כלכלת ויטנאם בדרך למעלה, ולשם כך היא זקוקה לישראל
הסכם הסחר החופשי בין ויטנאם לאיחוד האירופי הוא רק הצעד הראשון של המדינה האסייתית בדרכה לתפוס מקום ייחודי בתזוזות הכלכליות בעולם. עם התנהלות של שיתוף פעולה ומתינות, ויטנאם צפויה לשדרג את התעשיה המקומית ולשם כך היא זקוקה לטכנולוגיות הישראליות. אז רגע לפני שאתם עולים למטוס, מומלץ להיערך כיצד להצליח בפעילות מולה. טיסה נעימה
במהלך ביקור האחרון של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בויטנאם, הוא הפליג במפרץ הא לונג היפיפה, הצטלם יחד עם אשתו על הסיפון כמו בסרט טיטניק, הניח פרחים מול האנדרטה לחללי המלחמה, סעד בחברת בכירי המדינה ובמיוחד בלט בצניעות ביקורו עם טיסה בקו מסחרי (כולל החלפת מטוס בבנגקוק) אל מול ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בסין עם מטוס חכור.
כתבות נוספות מאת טל רשף
אך מעבר לכותרות הצהובות, בביקור ובמדינה שבה הוא נערך יש יותר ממה שהעין רואה במבט ראשון. ויטנאם, שבתודעה של רבים עדיין מתקשרת עם ג'ונגלים ופצצות נפלם, זו שזכתה לכינוי "סין החדשה", הולכת ותופסת מקום יחודי בתזוזות הכלכליות והמדיניות של השנים האחרונות.
בעולם של היום עם עליית משטרים כוחניים ופרוטקציוניסטיים ברוסיה, טורקיה, הפיליפינים וסין, והיערכות המדינות למלחמות סחר, מסמנת ויטנאם מדיניות אחרת, של שיתוף פעולה ומתינות.
היא הייתה מהתומכות הנלהבות ביותר בהסכם הסחר החופשי של 11 המדינות סביב האוקיינוס הפסיפי (ה-TPP), למרות הדרישות הפנימיות והחשיפה שהוא יצר למשק שלה - הביטול שלו בידי טראמפ לא מרפה את ידיה. רוצים לראות דוגמה? בואו נביט על הסכם הסחר החופשי ההולך ומתקרב למימוש בינה לבין האיחוד האירופי.
ההסכם עתיד להיכנס לתוקף בשנת 2018, ולתת זריקת עידוד לכלכלת המדינה. ריבלין אמר כי הוא שואף לראות את הסחר של ישראל עם ויטנאם מטפס ומגיע לכ-3 מיליארד דולר לשנה - סכום שנמצא באזור היקפי הסחר שלנו עם מדינות כמו קוריאה הדרומית ויפן.
על פי הערכות המומחים, הסכם הסחר צפוי להעלות את הייצוא הויטנאמי לאירופה ב-50% עד שנת 2020. זה נתון משמעותי במיוחד, אם זוכרים כי האיחוד האירופי הוא שותף הסחר של ויטנאם השני בגודלו לאחר ארה"ב (19% מהיקף הייצוא שלה). אבל לפני שהויטנאמים יקפצו משמחה על התקדמות הכלכלה, עליהם לזכור כי האיחוד האירופי הציב מספר סעיפים חברתיים כתנאי לחתימת ההסכם, אשר היה מי שציפה כי יהוו בעיה עבור ממשלת ויטנאם.
אותם סעיפים כוללים, בין השאר, הגדרת מכרזים ממשלתיים כפתוחים להשתתפות חברות זרות בלי העדפה לחברות מקומיות - דבר לא פשוט למדינה המגדירה עצמה כקומוניסטית. ניתן להבין את האירופאים, הרי הם דואגים לאינטרסים של החברות שלהם, אבל סעיפים אחרים הולכים רחוק עוד יותר. במסגרת ההסכם, אירופה מאלצת את ויטנאם לערוך רפורמות פנימיות כדי לאפשר זכות התאגדות חופשית לעובדים שלא באגוד הממשל הקומוניסטי, ולהעביר שורה של חוקי דאגה לשמירת הסביבה.
האיחוד עמד על הכללת סעיפים אלו מתוך האקלים הפוליטי במדינות היבשת והדרישה שבאה מהציבור הרחב לקחת אחריות סביבתית וחברתית, ולמנוע עבודה בתנאים לא אנושיים במדינות המספקות סחורה לאירופה. השאלה היותר מעניינת, מדוע הסכימה ויטנאם לקבל זאת על עצמה?
מומחים המנתחים את ההסכם שותפים לדעה כי לפני שנים אחדות ויטנאם לא הייתה ערוכה לקבל עליה תנאים שכאלה, אז מדוע היום היא מקבלת עליה התערבות מבחוץ בתחומים פנימיים?
באקלים הפוליטי של היום, לנוכח עליית הרטוריקה האגרסיבית ומלחמות סחר שבדרך, ויטנאם ואירופה הן בין המתנגדים הבולטים לפורטקציוניזם ובניית שיתוף פעולה בינלאומי כלכלי. במידה רבה, ההסכם הוא מהלך נגד הזרם של טראמפ, פוטין ושי ג'ין-פינג. במידה רבה הדרישות היוו הזדמנות לקידום חוקים, שאנשי הקו הרפורמיסטי השליט מעוניינים בהם.
זה מסייע להם במאבק מתחת לפני השטח מול אנשי הקו הנוקשה שמתנגדים להם, וגם יכול לסייע לויטנאם ליצור מגמה אזורית הופכית לזאת של סין, האויבת המסורתית שלה.
בשנים האחרונות, מספר מדינות בדרום מזרח אסיה נכנסו למערכת של כפיפות מדינית וכלכלית והנאה מתקציבים והלוואות נוחות תחת כנפיה של המעצמה הסינית. בתחילה זה כלל את לאוס, בהמשך קמבודיה ומלזיה ולאחרונה גם הפיליפינים.
אך עבור מדינות דוגמת וייטנאם, הדוגלות בשיתוף פעולה ולקיחת אחריות חברתית וסביבתית, הייתה תקווה שהסכם ה-TPP בחסות ארה"ב, יצור את המומנטום בכיוון הנכון. ביטול חברותה של ארה"ב בהסכם בידי הנשיא החדש, דונלד טראמפ, שמה לכך סוף, גם אם ההסכם יקום לתחיה בלי האמריקאים ואולי עם סין במקומם.
ההסכם הויטנאמי-אירופי יכול להוות פתח להסכמי המשך ואולי גם לשינוי מגמה. אירופה מאמינה בפתיחות ושיתוף. היא עשתה זאת בתוך מדינותיה והיא שואפת לקדם זאת בעולם בעזרת מערכת של הסכמי סחר, כמו ההסכם עם קנדה ואלה שניסתה לקדם מול ארה"ב או עם ארגון ASEAN המאגד את כלל מדינות דרום מזרח אסיה.
ההסכם עם ויטנאם יכול להוות דוגמה עבור מדינות בארגון האסייתי המתלבטות אם להיכנס למסגרת דומה. הרי אם לא ניתן לחתום על הסכם כולל עם כולן יחד, הבה נעשה זאת שלב אחרי שלב, ובמידה וכלל המדינות, על 650 מיליון תושביהן, ינועו בכיוון אחד בעקבות הדוגמה הויטנאמית, זה יכול להוות דוגמה לאזורים נוספים בעולם.
כדאי לעקוב אחרי המגמה ולבחון את ההזדמנויות שזה פותח בפני חברות ישראליות. עליית רמת החיים הצפויה וצמיחת מעמד הביניים, כמו גם עליית הייצוא החקלאי לאירופה, יחייבו ידע חקלאי על מנת לייצר מזון איכותי יותר, ובכך יש לחברות ישראליות נסיון וידע.
ההליכה נגד הזרם הסיני יכולה לחדד עוד יותר את היחסים המתוחים ממילא בין ויטנאם לסין, שזו הראשונה לבטח תחפש יתרון יחסי מול השכנה האגרסיבית שמצפון. היא גם צפויה לשדרג את התעשיה שלה על מנת לעמוד בתחרות מול המוצרים מאירופה, והיא תזדקק לטכנולוגיות יצור ישראליות לשם כך.
המנהלים שיגיעו עבור אותן המטרות להאנוי, הו-צ'י-מין (סייגון) או דה-ננג יגלו מדינה מפתיעה וייחודית, עם אומה חזקה שעמדה במבחנים לא פשוטים, אנשים נעימים וארץ יפיפיה. הם גם ימצאו דרך אחרת לחשיבה, פעולה ועשיית עסקים, שמומלץ מאוד להיערך לקראתה ולעשות שיעורי בית כדי להצליח בפעילות מולה.
הכותב, יועץ עסקי ובין תרבותי לפעילות בויטנאם , מעביר סדנאות ומאמן מנהלים לפעילות מול שווקים מתעוררים בחברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
