מחכים למאור במאני טיים
למליקסון כבר אין יומרות בנוגע לנבחרת, הוא ממשיך לעבור פציעות שמאטות לו את הקצב, ובאר־שבע הייתה בשיאה דווקא כאשר החמיץ משחקים. אבל אחרי שבשנה שעברה היה גיבור משחק העונה בדרך לאליפות, המושכות יחזרו לידיו בשבת (21:10) במפגש עם מכבי ת"א
עבור רבים מאוהדי הפועל באר שבע ואנשי הקבוצה, המשחק המשמעותי ביותר בעונה שעברה היה הניצחון 1:2 על מכבי ת"א בבלומפילד בסיבוב השני. זו נקודת הציון הבולטת בעיניהם בדרך לאליפות. בכל פעם שנזכרים באותו המשחק עולה תמונתו של שחקן אחד, זה שמצפים ממנו כעת לתת דחיפה שתוביל לאליפות שנייה ברציפות.
מאור מליקסון הבריק בניצחון ההוא. הוא בישל באלגנטיות את השער הראשון לאליניב ברדה והבקיע בעצמו את השני אחרי מבצע מרהיב. והנה מגיע עוד משחק עונה מול מכבי ת"א, כשברור לכולם שניצחון נוסף – ורוב הסיכויים שהצלחת תישאר בנגב. העיניים שוב מופנות למליקסון. באר שבע חייבת לקבל את איש המפתח שלה בשיא הכושר, הן מקצועית והן בכל הנוגע למנהיגות. כי למרות שבזמן האחרון מורגשת התעוררות, לא מדובר בעונה גדולה שלו.
הפציעות שלא מרפות
מליקסון חזר לישראל לפני שלוש שנים אחרי תקופה מוצלחת בוויסלה קראקוב הפולנית ובוולנסיין הצרפתית, ושמר על יכולת טובה. הבעיה היא הפציעות הטורדניות שפוגעות בשטף התפוקה שלו, דבר שנכון גם לעונה הנוכחית. הפציעה הראשונה העונה הגיעה במהלך פלייאוף ליגת האלופות מול סלטיק, אז מתח את המפשעה ונעדר חודש. בנובמבר עבר ניתוח בשרירי הבטן ונעדר לחודש וחצי נוספים. דווקא אז, בלעדיו, באר־שבע נתנה הצגות בליגה ובאירופה.
ועדיין, אין מחלוקת על חשיבותו לקבוצה. לראיה, מליקסון שיחק חלק חשוב ביציאה של האלופה מהמשברון שחוותה. בניצחון על כפר־סבא מליקסון כבש את הראשון, מול אשדוד היה זה שער ניצחון בתוספת הזמן, ובמשחקים נגד בית"ר ירושלים ומכבי חיפה רשם בישולים והוכשל ברחבה. היכולת הזו עוררה ציפייה שמליקסון יוזמן לנבחרת, אבל הוא שוב נשאר בחוץ. "ברור שמאור קצת התאכזב", מספר אחד ממקורביו של השחקן, "אבל הוא גם מבין רמזים, ויש מצב שבגיל 32 הסיפור שלו בנבחרת נגמר".
החונך של הצעירים
בצוות המקצועי של באר־שבע מרוצים מכך שגם בתקופות פחות טובות מליקסון עוזר בעבודה עם הצעירים ולקח על עצמו תפקיד של חונך. דן ביטון, שעזב את הקבוצה הקיץ כדי לקבל דקות באשדוד, החל להתאמן בקבוצה הבוגרת לפני כשנה וחצי. ביטון הופתע מאוד כשמליקסון, אותו העריץ לאורך השנים, לקח אותו תחת חסותו.
"כשעליתי לבוגרים מאור היה בא ונותן לי עצות", אומר ביטון. "כל שחקן שעולה לבוגרים מתרגש מאוד כשהשחקן שהוא הכי אהב מתקרב אליו. ככל שהזמן עבר הפכנו לחברים טובים. הוא אחד המנהיגים בקבוצה, ולא רבים יודעים אבל הוא האיש הכי שנון ומצחיק שיצא לי להכיר. בקיץ הוא עודד אותי ואמר לי שלדעתו יש לי מקום בהפועל באר־שבע, אבל שלפעמים הדרך להצלחה קשה והוא בטוח שאני אצליח. גם עכשיו אנחנו בקשר קרוב".
ביטון אינו היחיד שעזב ומפרגן. אופיר דודזאדה נפגש לראשונה עם מליקסון לפני כשלוש שנים, כשהכוכב חזר לישראל. דודזאדה היה אז מגן צעיר שלא הצליח לפרוץ, והעונה הראשונה של השניים יחד לא הייתה טובה עבור שניהם. מליקסון לא הצליח להשפיע, ודודזאדה נתקע מקצועית. אבל הסבלנות הועילה לכולם.
"החיבור המקצועי שלי עם מליקסון, כשאני מגן שמאלי והוא באותה כנף, היה מהטובים ביותר בקריירה שלי", קובע מגן גנט. "הוא אחד השחקנים הכי טובים שיצא לי לשחק איתם, לדעתי גם אחד הטובים בארץ, ויש לו אופי מדהים. הוא דואג לכולם, ובכל צרה הוא תמיד יהיה שם בשבילך. למרות כל ההישגים שלו, מאור תמיד צנוע ועם הרגליים על הקרקע".
מאור הכפול
אי אפשר לנתח את העונה של מליקסון, או את תקופתו בבאר־שבע בכלל, מבלי להתייחס למאור בוזגלו. זה לא רק השם הפרטי המשותף, או העובדה ששניהם יכולים לשחק על אותה משבצת, אלא גם שאלה שנשארת הרבה פעמים תלויה באוויר: מי טוב יותר? או אולי: מי חשוב יותר עבור הקבוצה? רוב האוהדים הולכים עם מליקסון. הם אוהבים אותו, מעריצים וכמובן שהתנהלות משפחת בוזגלו דוחפת לכך, אבל אם תשאלו אנשי מקצוע שונים בארץ תקבלו תשובות שונות.
חשוב לציין שלמרות שהשניים הם אולי לא החברים הקרובים ביותר, הם יודעים להעריך אחד את יכולות השני ולתת כבוד הדדי, אבל איכשהו שניהם תמיד מוצאים את עצמם באותה קלחת.
החזרה של מליקסון מהפציעה אל ההרכב במשחק נגד מכבי חיפה במחזור ה־17 הייתה על חשבון בוזגלו. בבוקר שלאחר המשחק בוזגלו העביר ביקורת על ההחלטה ויצר סערה שלקח זמן רב למועדון לעבור אותה. בכל פעם שבוזגלו ביקר את ההתנהלות כלפיו, הוא לא הזכיר בדבריו שמות של חברים לקבוצה, אבל לא פעם ולא פעמיים אביו יעקב עשה זאת, וגם הצהיר: "כשמאור מליקסון כשיר, ברק בכר תמיד יעדיף אותו על פני הבן שלי".
מליקסון מעולם לא התייחס לנושא. באופן כללי, הוא לא אוהב שכותבים או מדברים עליו בהקשר לנושאים שמחוץ לכר הדשא, ומקפיד להישמר מפני התקשורת. כשבמועדון מבקשים ממנו לדבר עם עיתונאים, הוא בדרך כלל מעדיף לוותר. מליקסון ובוזגלו הם כוכבים מסוגים שונים לגמרי. בעוד בוזגלו מוחצן, וכולם יכולים לראות מה עובר עליו, לטוב ולרע, מליקסון הוא שקט ומופנם מאוד בפני מי שלא נמנה עם אחד מחבריו.
אוהדים רבים טוענים שקשה לשניים לבלוט כשהם משחקים יחד, ויש לכך סימוכין. במספר מקרים, התפוקה הגדולה של אחד הגיעה כשהשני נעדר זמן רב בגלל פציעה.
"זה קשקוש שהם לא יכולים לשחק ביחד", קובע דודזאדה ומוסיף: "בסוף העונה שעברה, במשחקים הכי חשובים שהביאו לנו אליפות, הם שיחקו ביחד, היו טובים והיו חלק משמעותי בזכייה. קורה שיש משחקים שבהם אחד טוב והשני פחות, אבל זה חלק מהכדורגל".
ערב המשחק הקודם בין באר־שבע למכבי ת"א מליקסון, שהיה אמור לפתוח, סבל מהרעלת קיבה ולא נרשם בטופס. גם אליניב ברדה הפצוע לא שיחק, ובהיעדרם בוזגלו היה זה שקיבל את המושכות וכמו יתר השחקנים בקבוצה היה חלש בהפסד 1:0. הפעם בוזגלו פצוע, כך שהרבה יהיה תלוי ברגליים של מליקסון. הוא יהיה חייב, שוב, לעשות את העבודה.
לפנייה לכתב/ת 
