פרויקט אלון תקוע
ההדחה הכואבת בוולנסיה וההתפרקות המוחלטת בראשל"צ הציפו שוב את הצרות של הפועל ירושלים: המאמן לא מתפקד ברגעי האמת, הזרים לא מתחברים, הישראלים מתייבשים, והתואר היחיד שנותר נראה רחוק כמעט כמו היורוליג
ב־9 ביוני 2016 סיימה הפועל ירושלים את עונת המשחקים הקודמת - שבמהלכה הובילה לאורך כל הדרך, עם מאזן של 27 ניצחונות לעומת 6 הפסדים - באכזבה מהדהדת. היא איבדה את תואר האליפות למכבי ראשל"צ, שדורגה בתום העונה הסדירה במקום השישי. כמה שעות לאחר מכן, בישיבת בוקר מוקדמת, כבר אפשר היה לשמוע מצד ראשי המועדון גישה שונה - מתמקדים באירופה.
ההתבטאויות מתחילת העונה הנוכחית, שלפיהן הליגה פחות חשובה בשלביה הראשונים, חילחלו לראשם של השחקנים. לצד ההעפלה המרשימה לחצי גמר היורוקאפ, צברה הקבוצה 11 הפסדים ב־24 משחקים בזירה המקומית, חלקם תוך כדי התפרקות מוחלטת. בדיוק כמו בהפסד האחרון לאותה ראשל"צ - 83:59.
מועדון שמתיימר להיות גדול ומשמעותי במטרה להיכנס ליורוליג, צריך להוכיח שהוא מסוגל להיות דומיננטי גם בליגה המקומית. הבעלים, אורי אלון, אמנם התבטא בעבר שהפרויקט שלו הוא הצלחה גדולה, אך בפועל הקבוצה לא באמת הצליחה לשבור את תקרת הזכוכית. אפשר לספור על כף יד אחת את התארים שלקחה בשלוש השנים וחצי האחרונות, לעומת הנפילות הגדולות שלה במאני־טיים. זה קרה גם העונה, בגמר הגביע מול מכבי ת"א, למרות שהגיעה אליו כפייבוריטית, ובמשחק המכריע מול ולנסיה ביורוקאפ.
"הדברים לא סותרים זה את זה", מודה גורם בקבוצה. "אם מצליחים באירופה, זה לא אומר שאי אפשר להצליח בליגה. אפשר לקחת כדוגמה את ולנסיה, שעלתה לגמר היורוקאפ ובמקביל טיפסה למקום הראשון בליגה הספרדית".
הבעלים הציב בתחילת העונה מטרה: פיינל־פור ביורוקאפ, אבל מחצי הגמר אי אפשר להתקדם למפעל היוקרתי ביותר ביבשת. נכון שישנה עדיין פירצה שמקנה לאדומים שביב של תקווה, אבל גם אם יזכו בכרטיס החופשי ליורוליג דרך הדלת האחורית, לא לשם כיוונו ראשי המועדון. העפלה שלא תקנה לקבוצה חוזה מובטח עלולה להסתיים כעבור שנה בחזרה ליורוקאפ.
צריך לזכור שרמת המפעל המשני ירדה בעונה הנוכחית, בלי קבוצות מצרפת, מטורקיה ומאיטליה. הללו אמורות לחזור ליורוקאפ בעונה הבאה, כך שאם לא יקרה שינוי משמעותי בירושלים, שיכלול העמקת הסגל ושילוב שחקנים ישראלים, אפשר יהיה לשכוח מחלום היורוליג.
בשנתיים הקודמות הצליחה הקבוצה לקחת אליפות היסטורית אחת, אבל דישדשה באירופה. את רוב ההחלטות לגבי הסגל קיבל המנכ"ל שמשמש גם כמנהל המקצועי, גיא הראל. עיקר הביקורת הופנתה לעבר המאמן הקודם, דני פרנקו, אבל בפועל האשמה הייתה על הרכב השחקנים, בתקציב שפשוט לא הספיק למעמדים הגבוהים באירופה. לכן החליטה ההנהלה, אחרי אובדן האליפות, להחליף הכל.
פעמים רבות במהלך העונה הצהירו במועדון שהסגל בנוי יותר לאירופה. אם זה בהחתמת שישה זרים כבר מתחילת העונה, שחלקם היה במעמדים האלה ויודע לתפקד תחת לחץ, או בהבאת מאמן בעל רזומה ותארים אירופיים. אבל בפועל, מערכת היחסים בין סימונה פיאניג'אני לחלק מהשחקנים חורקת. שיטת המשחק לא מספיקה מול קבוצות מלוכדות ואגרסיביות יותר, והחזון של הישראלים הדומיננטיים אבד מזמן. בלא מעט משחקים ניתן לראות חמישיית זרים על הפרקט.
אנשי כדורסל (וגם אוהדים מן השורה) סבורים שאת הבעיות הללו ניתן לפתור במילה אחת: "טעינו". כפי שטוען גורם המקורב לקבוצה: "מאמן זר זה בעייתי, כי הוא לא מכיר את הליגה ואיך הדברים עובדים כאן". אבל בצוות הניהולי ממשיכים לדבוק בדעה שרק איש מקצוע מחו"ל מתאים לנוסחה, ואפילו שוקלים לממש את האופציה לחוזה ארוך טווח עם פיאניג'אני.
בלק אאוט על הקווים
הפועל ירושלים הנוכחית שונה מאוד בשיטת המשחק לעומת השנתיים תחת פרנקו. "כל אחד משחק לבד", אומר שחקן בקבוצה. "מתבססים רק על יכולת אישית. ולנסיה נראו כמו קבוצה ואנחנו כאוסף של יחידים".
העניין מתבטא בעיקר בזמן שקרטיס ג'רלס מחזיק בכדור. כל התקפה כמעט מתחילה ומסתיימת אצלו, לטוב ולרע. במקרים רבים הוא שומר את הכדור אצלו עד לשניות האחרונות של ההתקפה, וכשאינו מצליח לייצר מצב קליעה, הוא מוסר בלחץ.
אבל זאת לא הבעיה העיקרית. בתחילת העונה נשמעו טענות מצד אמארה סטודמאייר על כך שלא משתמשים בו נכון. בקבוצה הבהירו שהם שינו את הגישה בעיקר כדי להרגיע את הכוכב, אבל המציאות אחרת. דומה שהכדורים מגיעים לידיו של הסנטר באופן אקראי, ושהמשחק עליו לא מתורגל מספיק באימונים. הדבר בלט בעיקר במשחק השלישי בוולנסיה. "בכל פעם שהכדור הגיע אליו, הוא נסגר על ידי שניים־שלושה שחקנים", אמר גורם בקבוצה. "אמארה יצא מאוד מתוסכל מהמצב".
אז נכון, פיאניג'אני ושחקניו הצליחו לגרור את הספרדים למשחק שלישי, אבל תוכנית המשחק התבטלה לחלוטין ברגע האמת. אם אחד המפתחות העיקריים במשחק השני היה לעצור את פרננדו סן־אמטריו ואת בויאן דובלייביץ', בשלישי זה כבר לא עבד. גם לא צמצום איבודי הכדור.
בעיה נוספת שבלטה במשחק האחרון הייתה הקיפאון של המאמן האיטלקי. זה קרה לו בהפסד למכבי ת"א בגמר הגביע, וקיבל משנה תוקף בוולנסיה. ירושלים פיגרה כבר ב־20 הפרש, ופיאניג'אני לא מצא לנכון לקחת פסק זמן שיעצור את הריצה המטורפת. עם הנחיתה בחזרה בארץ הוא הסביר: "היה בלתי אפשרי לנהל פסקי זמן, השחקנים לא שמעו אותי בגלל הרעש באולם, החלטנו הכל במחצית". נשמע לא ממש משכנע.
שחקן בקבוצה ביקר את המאמן: "שמנו לב שהוא לא לקח פסק זמן ולא הבנו למה. תוך כדי משחק יש התפתחויות, ואי אפשר באמת להחליט הכל במחצית. גם ולנסיה סבלה מהרעש בארנה, ולכן המאמן שלהם לקח את שחקניו לפסק זמן במרכז הפרקט. אולי פיאניג'אני הרגיש שממילא אין כבר מה לעשות".
כחול־לבן אפור
לא מעט דובר לאורך העונה על מעמד הישראלים. פיאניג'אני משתף את הזרים שלו הכי הרבה בליגה (114.5 דקות), לעומת שיתוף הישראלים שעומד על 85.7 דקות בלבד (מקום לפני אחרון בליגה). לשם השוואה, מכבי ת"א משתפת את הישראלים שלה במשך 100.4 דקות. רפי מנקו, שלא ממש נספר, ביקש להשתחרר והפך לשחקן דומיננטי באילת. אייזיק רוזפלט לא נכלל ברוטציה, אבירם זליקוביץ' הגיע כפלסטר ובר טימור הוא אולי היחיד שניתן לומר שמספק את הסחורה.
הבעיה הגדולה ביותר היא אצל שני הישראלים שנחשבים לבכירים על הנייר, יותם הלפרין וליאור אליהו. הפורוורד מקבל 26.5 דקות למשחק - הכי הרבה מהישראלים בקבוצה - אבל קולע פחות מ־10 נקודות למשחק, ירידה משמעותית בתפוקה לעומת השנתיים האחרונות, ובחצי מהמשחקים לא קלע בספרות כפולות. זה קשור מן הסתם לתחושת חוסר הביטחון מצד מאמנו. גורמים בסביבתו סיפרו: "אם פיאניג'אני יישאר, ליאור ישקול את צעדיו למרות שיש לו חוזה לעוד שנתיים. הוא שחקן קבוצתי וקשה לו לבוא העונה לביטוי". הלפרין מעמיד ממוצעים מאכזבים - רק 5.6 נקודות ו־2.2 אסיסטים ב־21.3 דקות.
אחרי שהפרק האירופי הסתיים, ירושלים בונה על התואר האחרון שנותר על השולחן - אליפות. "הסיבוב השלישי יכניס אותנו לפורמה בליגה", אמר אחד השחקנים. "נתרכז רק בליגה ואנחנו חייבים להתחיל לנצח". את המקום הראשון בתום העונה הסדירה הם כבר לא יכולים להשיג, והמטרה עכשיו היא לסיים בין ארבע הראשונות, כדי לזכות ביתרון ביתיות בפלייאוף.
"אם לא נסיים ברביעייה הראשונה, נאבד את יתרון הביתיות, ולא בטוח שנהיה פייבוריטים מול הקבוצה שנתמודד מולה בחמישה משחקים", הוסיף שחקן אחר. "אולי החודשיים האלה, בלי אירופה, יחזירו לנו את האש בעיניים בליגה".
לפנייה לכתב/ת 
