סכיזופרן שוחרר ותקף, המדינה תשלם 325 אלף שקל

מתמודד נפש דקר שני עוברי אורח בטבריה ופצע אותם. הם תבעו פיצויים, ובית המשפט הסכים ששחרור התוקף מבית החולים הפסיכיאטרי היה רשלני

עו"ד דוד סערפורסם: 22.03.17 , 07:26

בית משפט השלום בירושלים חייב לאחרונה את המדינה לפצות ב-325 אלף שקל שני גברים שנדקרו על ידי צעיר המתמודד עם סכיזופרניה, ששוחרר זמן קצר קודם לכן מבית החולים הפסיכיאטרי "מזרע" בעכו. השופטת עינת אבמן-מולר קבעה ששחרור התוקף במצבו היווה רשלנות.

האירוע התרחש בטבריה ביולי 2007: שני הקורבנות, כבני 70, נדקרו על ידי הצעיר (אז בן 27) ברחוב וכתוצאה מכך איבד אחד מהם את עינו והשני סבל מחתכים בגבו, בידו ובפניו. ההליך הפלילי שנפתח נגד הדוקר הופסק לאחר שנקבע שהוא לא כשיר לעמוד לדין. בתביעת פיצויים שהגישו השניים נגד המדינה, ש"מזרע" נמצא בבעלותה, הם טענו שבית החולים התרשל כששחרר את התוקף מאשפוזו האחרון.

תביעה

איבד עין במוסד פסיכיאטרי – המדינה תפצה

מערכת PsakDin

חוסה המתמודד עם סכיזופרניה איבד את עינו השמאלית בנסיבות לא ברורות. ביהמ"ש קבע שהמדינה התרשלה בשמירה עליו, והוא יפוצה ב-350 אלף שקל

איבד עין במוסד פסיכיאטרי – המדינה תפצה

לטענתם, על רקע הסכיזופרניה שממנה סבל, שגרמה לו למחשבות שווא ורדיפה, אשפוזיו החוזרים והתנהגותו האלימה בעבר, היה על בית החולים לפנות לפסיכיאטר המחוזי לקבלת הוראה לאשפוז כפוי או לפחות טיפול מרפאתי כפוי. זאת במיוחד כשבמועד השחרור הייתה מחלתו בנסיגה חלקית בלבד, והצוות הרפואי היה מודע לכך שהוא מסרב לקבל טיפול תרופתי ומשתמש בסמים המחריפים את מחלתו.

המדינה טענה מנגד שלא הייתה עילה חוקית או רפואית להתנגד לשחרור התוקף או להמשיך להחזיקו באשפוז כפוי. לשיטתה, החוק לטיפול בחולי נפש קבע שאשפוז כפוי יתבצע רק במקרים של סכנה פיזית מיידית למטופל או לזולתו, ותנאים אלה לא התקיימו במועד השחרור.

אולם עמדת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט הייתה שבנסיבות המקרה כן היה מקום לשקול פניה לפסיכיאטר, והשופטת עינת אבמן-מולר קיבלה את עמדתו. לדבריה, הצוות לא בחן באופן ראוי אם מתקיימים התנאים לאשפוז או טיפול מרפאתי כפוי ולא אבחן את מסוכנותו של החולה.

השופטת ציינה שבשנתיים שקדמו לאירוע היה הצעיר מעורב בכמה מקרי תקיפה ונזק לרכוש, הן ביחס לקרובי משפחתו והן כלפי אישה זרה, ואושפז בבית החולים ארבע פעמים לתקופות ממושכות, בחלק מהמקרים בכפייה. לדבריה, לגורמי סיכון אלה ואחרים לא ניתן משקל ראוי בהחלטת השחרור.

עוד הדגישה השופטת אבמן-מולר שאמנם החוק לטיפול בחולי נפש מ-1991 הסיט את נקודת האיזון אל עבר השמירה על זכויותיו של החולה וחירותו, אך "אל מול זכויותיו של החולה, עומדת החובה לשמור על שלום הציבור מפניו".

היא ציינה שהחוק קבע הסדר לאשפוז כפוי גם במקרים שבהם אין סיכון מיידי למטופל או לסביבתו, וכן אפשרות לטיפול כפוי במרפאה בקהילה, חלופות שכלל לא נבחנו על ידי הצוות. בית החולים, נקבע, לא עשה את המוטל עליו על מנת להבטיח את הרצף הטיפולי, ולו על ידי יצירת קשר ראשוני עם המרפאה בקהילה.

בסופו של דבר פסקה השופטת אבמן-מולר לתובע שנפגע בעינו 290 אלף שקל, ולתובע השני 35 אלף שקל. בסך הכול המדינה תשלם לתובעים 325 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 60 אלף שקל והוצאות.