גאולה דרך השרה

אין קל יותר מלפתור סבך באמצעות טיעונים פסיכולוגיים או פסאודו-פסיכולוגיים. אלא שהטיעונים הללו מעליבים או אמורים להעליב אותנו פעמיים. כאזרחים ישראלים, קשה לקבל, בוודאי להשלים, עם העובדה שראש מדינתנו אינו צלול, ולא משנה אם אתה איש ימין או שמאל. זה פוגע, צורב ובעיקר מדאיג. כעיתונאים, מעיד הדבר שלא עלה בידנו לאבחן, לחלץ ולנמק סיבות ומניעים. אנחנו פוטרים, אפוא, את עצמנו ממלאכתנו ומשליכים את כישלוננו שלנו אל בריאות הנפש שלו.

הרשו לי לשמש לרגע סנגורו של נתניהו ואיש בשורה גם יחד. ראש הממשלה שלנו צלול כבדולח. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה. הוא מתכנן במחשבת חושב ובקפידה את מה שהוא עושה. הוא רוצה בחירות. קודם כל ולפני הכל בגין החקירות. שנית, משום שקרתה לו תקלה נוראה עם הנשיא טראמפ. הוא קיווה לחבר כפול, חבר אישי וחבר במועצת יש"ע, וקיבל סוחר נדל"ן תכליתי החותר, כלומר שועט, ל"דיל" שבינתיים כבר שודרג ל"דיל האולטימטיבי".

נתניהו משתוקק שהרצוג ומפלגתו ייכנסו עכשיו לממשלתו, גם בתור תו-תקן אישי מול החשדות הפליליים וגם כמשקל נגד לבית היהודי בעניין המדיני. לאחר שהדבר נבדק ונשלל, היונה ששלח חזרה בלי עלה של זית, החליט ללכת על בחירות. על מה בחירות ונגד מי? על התקשורת ונגד השמאל. מה לעשות, התאגיד הקלוש הזה, שהוא לא ממש תקשורת ובטח לא שמאל, הוא הסחורה היחידה כרגע בשוק, הפריט היחיד על המדף.

אתמול נודע שאת המהדורה המרכזית של התאגיד תגיש גאולה אבן-סער. אומרים ששרה, פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי, לא תעמוד בסיוט הזה, היא לא תשרוד את הטראומה. תרשו לי, ילדים, בהזדמנות זו לאחד תיקים ולסנגר גם על שרה. בגאולה אבן-סער, המוכשרת והיפה, היא אולי מקנאה. את איילת שקד, המוכשרת והיפה, היא מתעבת, שוטמת, שונאת ממש. והנה, כאשר הוסבר לה למחרת הבחירות, שאם היא רוצה להמשיך להתגורר ברחוב בלפור במעון ראש הממשלה, איילת חייבת להתגורר ברחוב צלאח א-דין במשרד המשפטים - היא הסכימה והכילה.

תאגיד השידור בא בחבילה עם חוק פיקוח. שניים שהם אחד. הצעת החוק הזו מסרסת את כל העיתונאים בטלוויזיה וברדיו. היא תעשה מאיתנו עובדי מדינה כפיפי ממשלה, בין אם נשדר בערוצים המסחריים, בכבלים, בלווין או בתאגיד. הממשלה תהפוך להנהלת המערכת, כלומר להנהלת כל המערכות כולן, וראש הממשלה לעורך הראשי. חוקר התקשורת מרשל מקלוהן טבע את המונח "הכפר הגלובלי". ממשלת ישראל תטביע את "הכפר הגלובלי" ותטבע במקומו את המונח "שכונה".

במשך שנים מונו שרים לביצוע חוק רשות השידור, ואין הוכחה ניצחת מזו לפוליטיזציה הגסה והגלויה של הרשות. הממשלה ייסרה את הרשות בשוטים. על פי החוק החדש היא תייסר את התקשורת המשודרת כולה בעקרבים. אין ספק, עדיף לבטל את התאגיד ובלבד שלא יחוקק חוק פיקוח, מאשר ליילד את המוטציה של התאגיד והחוק כתאומים. באשר להקדמת הבחירות, הסירו דאגה מליבכם, נתניהו יצירתי וחסר גבולות, הוא ימצא עילה אחרת.

אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חדשות ערוץ 2. המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות"