הדברים הכי מוזרים שקרו לנו בהריון
לשכוח את האוטו בחניה ולחזור הביתה באוטובוס, להשאיר את העגלה בסופר עם המצרכים, לצאת לעבודה בלי נעליים וקרייבינג לחומוס או לסביח. מי אמר שתקופת ההריון לא מצחיקה ומאתגרת?
במהלך ההריון צצות כל מיני תופעות פיזיולוגיות אך ישנן גם תופעות מוזרות נוספות, שזכו לביטויים כמו "טפשת הריון" ו"קרייבינג" לאוכל מסוים. אמנם התפרסם לאחרונה מחקר ש"טפשת הריון" באמת קיימת ונמשכת שנתיים אך עדיין מדובר בתופעה מצחיקה ולא ברורה לגמרי. הנה כמה דוגמאות של אמהות שלא שוכחות לרגע את ההריונות שלהן.
שכחתי את הרכב בחניה
"בהריון הראשון הייתי סטודנטית במכון ויצמן", מספרת לריסה גינת, אמא של אביגיל (5.5) ונעמי (2.5). "באחד הימים, כנראה יום מטושטש במיוחד, הגעתי למכון עם הרכב אבל חזרתי הביתה בתחבורה ציבורית. הבנתי ששכחתי שם את הרכב רק כשהתקשרו אליי מהאבטחה והודיעו שהוא עדיין בחניה"
נרדמתי בשירותים של העבודה
"הייתי בתחילת ההריון והלכתי לשירותים בעבודה", מספרת רעות גוויסר, אמא של נגה (בת חצי שנה). "הייתי כל כך עייפה ואמרתי לעצמי שאעצום עין לרגע עד שאסיים להתפנות. התעוררתי כעבור כמה דקות כשמישהי דפקה על הדלת. פשוט הייתי עייפה כל הזמן. בבית כבר נרדמתי בשבע בערב.
קרייבינג לחומוס
"חומוס!!! לא ברור מאיפה יצאו ממני השאגות האלו בכל פעם שבעלי שאל אם להביא לי משהו לאכול כשהייתי בהריון", מספרת קרן נתנזון, אמא של אור (3). "זה התחיל בחודש שלישי כטפטוף והפך לדרישה נרחבת לדגום כל חומוסיה בארץ. ההמלצה שלא לאכול מהגרגירים הטחונים בהכנה שאיננה ביתית נעלמה מעיני, סוג של הדחקה הריונית זמנית. שייקים של פירות - ממש לא, סושי - אין מצב, אבל חומוס? ולידו צ'יפס חם וגם סלטים ערביים מתובלים כמו שצריך היו התפריט הקבוע עד הלידה.
"מילא, אם הייתי צאצאית של דודו גבע ז"ל, אבל מה לי ולחומוס? אף פעם לא עפתי על המשחה המוזרה הזו שתקעו לי בפיתה, ועוד עם טחינה. מצידי לאכול רק את המלפפון החמוץ ופתאום אני מבדילה בין מסבחה לחומוס פול ומסיימת בדוך ובסיבוב. יותר נכון הבדלתי. מאז, התינוק נולד, ואיתו מת הקרייבינג הלא ברור. חזרתי לשורשים הקולינריים (אם מוצא אנגלי פלוס צמחונות יכול להתהדר בכך), כלומר לאכול אוכל דלוח ועכשיו גם השאריות של הילד מהצלחת".
השארתי את העגלה עם המצרכים בסופר
"כשהייתי בהריון הראשון עשינו קניה לא גדולה בסופר, וכשסיימנו בעלי אמר לי - 'אני הולך להביא את האוטו, תחזירי בינתיים את העגלה למקום'", מספרת שני מילדנברג, אמא לשני ילדים. הלכתי עם העגלה וכשנכנסתי בחזרה לאוטו הוא הסתכל עליי מוזר ולא הבנתי למה, ואז הוא שאל 'אבל איפה השקיות?'. הסתבר שאפילו במשימה יחסית פשוטה לא הצלחתי לעמוד. אמנם החזרתי את העגלה למקום, אבל להוציא ממנה את הקניות קודם? זה כבר היה מסובך מדי".
הזזתי רהיטים
"בהריון עם הבן הבכור שלי, מיד כשקיבלתי את בדיקות הדם חזרתי הביתה והתחלתי לסדר את הדירה, כמו מרי פופינס", מספרת אליה גורן, אמא של הראל (12.5), הדר (9.5) ומתן (5.5). "הזזתי רהיטים, החלפתי בין חדרים, הפכתי ארונות, זרקתי חפצים ופיניתי מקום, כאילו שעוד כמה שעות מגיע התינוק. בעלי חזר הביתה ולא מצא שום רהיט במקום שהיה בו קודם לכן.
"מקרה נוסף משעשע קרה לי כאשר חזרתי מהסופר עמוסת שקיות. הנחתי את כל מוצרי החלב שקניתי על השיש במטבח ואת המוצרים היבשים הכנסתי למקרר. טפשת הריון כהלכתה".
המרדף אחר הסביח
"בחיים לא אכלתי סביח, עד גיל 34 - ההריון הראשון שלי", מספרת שלי ניידיץ, אמא לשלושה. "אבל כל ההריון אכלתי רק סביח. חיפשתי מקומות עם סביח טוב, התייצבתי שם בשמונה בבוקר יחד עם הפועלים, גם כשהיו לי בחילות. אני כבר מזמן לא בהריון, אבל הקרייבינג לסביח עוד לא עבר".
הכלבה הרגישה שהלידה מתקרבת
נועה עמית, אמא של מיקה (4) ואביב (3) הרגישה שהכלבה שלה סימנה לה שהיא הולכת ללדת. "היא מעולם לא עשתה צרכים בבית, ויום לפני הלידה התעוררתי לקקי שעשתה באמצע הסלון, כנראה כמחאה. אני מניחה שהפרשתי ריח או משהו שסימן לה שאני צריכה ללדת. בנוסף, היא התעלמה ממני יום קודם לגמרי. כאילו כעסה עליי ואז ילדתי. בלידה השנייה אותו דבר בדיוק. הבנתי דרכה שאני עומדת ללדת".
.jpg "נועה עמית: \"הרגשתי דרך הכלבה שהלידה מתקרבת\" (צילום: אלבום משפחתי)")
הריון כתום
"מהרגע הראשון בהריון לא יכלתי לגעת ולהריח בשר אבל כל הזמן רציתי לאכול אוכל כתום בדגש על בטטה", אומרת חן קובריץ כהן, אמא ללירם (7) ויובל (4). "בכל ארוחה ובכל מסעדה בטטה הייתה המרכיב העיקרי - מרק בטטה, בטטה אפויה, רביולי בטטה וספגטי עם רוטב שמנת בטטה. מדי פעם גם היה מרק כתום, גזר ודלעת אבל בטטה לגמרי היתה כל הזמן שם.
"כשלירם נולד בשבוע 35 אז הייתה לו גם קצת צהבת ואני אמרתי לרופא שהוא כתום וסיפרתי לרופא על מאכלי הבטטה. הוא צחק ואמר שהילד נראה באמת כתום אבל לא לדאוג וזה צהבת יילודים
"לאחר הלידה לא היה לי אותו החשק וחזרתי לאכול רגיל אבל עד היום ומאז המרק שאני הכי אוהבת זה בטטה ואם מזמינה במסעדה פסטה אז זה רביולי בטטה - מה שלא היה לפני ההריונות. כשהתחלתי את שלב המוצקים עם לירם אז הגזמתי מסתבר עם הכתומים גזר, דלעת ובטטה. העירו לי בטיפת חלב והמשפחה שלי שהאף שלו ממש ממש כתום".
.JPG "חן והילדים. אין כמו מרק בטטה! (צילום: אלבום פרטי)")
יצאתי מהבית בלי נעליים
"בהריון הראשון שלי, חודש שישי, התעוררתי בבוקר והתארגנתי לעבודה", מספרת דבורה זהבי כהן, אמא לשניים. "השמש זורחת, יום אביבי ונחמד, השעה 06:30, זה הזמן לצאת מהבית לפני הפקקים הגדולים. לובשת את העליונית, לוקחת את התיק ויוצאת מהבית. בביטחון רב צועדת לכיוון החניה, פותחת את הרכב, מתיישבת על הכיסא, מתניעה את הרכב, שמה חגורה, לוחצת על הדוושה, ומרגישה שלא נוח לי בכף הרגל. מורידה את הרגל מהדוושה, מסתכלת ומגלה שאני בלי נעליים. עד סוף ההריון וגם בהריון השני כל בוקר בדקתי שהנעליים על כפות הרגליים לפני יציאה מהבית."
רב הנסתר על הגלוי
"נשים רבות אכן מדווחות על תופעות כמו טשטוש, רגישות יתר חוסר יכולת להתרכז והתנהלות שונה שמופיעה בהריון ונמשכת לאחר הלידה", אומר ד"ר ערן גולד, מומחה במיילדות, גינקולוגיה ופיריון מבית החולים וולפסון. "קיימים מחקרים סותרים על התופעה ורב הנסתר על הגלוי".
ד"ר גולד מציין, כי "צריך לקחת בחשבון שמדובר בתקופה רגישה בחיים, עם אחד השינויים הגדולים בחיים האישים והמשפחתיים. ישנה עייפות רבה אשר מתפתחת ומתעצמת בהריון, כמו גם שינויים פיזיולוגיים, בין היתר בשל השפעה של סביבת ההריון ההורמונלית. ברוב המוחלט של המקרים לא צפויה פגיעה בשגרת העבודה והתפקוד המקצועי והאישי".
הריון על פי המאיירת Line Severinsen:
לפנייה לכתב/ת 
