הילדים האבודים של סין
שנה וחצי עברה מאז הכריזה סין ש"מדיניות הילד האחד" האכזרית מבוטלת. להורים מותר עכשיו להביא לעולם שני ילדים, אבל ברחובות מסתובבים 13 מיליון "רוחות רפאים": בנים ובנות שנולדו בניגוד לחוק בשנות האיסור ולא נרשמו במאגר הממשלתי. מבחינת ממשלת סין הם אינם קיימים, ולכן הם לא הלכו לביה"ס – ואינם עובדים
לי שוּאה חיה בבייג'ינג 23 שנה, ובמשך כל השנים האלה היא לא ביקרה בבית ספר אפילו לא פעם אחת. סין מספקת בעיקרון חינוך חינם לכל ילד לתשע שנים, אבל לי לא זכתה להיכלל ברשימת הזכאים: ב-23 השנים שהיא חיה גם לא ניתנה לה האפשרות לקבל שירותי רווחה, להתחתן, למצוא עבודה או לפתוח חשבון בנק – וכל זה רק משום שהיא הייתה ילדה שנייה להוריה, ובשל "מדיניות הילד האחד" שנכנסה לתוקף ב-1978 היא אינה קיימת במאגר הנתונים הממשלתי של סין.
הסינים באים - עוד כתבות:
- 欢迎! התיירות הסינית כובשת את ישראל
- הסמארטפונים מסין משתלטים על העולם
- המורים מומחים, התלמידים לא מבריזים: ללמוד מהסינים
- מיליארדים לא טועים: המוזיקאים והתוכניות שהסינים הכי אוהבים
- אחוות המזרחים: למה הסינים מעריצים את היהודים
כשלי נולדה ניסו הוריה לרשום אותה בתחנת משטרה, אבל נתקלו בסירוב. הם לא יכלו להמציא אישור לידה מהנציבות הסינית לענייני תכנון משפחה, ולוּ היו מתעקשים לרשום אותה – היה עליהם לשלם קנס כבד. הם לא יכלו להרשות זאת לעצמם, ונמנעו מכך. רק כשהחוק הסיני שונה ב-2015 ו"מדיניות הילד האחד" בוטלה, קיבלו סוף סוף הוריה של לי מסמך רשמי המאשר את קיומה.
ההכרזה של סין לפני שנתיים על ביטול "מדיניות הילד האחד" הייתה בשורה משמחת עבור רבים והסעירה את העולם. הממשלה בבייג'ינג הודיעה כי מעתה תינתן להורים האפשרות להביא לעולם שני ילדים, והפיחה בהם תקווה להקים משפחות גדולות יותר, מאושרות מאלה שהיו להם בילדותם. מדיניות הילד האחד בוטלה משום שבשנים האחרונות החל המשטר הסיני לדאוג מהאפשרות שכוח העבודה המידלדל לא יוכל לתת תמיכה מספקת לאוכלוסייה ההולכת ומזדקנת של סין.
בינתיים מביעה סין שביעות רצון מתוצאות הביטול. רק החודש הודיעה הנציבות לענייני תכנון משפחה כי שיעור הילודה בשנת 2016 היה הגבוה ביותר מאז שנת 2000 – נרשמו כמעט 18.5 מיליון לידות, שני מיליון יותר מהממוצע בחמש השנים שלפני כן. הנתון הזה העלה מ-1.5 ל-1.7 את מספר הילדים הממוצע לאישה בסין. לדברי הנציבות, עד לשנת 2020 צפויים להיוולד 19-17 מיליון תינוקות חדשים בכל שנה.
אבל ביטול מדיניות הילד האחד גם הטיל אנשים כמו לי שוּאה למרכזה של מערכה שבה הם מנסים לפצות על שנים אבודות, מלאי חשש שההכרה הזו באה מאוחר מדי. הם אינם יודעים מה תעשה הממשלה – אם תעשה – כדי לסייע להם לכפר על הזמן שלא ישוב.
כילדה וכנערה נאלצה לי להתחנך בכוחות עצמה: היא למדה לבד, בבית, משתמשת בספרים שאחותה הגדולה שאלה עבורה מספרייה. משפחתה לא יכלה להרשות לעצמה לשלם למורה פרטי שיסייע לה. "אמי פוטרה מעבודתה במפעל כי היא ילדה אותי ונאלצנו לחיות ארבעתנו מהמשכורת הזעומה של אבי", מספרת לי בבית מרופט שבו היא חיה בבייג'ינג, בית שאין בו חדר שירותים ושיש בו רק מקלחת מאולתרת.
אמה של לי, באי שיולינג, מספרת שכשהייתה ילדה נהגה לי לבכות כשהילדים האחרים היו הולכים לבית הספר. "היא רצתה ללמוד שם אבל לא יכלה. הילדה שלי כבר הפסידה את בית הספר היסודי, את חטיבת הביניים ואת התיכון, ושום כסף לא יוכל לקנות לה בחזרה את הזמן האבוד".
אחוז מהמדינה בעצם לא קיים
לפי מפקד האוכלוסין האחרון שסין ערכה, ב-2010, במדינה חיים 13 מיליון אזרחים לא-רשומים כמו לי – והם כמעט אחוז שלם מאוכלוסייתה. "רוב הילדים האלה הם ילדים שלידתם הייתה הפרה של מדיניות הילד האחד", הסביר אז ג'ינטנג מה, שכיהן באותה העת כראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסין.
לפי דו"ח של האקדמיה למחקר מקרו-כלכלי השייכת לנציבות לרפורמה ולפיתוח לאומי בסין, כמעט חצי מהילדים הלא-רשומים בסין אנאלפביתים או נטולי חינוך פורמלי, משום שבמשך שנים לא זכו "הילדים השניים" להיכנס למאגרי הנתונים הממשלתיים – אלא אם כן (למעט כמה חריגים) יכלו הוריהם להרשות לעצמם לשלם קנס כבד על הפרת החוק. חשוב לציין גם שלידה מחוץ לנישואים היא הפרה של חוקי תכנון המשפחה הקפדניים של סין, וזוגות שאינם נשואים נדרשו אף הם לשלם קנס כדי לרשום את ילדיהם.
סין היא אחת המדינות היחידות בעולם המחזיקות מערכת לרישום של משקי בית, "הוּקוֹאוּ" שמה. במערכת הזו רושמים לידות של תינוקות חדשים ונישואים של בני זוג, ושומרים מידע נוסף על האזרחים. אדם שאינו רשום אינו זוכה ליהנות מהשירותים שמציעה הממשלה לציבור, בכלל זה שירותי חינוך ובריאות, ונאסר עליו להינשא, למצוא עבודה ואפילו לפתוח חשבון בנק.
השאלה אם יש קשר בין מדיניות הילד האחד לבין האפשרות להירשם במערכת ה"הוקואו" היא עניין שנוי במחלוקת. קובעי המדיניות הסינים טוענים כי המערכת פתוחה לכל האזרחים, בלי יוצא מן הכלל, אבל משפחות שלא הותר להן לרשום את ילדיהן מבלי לשלם קנס טוענות כי ברור שהרשויות שמחו להתנות את הרישום בעמידה במדיניות הילד האחד.
"אף שמערכת הרישום של סין ומדיניות הילד האחד אינן אמורות להיות כרוכות זו בזו, הרשויות המקומיות כורכות אותן יחד כבר שנים משום שהן גילו שזו דרך יעילה למנוע ממשפחות להפר את חוקי הילודה", אומר יואושוי ווּ, מנהל משרד עורכי דין בז'ג'יאנג. ווּ סייע לזוגות סיניים רבים לרשום את הילד השני שלהם במאגרים הממשלתיים, והוא מספר כי לרשויות יש גם תמריץ כלכלי לכרוך את שני הדברים זה בזה: הקנס הכבד שנאלצים לשלם הורים שהביאו לעולם ילד שני נעשה מקור הכנסה מצוין בעבור הרשויות.
הבת שלי נולדה בת שבע
מידע שווּ אסף מ-24 ממשלות מחוז בסין העלה שבשנת 2012 לבדה הכניסו הרשויות הסיניות יותר מ-20 מיליארד יואן (2.95 מיליארד דולר) מקנסות ששילמו הורים. "אף אחת מהן לא השכילה לתת פירוט מלא של הדרכים שבהן בוזבז הכסף הזה", הוא אומר.
וונז'ואנג יאנג, איש הנציבות הסינית לבריאות הציבור ולתכנון המשפחה, דחה את הטענה שמדיניות הילד האחד והעונשים הכרוכים בה היו סיבה לכך שעל מיליוני אזרחים נאסר להירשם במאגרים הממשלתיים. במסיבת עיתונאים בשנה שעברה הוא טען כי הנציבות עשתה כמיטב יכולתה כדי לסלק קשיים שהערימו רשויות מקומיות על המבקשים להירשם וכי אזרחים רבים שלא היו רשומים – מופיעים כעת במאגרי ה"הוקואו".
צ'וניאן ליו, אם שאינה נשואה, מספרת כי לא הייתה מסוגלת לשלם את הקנס הכרוך ברישום בתה – ולכן היא הסתירה את קיומה במשך שבע שנים. רק באפריל בשנה שעברה חדלה מכך – ורשמה סוף סוף את בתה. "הקנס בבייג'ינג היה גבוה מאוד", מספרת ליו, מורה לאנגלית. "חשבתי על זה שוב ושוב, אבל החלטתי שלא ליידע את הממשלה בכך שנולדה לי בת ללא אישור, ועד לאחרונה נמנעתי מזה".
כיוון שלא הייתה רשומה במאגרים הממשלתיים לא זכתה בתה של ליו להשתתפות ממשלתית במימון של שירותי בריאות. אמה לא יכלה אפילו לקנות לה כרטיס לרכבת, ובוודאי שלא לנסוע איתה לחו"ל. "כשהורים אחרים לקחו את ילדיהם לדיסנילנד בהונג קונג אנחנו לא יכולנו אפילו לחשוב על זה. עכשיו הילדה שלי בת שבע, והיא מעולם לא יצאה מבייג'ינג".
ליו עדיין פוחדת שהממשלה תבקשה ממנה לשלם את הקנס. למרות הדאגות, היא מחשיבה את עצמה לבת מזל. בשנה שעברה היא ניסתה למצוא לבתה מקום ללמוד בו אבל לא הצליחה כיוון שהיא לא הייתה רשומה במאגרים. "עכשיו יש לבת שלי כל מה שהיא צריכה כדי ללכת לבית ספר ציבורי", היא אומרת.
דור שני של אבודים
לאחרים יש הרבה פחות מזל. חוקרים באקדמיה למקרו-כלכלה אומרים שיותר ממחצית האזרחים הלא-רשומים בסין הם בני יותר מ-18. רבים מהם לא רק הפסידו את האפשרות ללמוד בבית הספר, אלא גם מתקשים למצוא עבודה משום שהם אינם יכולים לספק הוכחה שהם רשומים כחוק – מסמכים שאזרח חייב בדרך כלל להציג כדי להיות מועסק.
לליו וויי, תושב מחוז הונאן שבצפון סין, לא הייתה למשל ברירה אלא לעבוד במכרה פחם. כשהמכרה נסגר לא הצליח ליו למצוא עבודה, ובסופו של דבר הוא הפך לחסר בית וישן ברחובות חמש שנים.
הבידוד החברתי יכול גם לעבור מדור לדור, והחוקרים עדיין אינם יודעים לומר כיצד ישפיע ביטול מדיניות הילד האחד על האנשים האלה. "די הרבה ילדים בסין גדלו והקימו משפחות משלהם, ולמעשה הם יצרו דור חדש של ילדים לא-רשומים", נכתב בדו"ח של החוקרים.
וונז'נג הואנג, דמוגרף ומרצה זוטר לשעבר בבית הספר על שם ת"ה צ'אן לבריאות הציבור בהרווארד, אומר שהממשלה ניסתה לטפל בבעיה הזו בעקבות מפקד האוכלוסין של שנת 2010, שבו התגלה כי יש 13 מיליון אזרחים לא רשומים.
"ככל הידוע לי רבים מהילדים שאינם רשומים קיבלו בינתיים הוקואו. הממשלה המרכזית של סין החלה להתייחס ברצינות לרישום של משקי הבית", הוא טוען. "הממשלה הכירה בכך שמצב שבו יש כל כך הרבה אזרחים לא-רשומים הוא בעיה חמורה. זה לא רק פוגע בפיתוח החברתי, אלא גם גרם כאב אדיר למשפחות רבות".
לפנייה לכתב/ת 
