכול לדבר עם אמו וגם עם מספר ילדים. זהו מהלך טיפולי לכל דבר.
הזמנת חבר הביתה: אם הילד ידבר אל חבר בבית, הרי שנפרץ עוד מחסום. החבר לכיתה שומע את קולו ומדבר איתו, דבר שיקל על הילד לדבר איתו גם בבית הספר. אם יגיעו חברים נוספים והוא ידבר גם אליהם, זה יקדם אותו עוד יותר. גם אם התקשורת עם החבר תהיה לא-מילולית, הבילוי המשחקי יחזק את מערכת הקשרים החברתית של הילד בבית הספר.
שיחות טלפון עשויות להיות צעד ראשון בתקשורת מילולית של הילד עם בני כיתה ועם צוות בית הספר. השמעת הקלטות הינה שלב מקדים מועיל, לפני דיבור ישיר. קולו של הילד נוכח בלי שיהיה עליו לדבר ישירות. מומלץ לשחק בבית עם אמצעי הקלטה שונים כגון טייפ, טלפון נייד, אייפד ומצלמות. לאחר מכן אפשר להשמיע את ההקלטה לחברים כשהם מגיעים לשחק וכך להקל על הילד לדבר באופן טבעי לאחר שקולו הושמע.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הקלטות: אפשר לבנות התערבות עם גננת סביב הקלטות. הילד יקליט את עצמו בבית ולאחר מכן כל בוקר הגננת יכולה לשבת עם הילד לשמוע יחד את ההקלטה וכך הילד מתחיל את היום במודל עצמי של דיבור עם המורה או הגננת - דרך הקלטה. כך הקול של הילד יישמע יום-יום בכיתה.
להתייעץ עם איש מקצוע: קיים טיפול יעיל ומעצים לאילמות סלקטיבית וחבל לתת לילד להמשיך לסבול בשקט. לרוב, ילד עם אילמות סלקטיבית מגיב היטב לטיפול מותאם (בממוצע תוך 20 פגישות) ובמקרים רבים חל שיפור של ממש לאחר מספר מפגשים בודדים.
הטיפול הינו התנהגותי-קוגניטיבי, המיועד להעביר את הילד או המתבגר דרך צעדים מודרכים משקט לדיבור. מיקום הטיפול חשוב מאוד גם הוא. לרוב, מתחיל הטיפול עם מספר מפגשים (בדרך כלל עד 4 מפגשים) בביתו של הילד - מקום המוכר לו ובו הוא מרגיש נוח ואט-אט עובר למקומות פחות נוחים, שהינם מחוץ למסגרת הביתית.
אלו המקומות בהם הסימפטום הכי בולט, והמטפל משמש כגשר המביא את הדיבור שלו מהבית לבית הספר. ישנם שלושה סוכני שינוי פוטנציאלים עבור הילד, ואלו הם ההורים, המורים או הגננות, והמטפלים. כל אחד יכול ליישם התערבויות טיפוליות עוצמתיות. כך למשל, הורים רבים הצליחו לעזור לילדיהם להתגבר על אילמות סלקטיבית באמצעות התערבויות שהם בעצמם יישמו בבית ובגן. כאשר מורים או גננות, הורים ומטפלים עובדים ביחד בטיפול אינטגרטיבי, נוצר כוח חזק לקראת החלמה של הילד.
הכותבת היא פסיכולוגית המתמחה בטיפול באילמות סלקטיבית, ותרצה בנושא בשבוע החינוך השמיני של ירושלים, שייערך בסימן חדשנות חינוכית ככלי לצמצום פערים
