יורם חטב: "לא נעלמתי, יותר נהנה מהעסק ופחות מהמשחק"
אחרי ארבע שנים של הפסקה, השחקן יורם חטב חוזר למסכים עם סרט חדש וסדרה. אבל אל תתבלבלו, לא מדובר בקאמבק - חטב מקדיש את כל כולו לעסק שלו, שמתמקד בייעוץ ארגוני. "אם אני צריך לבחור בין העסקים שלי למשחק, אני בוחר בעסקים", הוא אומר בראיון ל-ynet לרגל יציאת הסרט "נמל בית", שם הוא מגלם דמות שמאוד דומה לו במציאות
לוח הזמנים של יורם חטב ("קרקס פלסטינה", "האסונות של נינה") עמוס מאוד. הבמאים שחשבו ללהק אותו לתפקיד חדש שמעו לא פעם את התשובה "תודה רבה, אבל אני לא פנוי". ככה זה כשהשחקן בן ה-50, שהשתתף בעשרות תפקידים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון הישראלי החליט לעזוב את עולם המשחק לפני כארבע שנים ולהתמקד דווקא בקריירה של ייעוץ ארגוני תחת השם "יורם חטב - הגורם האנושי".
לא מדובר פה בסיפור של שחקן מתוסכל שהחליט להפוך לקואצ'ר, להפך - חטב הוא אדם שקול מאוד, רהוט ולוחם צדק. בימים אלה הוא עושה דוקטורט במינהל עסקים באוניברסיטת חיפה על נוסחאות שפותרות ניגוד עניינים מובנה, מעביר סדנאות בחו"ל ועובד בשיתוף פעולה עם משרד הכלכלה. לא סטייה קלה מהדרך, ממש פניית פרסה. "לא נעלמתי, פיתחתי את שני התחומים עד שלאט לאט גיליתי שאני יותר נהנה מהעסק ופחות מהמשחק. עד כמה שזה יישמע מוזר - התסריטים הארגוניים שאיתם עבדתי ושאותם ניסיתי לנתח היו הרבה יותר מעניינים מהתסריטים שקיבלתי בתעשיית הבידור".
ולמרות זאת, את חטב תוכלו לראות בחודש הקרוב על המסכים. שני במאים הצליחו לשכנע אותו לפנות קצת זמן כדי לחזור לעולם המשחק. הראשון היה ארז תדמור עם סרטו החדש "נמל בית", המגולל את מאבקם של ועד עובדים בנמל אשדוד. השני הוא רוני ניניו עם הסדרה "כבודו" שתעלה בסוף החודש ב-yes.
איך ארז שיכנע אותך לשחק ב"נמל בית"?
"הוא התקשר אליי ואמר שיש לו תפקיד בשבילי, שמדובר בדמות שנלחמת על זכויות עובדים ושהיא תפורה עליי. אמרתי לו שאני לא פנוי אבל הסכמתי להיפגש. פיצ'ר ישראלי בדרך כלל מצלמים במשך 25 ימים ולי אין את הזמן הזה. אחרי הפגישה היה ברור שהסיכוי שנעבוד יחד יהיה נמוך מאוד, אבל בסוף מצאנו חודש יחסית ריק והצלחתי להתפנות לזה".
איש של מעשים
בסרט מגלם חטב את אהרון אביטן, ימאי שחוזר ליבשה אחרי 30 שנה כדי להתקרב לבתו ולנכדתו. הוא מתמנה למנהל מחלקת הים בנמל אשדוד וכשהוא מגלה אי סדרים בין ועד העובדים בהנהגת רחמים אזולאי (שמיל בן ארי) להנהלת הנמל, הוא מנסה לתקן ולשנות את הדברים עד לטרגדיה בלתי נמנעת.
על אף ההפסקה מהמשחק, נראה כי לחטב לא היה קשה להיכנס לדמות. "ארז חיפש מישהו שהמאבק כתוב לו על הפנים. האתגר הכי גדול באמנות המשחק הוא לא לשחק אלא להיות, הרי לשחק זה זיוף, ואני חי את זה", והמאבק של חטב בהחלט כתוב לו על הפנים ואם יש מישהו שמבין במאבקי עובדי זה הוא - במשך תשע שנים חטב היה המנכ"ל של שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ויחד עם פעילים כמוהו הביא לשינויים מרחיקי לכת בתחום. "הקמנו ארגון שפועל עד היום באופן עקבי ודואג לזכויות השחקנים. כל שנה החזרנו ממיליון עד מיליון וחצי שקל מתביעות שונות של שחקנים, והצלחנו למנוע קיצוצים משמעותיים בתקציב התרבות".
נראה שאתה מאוד דומה לאהרון. עד כמה זה נכון?
"מה שאהבתי אצל אהרון זה שלא מדובר במישהו שחיפש את המאבק, אלא במישהו שפשוט פגש אותו במקרה, בדיוק כמוני. ההבדלים הם שהוא מאוד לא מיומן בניהול ושהוא פועל בצורה מאוד אינטואיטיבית ונאיבית. אבל אם הייתי יכול להגיד לו איך הוא צריך לנהל את המאבק, זה היה הופך לסיפור אחר".
בתור יועץ ארגוני, מה באמת היית משנה בנמל שמופיע בסרט?
"שאלה טובה (צוחק), הסרט יכול לשמש חומר לעבודות דוקטורט בהתנהגות ארגונית. קודם כל יש שם נתק מאוד גדול בין העובדים להנהלה. דבר שני, גם בתוך העובדים יש כל מיני קבוצות עם ניגוד אינטרסים - חלק שייכים לוועד וחלק לא, והם לא מצליחים להפוך לכוח אחד. בנוסף, ההנהלה מוליכה את כולם שולל כשהיא דואגת רק לאינטרסים הכלכליים והצרים שלה ולא לרווחת העובדים".
למרות שנשמע שהסרט מתקשר לפרשת אלון חסן מנמל אשדוד, חטב מדגיש שלא כך הדבר. "מדובר על משל. לאו דווקא לנמל הספציפי הזה ולאו דווקא על עובדי נמל. התחברתי להיבט הפוליטי-כלכלי שמספר את סיפורו של האדם בחברה. יש פה מצב של קבוצת אנשים שלא מצליחה להתאגד בגלל ניגוד עניינים, ושלא מצליחה לנצח את ההנהלה שמעודדת את ההפרדה הזאת בשיטה של הפרד ומשול כדי להגן על עצמה ועל הכסף שלה".
זה משהו שאתה רואה הרבה במסגרת עבודתך?
"לא צריך להית יועץ ארגוני כדי לראות את זה, כי זה קשור לתהליכים גלובליים. בארץ, ובכלל בעולם כולו, יש מאבק מתמשך בין כוחות שאומרים שהמדינה צריכה לתת שירות לאזרחיה ולא לשכוח את עיקרון מדינת הרווחה, כשמנגד יש את הכוחות שאומרים שמה שאין לו ערך כספי לא קיים. כצרכני בריאות, חינוך ותרבות אפשר לראות את זה בכל מקום, לא סתם סוגרים חוגים באוניברסיטה אם אין להם מספיק ביקוש. רוב האנשים כיום הולכים לסופר ולא מבינים למה המחירים כל כך יקרים".
אבל רוב האנשים רק מתלוננים, אתה הלכת ועשית עם זה משהו.
נכון, הקדשתי תשע שנים להתנדבות בשח"ם. אני קורא לזה שיעור האזרחות שלי. כמות הפעמים שביקרתי בכנסת הייתה גדולה יותר מכמות הפעמים שביקרתי על סט הצילומים, וכמות המונולוגים שנתתי בוועדות שונות הייתה גדולה יותר מכמות המונולוגים שנתתי על במות באותה תקופה. אני יודע שאם הבנות שלי ישאלו אותי יום אחד, 'תגיד אבא, חוץ מלשבת על הספה ולקטר עשית משהו?' לשמחתי אוכל להגיד להן שכן".
אתה אבא לשתי ילדות, איך אתה רואה את כל הסיטואציה הזאת?
"ברגע שאתה נהיה הורה ההסתכלות על רוב הדברים בחיים משתנה. אתה כבר לא לבד בעולם והרבה פרמטרים תופסים מקום בקיום שלך. התפקיד ב'כבודו', שם על זה דגש - אמנם מדובר בשופט אבל גם באבא".
קאמבק?
אל תתבלבלו. גם אם זה נשמע כמו קאמבק לעולם המשחק ונראה כמו קאמבק, זה לא. או לפחות לא בעיניו של חטב. "אם הייתי צריך לבחור בין מה שאני עושה היום לבין משחק, הייתי בוחר בעסק שלי". לטענתו לא מדובר בכסף, ואף שמצב התרבות מתסכל אותו - גם זו לא הסיבה לבחירה בעסקים.
"זה לא שאני מחפש רק שייקספיר, אבל ההתמסחרות של התכנים השפיעה ללא ספק על ההתרחקות שלי. כשסיימתי בית ספר למשחק היו תכנים רבים שבחיים לא נמצא אותם כיום על הבמות. שחקנים הפכו למוצרים ולא ליוצרים. בתור שחקן אתה תמיד הולך בין הטיפות כדי למצוא תפקידים עם משמעות, אבל לאט לאט ראיתי שהטיפות הפכו לעבות יותר וללכת ביניהן היה קשה מאוד".
כשהוא מדבר על העתיד, משחק לא נמצא באופק. "מדברים על עונה שנייה ל'כבודו' אבל אני עוד לא יודע מה יהיה עם זה", ועיקר המטרות שלו קשורות לעסק: "הייתי שמח להמשיך להתפתח בתחום שלי, לעבוד במדינות נוספות ומעניינות - עכשיו למשל לימדתי בחוג למנהל עסקים במוסקבה. אשמח גם לשווק את ישראל בתחום. אנחנו מדינה שנפתחת לשוק הבינלאומי ומדינות שונות רואות שדברים טובים קורים פה".
זה נשמע שאתה מאוד עסוק, איך אתה משלב בין כל העיסוקים שלך לחיי משפחה?
"אני מנהל לוח זמנים צפוף כי אי אפשר להיות עצלן בחיים שבחרתי - חיים מעניינים וחיים נוחים לא הולכים ביחד. אבל יש כמה דברים שאני לא מוותר עליהם - אחת ההנאות הכי גדולות שלי היא טיולים וקמפינג בחיק הטבע עם המשפחה הקטנה שלי, אלה הרגעים שנותנים לי הכי הרבה כוח".
