בטוחים שאתם מקשיבים לילדים? כך תדעו
הורים לא תמיד מקשיבים לילדים ועסוקים בעיקר במתן פתרונות, עצות והוראות. איך כדאי לנהל שיחות עם הילדים כדי שירגישו חשובים ואהובים ומאילו תגובות עדיף להימנע?
אין ספק שבתחילת חייהם של ילדים ההורים מרגישים שעליהם להגן עליהם ולשמור מכל רע, מכוונים אותם לכיוון שהם חושבים שצריך ופחות נותנים להם את החופש. אך ישנם הרבה הורים שגם כאשר הילד גדל ומגיע לגיל שנכון הוא לראות אותו כאדם נפרד מאיתנו ולתת לו מקום משלו לבחון את העולם ולהגיע למסקנות לבד, ההורה עדיין לא קשוב לו מספיק, אם בכלל.
חשוב להשריש בבית את הכבוד ההדדי גם בחברה וגם במשפחה. זו בעצם היכולת לקבל איש את רעהו מבלי לבקש לשנותו ולקבל את העובדה שלאחרים דעות ומחשבות משלהם ורגשות שונים. הדרך הנאותה היא להכיר בזכותו של הילד להאמין במה שהוא בוחר להאמין ולקבלו כאדם שווה לנו בערכו, מבלי לשפוט אותו או לחקור אותו, אלא רק להקשיב לו.
כיצד תדעו אם הקשבתם באמת לילדים?
1.כאשר הילד מדבר ואתם עסוקים בתגובה שלכם, אתם לא יכולים להקשיב לו.
2. אם הילד מספר משהו ומחשבתנו נתונה ל"כמה עבודה מחכה לנו", "שיסיים כבר לדבר" אנו לא פנויים בשבילו ומן הסתם לא הקשבנו לו.
3. כשהילד משתף אתכם ואתם מבקשים לייעץ לו מבלי שהוא ביקש זאת, אתם עסוקים בעצמכם במקום להקשיב לו.
מה הבעיה שרוב ההורים נתקלים בה?
רוב השיחות עם הילדים הן סביב עניינים מנהליים של הבית: "תלך, תבוא, תסדר, אל תעשה, למה עשית?". מעטים ההורים הבאים מיוזמתם אל הילדים ומספרים להם על הרגשתם, תחושותיהם או על איך עבר עליהם היום. חשוב לשתף את הילד בכל מה שקורה בבית ובחיים, כך ההורה נותן לילד תמונת עולם נכונה וממחישים לו שיש בעולם אנשים אחרים וצריך להתחשב.
בהרבה משפחות הילדים מאוד רוצים להיות מועילים אך אם הם לא יהיו שותפים הרצון הטוב ייעלם. עצם הפניה לילד מצד ההורה בבקשת עזרה ועצה מחזקת את הרגשתו כי מכבדים ומעריכים אותו. במקום שיש בו שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה, הילד בהמשך גם יהיה מוכן לקבל הדרכה מההורה במשימות חדשות או קשות, מפני שהוא יהיה מוכן להקשיב למי שלא בא מעמדה של כפייה ועליונות.
אולי יעניין אותך גם:
- 10 דברים שהורסים את הקשר עם הילדים
- מה הורים היו עושים אם הייתה להם שעה פנויה
- אמא בת 58 לשני ילדים קטנים: "אני לא הסבתא!"
אז מהו הדבר הנכון לעשות למען הילדים?
קודם כל, קבלת הילד ללא תנאי. המשמעות היא קבלת העובדה שהוא אדם אחר, מרגיש, אוהב, שונא, חושב ובעל יכולות, מגבלות והעדפות משלו. קבלת הילד ללא תנאי משמעותה להתייחס אליו בכבוד גם אם אין אנו מסכימים לדעתו ולחנכו לקבל את השוני אצל כל אדם באשר הוא. סיכוייהם של הורים להשפיע ולכוון את ילדיהם טובים יותר כאשר הם מקבלים אותם כמו שהם.
עדיף קודם להבין מה הילד רוצה לדעת ולענות על הבעיה המעסיקה אותו באותו שלב. אין לכפות עליו מה שנראה בעינינו כמידע חיוני על פי המושגים שלנו. עלינו להגן על אמונו והרגשתו שאנו משתפים איתו פעולה ומעוניינים לעזור לו למצוא תשובות לשאלותיו.
למשל, כאשר נרצה לעודד ילד להישגיות נצטרך לשים דגש על הכוונה ולא על התוצאה ולהימנע מלתת לו ציונים, דבר זה יגרום לו לרצות בעצמו להגיע גבוה כי יש לו את האופציה לכך בלי לחץ מהסביבה. על ההורים להבהיר לילד כי הוא תמיד אהוב, רצוי, מוערך וחשוב, גם אם הציון לא גבוה או התנהגותו אינה לרוחם.
עוד דוגמה היא כשהורים אומרים ישר "לא", חווית הילד היא שהם אומרים בעצם לא לרצון של הילד, לשאיפות שלו ויוצרים אצלו אנטי. חשוב לנסות ולהקשיב באמת ולא רק לשמוע. בכללי, כמות השיחות של ההורים עם הילדים מראה כמה הקשבה יש בבית. הקשבה היא הבסיס לערך עצמי, לתקשורת ולהבנה. רק דרך הקשבה הורה יכול להבין את הפרשנויות של הילד ולאיזה מקום מתוכו זה מגיע. בהקשבה אמיתית לילד הורה לא אמור להסכים אלא להבין.
הכותבת היא בוגרת M.A, יועצת משפחתית ומנחת הורים, בוגרת מכון אדלר
איך לגדל ילדים עצמאים? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
