ראמוס הכובש / "מר עולם"
הבלם של נבחרת ספרד שיפגוש הערב (ו', 22:45) את ישראל במוקדמות מונדיאל 2018, הפך לסמל הגדול של הנבחרת ובקרוב צפוי גם להיות שיאן ההופעות של לה רוחה. על יכולת הכיבוש המפתיעה, השינוי בעמדה באמצע הקריירה והיחסים המתוחים עם ג'רארד פיקה
בעוד שישה ימים יחגוג סרחיו ראמוס יום הולדת 31. הקפטן של נבחרת ספרד ושל ריאל מדריד כבר לא ילד. אבל הוא עדיין אחד הבלמים הטובים בעולם ואל תדברו איתו על פרישה. היום הזה רחוק מאוד. הוא כלל לא נראה באופק.
המשחק הערב מול ישראל יהיה ה-141 של ראמוס במדי הנבחרת, ויש רק שחקן אחד שלבש את המדים הלאומיים יותר ממנו: איקר קסיאס, מי שהיה קפטן הנבחרת לפניו.
לקסיאס 167 הופעות, ולמרות שעדיין לא הודיע על פרישה רשמית, לא נראה שהוא יצבור משחקים רבים נוספים. במילים אחרות, זה עניין של שנתיים פחות או יותר עד שראמוס יעקוף את קסיאס ויהפוך לשיאן הספרדי, אולי כבר במונדיאל ברוסיה.
וזה לא דבר של מה בכך שלשחקן שדה, צעיר בכמעט חמש שנים מקסיאס, שהוא כאמור שוער, יש 140 הופעות. בכל ההיסטוריה היו רק שמונה שחקני שדה אירופים שרשמו יותר הופעות מראמוס, וכולם פרשו מזמן. ראמוס יעבור גם אותם.
לא במקרה ראמוס הוא הקפטן. אחרי שקסיאס איבד את מקומו בהרכב לדויד דה חאה לא היה לאף אחד ספק מי ראוי לענוד את הסרט על הזרוע. ראמוס הוא מנהיג מלידה, ווינר מטורף ומייצג את ספרד ה"אמיתית". הוא נולד בסביליה שבחבל אנדלוסיה, ארץ הפלמנקו ומלחמות השוורים. וסרחיו כידוע הוא חובב מושבע של הספורט הלאומי של ספרד. אחד מחבריו הקרובים ביותר הוא אלחנדרו טלאבנטה, אחד המטאדורים המפורסמים ביותר בספרד.
10 שערים כבש ראמוס במדי הנבחרת, ועבור שחקן הגנה מדובר בכמות נאה למדי. מבין הבלמים בנבחרות הבכירות רק דייגו גודין מאורוגוואי מתקרב אליו עם 7 שערים. אפרופו שערים, העונה ראמוס הבקיע יותר מאשר בכל הקריירה שלו. 10 שערים כבר יש לו ב-30 משחקים במדי ריאל מדריד בכל המסגרות. זה כבר שלושה שערים יותר מבעונת השיא הקודמת שלו, ויש עוד יותר מחודשיים לסיום העונה.
בליגה הוא כבש שבעה שערים וכולם היו שווים נקודות עבור ריאל מדריד. היה מי שחישב כי בלי השערים של ראמוס ריאל הייתה ניצבת כעת רק במקום השלישי בטבלה, מרחק תשע נקודות מברצלונה. השערים של ראמוס היו שווים לא פחות מתשע נקודות לריאל, וכאשר לוקחים בחשבון שהוא היה זה שהישווה מול ברצלונה בדקה ה-90 בקאמפ-נואו, ראמוס גם "לקח" שתי נקודות מבארסה. ביחד מדובר ב-11 נקודות ובמה שיסתיים ככל הנראה עם אליפות.
אבל בואו נחזור לנבחרת. את הבכורה שלו רשם ראמוס, אז עדיין שחקן סביליה, במשחק ידידות מול סין לפני 12 שנה. הוא היה אז בן 18 ו-361 יום, השחקן הצעיר ביותר ב"לה רוחה" מזה 55 שנים. מאז הוא שחקן קבוע בהרכב. בתחילת דרכו הוא שיחק כמגן ימני. כך היה בזכייה ביורו 2008, כשצמד הבלמים היו פויול ומרצ'נה, וכך גם כשספרד זכתה במונדיאל ב-2010. לצידו של פויול שיחק אז במרכז ההגנה ג'רארד פיקה, עמיתו מברצלונה.
פויול החמיץ את יורו 2012 בשל פציעה. זה היה הרגע בו ראמוס עבר לשחק כבלם לצידו של פיקה, שיתוף פעולה שנמשך עד עצם היום הזה. המשחק הערב (ו', 22:45) מול ישראל יהיה ה-62 של ראמוס ופיקה ביחד בנבחרת בה הם משתפים פעולה מאז פברואר 2009, כלומר למעלה משמונה שנים. ביחד הם זכו בגביע העולם וביורו, ולכן כל הכותרות שהופיעו בתחילת השבוע ודיברו על "מתח בנבחרת בין ראמוס ופיקה" היו מגוחכות.
מוכרים עיתונים
ביום הראשון בו התכנסו השחקנים להכנות למשחק מול ישראל התייצב הקפטן מול העיתונאים שביקשו התייחסות ליחסיו עם פיקה, ואמר: "ככה זה במשחקים בין ריאל מדריד וברצלונה וזה לא ישתנה, יש יריבות. אבל כשהמשחק נגמר אנחנו לוחצים ידיים. עכשיו אני אלך ואתן לפיקה חיבוק. שנינו אוהבים להשליך 'אבנים' האחד על השני, אבל זה נעשה בלי רוע ותמיד ברוח טובה, וחוץ מזה", הוסיף ראמוס בחיוך: "אנחנו גם עוזרים לכם בתקשורת למכור עיתונים".
בשנים האחרונות הפכו ראמוס ופיקה לשני הנציגים האותנטיים של ריאל ובארסה. שניהם בלמים, שניהם מנהיגים, שניהם דעתניים. פיקה אפילו הצהיר על שאיפתו להיות ביום מן הימים נשיא ברצלונה. העובדה שפיקה הפך לדובר נלהב בזכות הדרישה של קטלוניה לעצמאות, הפכה אותו לשחקן שנוא בחלקים נרחבים של ספרד. במשחקי הנבחרת שנערכו בערי השדה בספרד, הקהל שורק בוז כששמו של פיקה מוכרז ובכל פעם שהוא נוגע בכדור.
גם בפתיחת המשחק מול צ'כיה באליפות אירופה בצרפת, נשמעו שריקות בוז לעברו של פיקה מיציע האוהדים הספרדים. ואז, כשנותרו שלוש דקות לסיום, אנדרס אינייסטה הגביה את הכדור לרחבה ופיקה היה שם כדי לכבוש, להעניק לספרד ניצחון דרמטי ולקבל לשם שינוי תשואות מהאוהדים הספרדים. כשפיקה הבקיע, הראשון לזנק על גבו בשאגת שמחה היה ראמוס. והתמונה הזו הפכה לסמל ליחסים החדשים של השניים.
בעיתון הספורט המדרידאי "אס" הכותרת הכריזה בקול גדול: "תודה פיקה", ובהמשך ציטוט של הבלם: "הבן שלי ישב ביציע עם חולצה של נבחרת ספרד". שלא יהיו אי הבנות. "פיקה הפך לגיבור לאומי", הכריזה הכותרת הראשית ב"מארקה", וצריך להבין את המשמעות העמוקה שבכותרת הלכאורה בנאלית הזו: בשל העובדה שפיקה מכריז על עצמו כקטלוני ולא כספרדי.
בשנים האחרונה היו לא מעטים, בעיקר בתקשורת במדריד, שתהו האם לפיקה יש מקום בסגל הנבחרת הספרדית, כי אם הוא כל כך בעד קטלוניה, אז יכול להיות שהוא כבר לא מספיק פטריוט ספרדי? חלק מהקמפיין נגד פיקה היה גם בשל העקיצות והציוצים הקבועים שלו נגד ריאל מדריד. פעם הוא אמר: "אני תמיד שמח שריאל מדריד מפסידה ואני תמיד מאחל שייקרו להם רק דברים רעים, מבחינה ספורטיבית".
ראמוס סיפר לפני יורו 2012: "לי ולפיקה היו חילוקי דיעות, אבל עכשיו הכל נשכח. דיברנו על כך, אמרנו שהגיע הזמן שנפסיק להתנהג כמו ילדים קטנים. שנינו שחקנים גדולים, אבל לאף אחד מאיתנו לא יהיה טורניר גדול בלי העזרה של השני. אנחנו לא יוצאים לשתות בירה ביחד, אבל יש לנו מחויבות מקצועית משותפת וזה מה שחשוב".
צייצנים בנשמה
במהלך השנים האחרונות היו עליות וירידות ביחסים התקשורתיים בין השניים. בשלב מסויים ראמוס הגיב על הציוצים המתגרים של פיקה בטוויטר ואמר: "חוסר הכבוד שלו משפיע בוודאות על האווירה בנבחרת. היו לו מספיק דמויות מופת ללמוד מהן איך להתנהג ולהימנע מהשטויות האלה". הכוונה הייתה כמובן לצ'אבי ולפויול.
ומה היה לפיקה להגיד על כל העניין? "אני לא מתכוון להתנצל על כל מה שאמרתי על ריאל מדריד. אבל אני לא חושב שזו צריכה להיות בעיה עבור שחקני ריאל שבנבחרת. לאוהדים יש זכות לשרוק לעברי, אבל ברור שזה לא עוזר לנבחרת. תשרקו נגדי כשאני משחק במדי ברצלונה בברנבאו, אבל זה לא הגיוני שאני משחק בנבחרת. ושלא יהיו אי הבנות: הדבר האחרון שאעשה זה לנטוש את נבחרת ספרד. הנאמנות שלי לנבחרת הייתה תמיד מקסימלית וזה לא ישתנה".
בשבועות האחרונים העסק שוב התחמם. פיקה רמז בטוויטר שהשופטים מסייעים לריאל מדריד וראמוס הגיב: "אנחנו מכירים את העולם של פיקה, שם כולם זוממים לפגוע בו". וכאשר בארסה הובסה 4:0 מול פריז סן ז'רמן ראמוס הגיב: "אני לא אוהב לראות את החברים שלי סובלים, אבל ברור שאני לא אוהב כשברצלונה מנצחת". עברו שלושה שבועות, בארסה הדהימה וניצחה 1:6 וראמוס שוב צייץ: "הרמונטדה של בארסה הייתה היסטורית... מכל הבחינות". הרמז היה עבה וברור וכוון להחלטות של השופט הגרמני.
ההצגה הזו תימשך כמובן. פיקה וראמוס ימשיכו לעקוץ האחד את השני על בסיס קבוע,
כל זמן שזה יהיה קשור כמובן למאבק הנצחי בין ברצלונה וריאל מדריד. אבל כאשר הם מתייצבים יחד כשהם לובשים את החולצה האדומה של נבחרת ספרד, הם יודעים לשים הכל בצד. כמו מקצוענים. סרחיו בוסקטס יכול להעיד: "לפעמים הם עוברים את הגבול בגלל משהו שהקבוצה היריבה השיגה. אבל אני נמצא עם שניהם בנבחרת כבר הרבה שנים ותמיד יש אווירה טובה".
ג'ולן לופטגי, מאמן הנבחרת, אמר השבוע: "אנחנו צוחקים על כך. אנחנו אומרים להם שעכשיו הם יכולים לצייץ ביחד כשהם לובשים את אותה החולצה". ודייגו קוסטה, חלוץ הנבחרת חשף: "האמת היא שסרחיו וג'רארד הם חברים טובים".
לפנייה לכתב/ת 
