117 אלף שקל לחָרָט שנפצע והחליף מקצוע

עובד בחברה ליצור משאבות איבד אצבע שנפגע מלהב של מחרטה, ונאלץ לעבור לתחום אחר. ביהמ"ש קבע שהחברה לא סיפקה תנאי בטיחות ראויים

עו"ד אורי גרינברגרפורסם: 28.03.17 , 17:49

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שחברת "א. סיניבר ושות' מהנדסים" העוסקת בייצור משאבות תפצה בכ-117 אלף שקל חָרָט שהועסק אצלה ונפצע בתאונת עבודה שלא אפשרה לו להמשיך במקצוע. השופטת יעל הניג קבעה שהמעסיקה לא סיפקה לו תנאי עבודה בטוחים.

התובע (66) נפגע ב-2010 בתאונת עבודה כשידו הימנית סטתה אל עבר להט המחרטה ואחת מאצבעותיו רוסקה. אחרי התאונה הוא פוטר בין היתר משום שידו ניזוקה באופן שלא אפשר לו להמשיך במקצוע. בהמשך הוא ניסה להתפרנס משמירה אך זכה לשכר נמוך ביותר, ובאוגוסט 2015 עזב את הארץ וחזר למולדתו רוסיה.

תביעה

נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה

עו"ד גבריאל מלאך

קבלן שיפוצים נפגע קשה ממטען שהוצמד למכוניתו. אחרי שנדחה בבתי הדין לעבודה, הוא פנה לבג"ץ – שהרחיב את גבולות ההכרה בתאונות עבודה

נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה

בתביעה שהגיש עוד כשהיה בארץ הוא ביקש פיצוי על הנזקים שהסבה לו תאונת העבודה. הוא ציין שביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה ונקבעה לו נכות רפואית של 14.5%, וזו הועלתה ל-19% בהתאם לתקנות המאפשרות להגדיל את אחוזי הנכות אם הפגיעה לא מאפשרת חזרה לעבודתו.

התובע טען כי להב המחרטה לא היה מגודר והמחרטה לא הייתה מצוידת באמצעי השבתה כלשהו. הוא הוסיף שבעת שעבד נהג לעמוד על משטח עץ ישן ורעוע שנועד לבודד מפני התחשמלות, והתקרית אירעה כשאיבד שיווי משקל. לדבריו הוא העיר למנהל העבודה שהמשטח לא יציב וצריך להחליפו, אך נענה כי אין אפשרות לספק משטח חדש.

המעסיקה הודתה שלא גידרה את להב המחרטה אולם לטענתה יש להטיל על התובע אשמה לתאונה משום שפעל בניגוד להוראותיה. לדבריה, התאונה אירעה בעת שהתובע ביצע ניקוי למחרטה כשהיא פועלת, במקום להשבית אותה כפי שהודרך.

האמינה לו

אלא שהשופטת יעל הניג העדיפה את גרסת התובע שלפיה הוא לא עסק בפעולת ניקוי משום שזו מבוצעת בשעות הערב, בסוף יום העבודה, ואילו התאונה אירעה ב-10:30 בבוקר. היא כתבה כי "התובע מסר עדות אמינה וקוהרנטית", ומנגד הנתבעת לא הביאה ראיות שמספקות הסבר לטענה בדבר המשטח הפגום.

לגבי האחריות נקבע כי הותרת להב המחרטה חשוף מהווה הפרה של חובות הגידור שבפקודת הבטיחות בעבודה, ואליה מצטרפת הפרת החובה לספק לתובע תנאי עבודה בטיחותיים, ולכל הפחות להעמידו על משטח יציב בעת השימוש במכונה.

השופטת הניג סירבה לייחס אשמה תורמת לתובע וציינה שהנטייה היא להימנע מכך אלא אם עובד "יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטה חופשית". באשר לסוגיית הנזק היא ציינה שגם אם נכותו של התובע אינה גבוהה, אין ספק שהיא מנעה ממנו לשוב ולעבוד במקצועו.

הנזקים שנגרמו לתובע, בהם הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, הוערכו ב-217,395 שקל, שמהם הופחתו 100 אלף שקל תגמולי ביטוח לאומי שכבר קיבל. בסיכומו של דבר חויבו המעסיקה וחברת הביטוח "שומרה" לשלם לתובע 117,395 שקל בתוספת החזר הוצאות משפט ו-27,470 שקל שכר טרחת עו"ד.