"אסרו עליי לצלם את הסרט בנמל אשדוד"

במרכז סרטו החדש של ארז תדמור, "נמל בית", עומדים שני אנשים שניצבים ככוחות טבע אימתניים אחד מול השני ולא מוותרים. האחד, אהרון אביטן (יורם חטב), מנהל העבודה החדש בנמל אשדוד שחזר הביתה אחרי שהות ממושכת בלב ים, והשני, אזולאי (שמיל בן ארי), ראש הוועד, שכל העובדים סומכים עליו וסרים למרותו. לצערם, בעוד שהם עסוקים בלהילחם אחד בשני, ההנהלה הדורסנית (שרון אלכסנדר כמנהל הנמל) מתכננת מהלכים מאחורי גבם.

 

 

אף שתדמור מדגיש כי אין כל קשר לפרשת אלון חסן, נמל אשדוד לא אישר לו לצלם את הסרט בשטחו. "במשך שמונה שנים, ביחד עם התסריטאי שלמה אפרתי, הסתובבנו בנמל אשדוד כדי לעשות תחקיר, קיבלנו אישור לזה. העובדים מאוד רצו שיעשו עליהם סרט אז הם שיתפו פעולה וסיפרו לנו הרבה דברים - על הפוליטיקה, איך מדברים שם, מה עושים כשהים סוער וכדומה", מספר תדמור, "אבל בסוף כשהם ראו את התסריט, לא קיבלנו אישור לצלם שם".

יחסית לסרט ישראלי, "נמל בית" מלא באלימות פיזית גברית, ורגע השיא הוא הפגנה סוערת ועוצמתית. עבור הסצנה הזאת, גייס תדמור 300 ניצבים: "לא קל למצוא ניצבים שנראים כמו עובדי נמל, עברנו אחד אחד ובחרנו אותם בפינצטה". כדי שסצנות המכות יהיו אמינות, תדמור גייס איש פעלולים מיוחד, וכשבועיים לפני הצילומים הם נסעו לעשות חזרות בנמל תל אביב. המכות נראו כל כך אמינות שמהשטרה באה לבדוק מה קרה. 

בסופו של דבר, תדמור מספר כי שתי הדמויות שלו מעוררות הזדהות. "לא קל לבנות סרט שאין בו טוב ורע, אני אוהב את שתי הדמויות ויכול להזדהות איתן, זו המורכבות של הסיפור לדעתי וזה הקולנוע שאני אוהב". בעיניו, הסרט הוא לא רק סיפור על מצבם העגום של העובדים בישראל, אלא גם סיפורו האישי של אהרון, שמנסה לשקם את יחסיו עם בתו (לירון בן שלוש) ולהכיר את נכדתו הפעוטה.  

 

עוד על העבודה על הסרט "נמל בית", בכתבת הווידיאו.