"מרגיש כאילו כל המשפחה שלי בכיסא גלגלים"
לאנדרו סימיוני שיחק בבאר שבע בקושי שנתיים - אבל נשאר בלבבות האנשים בעיר לעד. אחרי הפרישה נפצע קשה בתאונת דרכים שגרמה לו לשיתוק בפלג הגוף התחתון, אז האוהדים האדומים אספו 20 אלף ש"ח כדי שיגיע לארץ ויצפה במשחק העונה. הערב (21:10) הקבוצה תערוך לו טקס - ואף עין לא תישאר יבשה
מעט לפני משחק העונה בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב הערב (שבת, 21:10, טוטו טרנר), יזכו 16 אלף הצופים להיות עדים לרגע מאוד מיוחד ומרגש. זה יקרה כשחלוץ העבר של האדומים, לאנדרו סימיוני, ששיחק במועדון כשנתיים, יעלה לכר הדשא ויראה את האצטדיון מבפנים בפעם הראשונה בחייו. האלופה כבר הספיקה לארח שחקני עבר רבים מאז חניכתו, אך הערב יהיה זה רגע אחר, מיוחד, שיעביר באוהדים רבים צמרמורת.
כבר שש שנים שלאנדרו סימיוני לא יכול ללכת, מאז התאונה הקשה שעבר כשהתנגש עם האופנוע שלו באוטובוס. רק חצי שנה לאחר שפרש מכדורגל קרה האסון, ומאז הוא משותק בפלג גופו התחתון. סימוני יתייצב במרכז המגרש, בוודאי יזיל דמעה, ויודה לאוהדים. אותם אוהדים שדאגו להטיס אותו לארץ מביתו בברזיל, וגייסו לשם כך 20 אלף שקלים במימון המונים.
מי שלא אוהד אמיתי של הפועל באר שבע, כזה שהיה שם עם המועדון לפני עשור, כשעוד דשדש בליגה הלאומית, לא מכיר את לאנדרו סימיוני ולבטח לא יבין את האהבה לה הוא זוכה בעיר. אחרי קריירה שכללה עליות וירידות, בקיץ 2007 הוא חתם בבני סכנין של המאמן אלישע לוי. בסכנין פרחו אז שני שחקני התקפה: איליה יבוריאן ומאור בוזגלו, כך שסימיוני לא הצליח לקבל צ'אנס אמיתי להראות את יכולתו.
חודשיים אחרי פתיחת ליגת העל החליט סימיוני לעזוב את סכנין. הפועל באר שבע, שרק מספר חודשים קודם לכן עברה לידיה של אלונה ברקת, בדיוק ניסתה להתאושש ממותו הפתאומי של החלוץ הזמבי, צ'סוואה אנסופוואה, במהלך משחק אימון. האוהדים האדומים, שהתחברו לאנסופוואה מהרגע הראשון, נדלקו גם על הרכש הברזילאי בן ה-33. והוא נתן להם סיבות טובות לכך.
בשני המשחקים הראשונים שלו כבש שני שערים. לאחר שישה משחקים היו באמתחתו כבר שישה שערים כולל שלושער נגד הפועל רמת גן. מהר מאוד הוא הפך לכוכב של הקבוצה. גם החיבור לעיר היה מהיר. הוא התחבר עם שחקנים ואוהדים רבים. תוך זמן קצר כבר הבין עברית ואפילו דיבר קצת. גם אשתו דניאלה ושתי בנותיו נקלטו בצורה מהירה. הוא סיים את העונה עם 15 שערים בכל המסגרות, אך הקבוצה לא עלתה לליגת העל.
בקיץ ב"ש עברה מהפכה. זיו קבדה, מאור מליקסון ואוהד קדוסי הצטרפו להתקפה, ובכל זאת ההחלטה להשאיר את החלוץ הברזילאי החסון הייתה טבעית לחלוטין. בעונה השנייה הוא שיחק וכבש הרבה פחות אך היה חלק משמעותי מהקבוצה שסוף סוף הצליחה לחזור לליגת העל. לאחר חגיגות העלייה הוא נפרד מהקבוצה ועבר למכבי בת ים מהליגה הלאומית, כבש בה שלושה שערים ופרש מכדורגל.
ניצל ממוות - פעמיים
סימיוני ניצל את הזמן הפנוי כדי לטייל, ובאחד הטיולים הוא ראה מקרוב את המוות. הוא וחבריו נשדדו על ידי כנופיה. אחד מחבריו הכי טובים, שוטר, שלף את אקדחו, ירה והרג את אחד השודדים, אך ספג יריית כדור בצוואר. הוא התמוטט אל זרועותיו של סימיוני, שניסה לחסום את הדימום בעורק הראשי שבצוואר. החבר מת בזרועותיו והוא עצמו יצא ללא פגע.
תקופה קצרה לאחר מכן המוות היה אפילו קרוב יותר. הוא נסע באופנוע לחווה משפחתית והתנגש בעוצמה באוטובוס. הוא שבר מספר צלעות וחוליות ובמשך חמישה ימים שקע בתרדמת והיה בין החיים למוות. אבל הגוף שלו, זה שהקנה לו את הקריירה כספורטאי מקצוען, לא נכנע. הוא חזר להכרה ולאחר שלושה חודשים שוחרר לביתו לשיקום שנמשך עוד שנתיים וחצי. השברים בעמוד החוליה התחתון, שגרמו לקרע של חוט השדרה, השאירו אותו משותק לכל החיים. אם הפציעה הייתה בחוליות גבוהות יותר, הוא היה משותק לגמרי.
לאחר שיקום ארוך הוא הצליח לפתח לעצמו שגרת חיים. החיים כנכה והעובדה שהוריד הילוך בניהול עסקיו, הורידו את רמת החיים שלו באופן משמעותי. גם המשבר הכלכלי ברזיל לא עזר לכך. הוא לא עני ומצליח לחיות בכבוד, אך ללא מקום למותרות. להגיע לביקור בישראל כדי לבקר לא בא בחשבון מבחינתו, אך הוא עקב אחרי הקבוצה, ולא הפסיק לשמור על קשר עם האוהדים דרך פייסבוק.
לפני מספר חודשים החליט בן בודה, אוהד צעיר של הקבוצה וחייל בשירות קבע, להביא את סימיוני לארץ. דף האוהדים "וסרמיליה" פתו בקמפיין מימון המונים במטרה להשיג 20 אלף שקלים, עלות הבאתו יחד עם אשתו לארץ למספר ימים. תוך ימים בודדים הכסף כבר הושג. הוא הגיע מאוהדים וגם מחבריו לשעבר בהפועל באר שבע. אפילו המאמן ברק בכר, שמעולם לא יצא לו להיפגש עם סימיוני בחייו. תרם כסף.
האיחוד המרגש עם האוהדים
מרגע שהגיע הכסף, בודה החל במבצע להטסתו ארצה. נקבע שהזמן הראוי ביותר להביאו לביתה החדש של הקבוצה, הוא משחק העונה נגד מכבי תל אביב. בודה ניהל הכל והיה בקשר רציף עם סימיוני. אתמול הברזילאי נחת בארץ לאחר טיסה מתישה מסאו פאולו. בודה ארגן מיניבוס עם מספר מחבריו, שהביא אותו משדה התעופה.
בכל הדרך סימיוני שר שירי אוהדים ודיבר בטלפון עם מכרים משותפים. רק מבודה הוא לא שמע מילה. לפני הכניסה לעיר, שאל סימיוני: "בן, למה אתה לא מדבר איתי?". אחד החברים הסביר לסמיוני: "בן פשוט לא יודע אנגלית. הוא דיבר איתך באמצעות התרגום של גוגל". "עכשיו אני מבין למה תמיד היה לוקח לך זמן לענות. אני אוהב אותך", ענה הברזילאי בדמעות.
מיד עם הכניסה לעיר פנה המיניבוס ימינה לאיצטדיון טוטו-טרנר. מיד בירידה מהמיניבוס פגש סימיוני את פיני אוחנה, האפסנאי של הקבוצה. "אתה היית כמו אבא בשבילי", אמר הברזילאי. אוחנה, אדם שלא מרבה במילים, פשוט שתק ונראה בהלם כשראה את חלוץ העבר מולו בכיסא גלגלים. בכניסה. בלובי של האיצטדיון הוא פגש את המנכ"ל אסי רחמים, אז השוער של סימיוני בקבוצה. החיבוק הבא הגיע לאביתר אילוז, אז המגן הימני והיום מנהל הקבוצה.
"פתאום ראיתי בפייסבוק שמגייסים בשבילי כסף"
השחקנים היו בחדר ההלבשה וסימיוני ביקש להיכנס גם לשם. הוא התחבק והצטלם עם השחקנים והמאמן אותם הוא כלל לא מכיר, והתעכב כמובן על מאור מליקסון, היחיד שנותר כשחקן פעיל מאותה תקופה ומאור בוזגלו, חברו מהימים בסכנין. אשתו דניאלה ביקשה: "הילדות ביקשו ממני להביא להן חולצה עם חתימות של אסי, אביה (אילוז), בוזגלו ומליקסון". לכר הדשא הוא לא עלה, זה יקרה רק הערב.
"זה היה היום המרגש ביותר בחיי ואני בטוח שבשבת יהיה מרגש אפילו יותר", אמר סימיוני, "לעולם לא אשכח את הימים האלה. האנשים האלה שהביאו אותי בכלל לא מכירים אותי באופן אישי. פשוט הגבתי בדף הפייסבוק של וסרמיליה ואז בודה שלח לי הודעה פרטית. הוא שאל אם ארצה לבוא לארץ. ידעתי שמבחינתי זה לא אפשרי כרגע מבחינה כלכלית והסברתי לו את זה. הוא המשיך ושאל אם בכל זאת ארצה לבוא, אם תהיה הזדמנות. לא ראיתי את זה קורה ולא פיתחתי תקוות, אבל אמרתי לו שאם תימצא הדרך אשמח להגיע".
"פתאום ראיתי בפייסבוק שהם עשו קמפיין ותוך שבוע השיגו את הכסף. אמרתי לעצמי: 'אלוהים הם רציניים. מה אני אעשה עכשיו?'. הבנתי שזה קורה. דיברתי עם אחי, שהוא השותף שלי. התייעצתי איתו כי אני באמת לא יכול לא להיות בברזיל בעסק. הוא אמר לי: 'יש לך הזדמנות של פעם בחיים. אנחנו נוכל להסתדר כמה ימים בלעדייך. לך על זה'. אז התחלנו לארגן הכל".
"רוצה לחבק את סתיו אלימלך"
שיחקת בכל העולם. בהפועל באר-שבע היית בשנים שלא נחשבות כמוצלחות בהיסטוריה של המועדון. אז איך אתה מסביר את זה שדווקא אוהדי הקבוצה הזאת עשו הכל כדי להביא אותך לפה?
"זאת שאלה שקשה מאוד לענות עליה. אני רק יכול לספר למה אני כל כך אוהב את המקום הזה. לא בגלל הכדורגל ומה שעל המגרש. בגלל המסביב. בגלל זה שכל שבת אנשים היו רבים שאבוא להתארח אצלם. החיבור שלי ושל המשפחה לקהילה היה מדהים. כשעזבנו לברזיל הבנות לא רצו שזה יקרה. עכשיו כשהן שמעו שאני ודניאלה באים הן בכו, אבל הסברתי להן שהמצב לא מאפשר להן להצטרף".
סימיוני מדבר בפתיחות גם על התקופה הקשה שעבר לאחר התאונה שלאחריה הפך לנכה שתלוי בעזרת אחרים. "הרגע הזה שאומרים לך ושאתה מבין שלא תוכל ללכת יותר זה לא הרגע הקשה. הגוף שלך מלא בהמון תרופות, מורפיום, שהן כמו סמים ואתה לא מצליח באמת לעכל את זה. הרגע הקשה שלי היה לאחר מכן, כשהתחלתי לחשוב על מה שעובר על בני המשפחה שלי כשהם רואים שאני כולי שבור ושכמעט מתתי".
"אמנם אני אחרי התקופה הקשה, אבל יש לי עדיין תקופות קשות. תקופות של עצב ודיכאון. זה שינוי ענק בחיים. כל יום אתה מרגיש מה הפסדת. אני הייתי הבוס של המשפחה. זה שכולם התגאו בו. האיש שהחזיק את כולם. מהשחקן שהחברים של הבנות בבית ספר היו מבקשים ממני חולצות הפכתי לתלוי בהן, באשתי ובאמא שלי. פתאום אנשים אחרים היו צריכים לקלח אותי. הדיכאון הוא כשאני חושב על הבנות שלי שצריכות להתמודד עם מה שקרה לאבא שלהם, זה שהיה הגיבור שלהן. לא רק אני על כיסא גלגלים, כל המשפחה שלי", אמר חלוץ העבר.
היית קרוב למוות בשתי הזדמנויות וזה לא קרה לך. אפשר להגיד שאלוהים אוהב אותך?
"זה קשה לחשוב ככה. לבני אדם קשה למצוא סיבות לדברים כאלה. אני פשוט מאמין שהרגע שלי למות לא היה ברגעים האלו. שיש לי עוד דברים להשלים ולעשות בחיים ובגלל זה אני חי. אני גם חי בעולם ויודע שיש דברים קשים יותר. אחד החברים הכי טובים שלי בבאר שבע הוא סתיו אלימלך. לפני שנה הילדה שלו נפלה מהבית ומתה".
"אני אראה אותו בזמן שלי כאן ואני לא יודע איך אוכל להסתכל לו בעיניים. מה שקרה לי זה כלום. בולשיט. הכרתי אישית את יובל הבת שלו. אני יודע איזה איש משפחה הוא וכמה הוא אהב את המשפחה שלו. הוא האיש הראשון שעזר לי פה והפך לחבר שלי. מה אני אגיד לו כשראה אותו? אני רק רוצה לחבק אותו. בלי מילים"
"אם באר שבע תפסיד, אצטרך לברוח מכאן"
למה אתה הכי מתגעגע בבאר-שבע?
"לדברים הקטנים ולחמימות. שמזמינים אותך לאכול בורקס. שכל בן אדם ברחוב רוצה לעזור לך. אלה הדברים שעושים את העיר והמועדון הזה ולכן זה גם לא מפתיע שכל כך הרבה אנשים שהם לא חברים שלי התגייסו כדי שאבוא לפה".
אם אלונה ברקת תציע לך תפקיד כלשהו במועדון, יש אפשרות שתחזרו לגור בארץ?
"לא נראה לי שדבר כזה יכול לקרות, אבל גם לא האמנתי שבאמת אוהדים יביאו אותי לכאן. הם הוכיחו לי שהכל אפשרי, אבל באמת שזה לא פשוט. השינויים האלה קשים. יש לי ילדות ועבודה בברזיל. לזרוק הכל ושוב לעזוב זה קשה. כשאני רואה שהפועל באר-שבע השאירה בקבוצה אנשים כמו אסי רחמים ואביתר אילוז, זה בעצם הסיפור של המועדון הזה. זאת הנשמה של המועדון הזה. אלונה ברקת שומרת על הרוח והנשמה של המועדון. אילוז במועדון הזה מגיל חמש. זה אומר הרבה על מה שצומח כאן. אי אפשר לעשות מועדון כזה בלי האנשים שגדלו בו וגדלים יחד איתו. אביתר ואסי לא בהפועל באר-שבע כי הם צריכים תפקיד או כסף. אני יודע שלא. הם פה בגלל אהבת המועדון".
כשאתה היית פה היו בקבוצה שחקנים מקומיים. עכשיו חוץ מאליניב ברדה, אף אחד לא גדל פה. איך המועדון יכול להתקדם במצב כזה?
"מבחינה מקצועית הפועל באר שבע היום זה מועדון הרבה הרבה יותר טוב. אי אפשר לזכות באליפות כשכל השחקנים גדלו בנוער. צריך שחקנים טובים מאוד ובכל העולם מביאים כאלה מבחוץ".
כשמאור מליקסון הגיע לבאר-שבע הוא היה שחקן צעיר שלא הצליח בכמה קבוצות בליגת העל. גם איתך בליגה השניה הוא היה טוב, אבל לא כוכב. איך הוא בכל זאת הפך לכוכב?
"מה שקרה לו בקריירה זה מה שקרה גם לי. מאז גיל 12 אני שומע שיש לי כישרון ושאני שחקן טוב. שיש לי הכל כדי להצליח. אבל לא הצלחתי באמת להביא את זה לידי ביטוי. לקח לי זמן עד שהבגרות שלי אפשרה לי להביא את היכולת שלי לידי ביטוי. זה דבר טבעי. יש שחקנים שלוקח להם זמן להגיע לשיא ויש שחקנים כמו רונאלדו ומסי שעושים את זה מתחילת הקריירה. רק בגיל 25 היכולת שלי הייתה כמו הפוטנציאל שלי. זה מה שקרה למליקסון. כשהוא הגיע שמענו עליו שהוא הבטחה גדולה שעוד לא התממשה. יש לו הכל והוא לא הצליח במועדון בליגת העל. הגוף שלו היה מוכן, אבל המנטליות לא. כשראיתי אותו ידעתי שזה יגיע מתישהו וזה הגיע. הוא פרץ".
בכושר שיא, אתה מאמין שהיה לך מקום בהרכב של הפועל באר-שבע היום?
"אני מאמין שכן. נכון שכשהייתי בליגת העל לא הצלחתי בסכנין. בכדורגל יש הרבה סיבות שדברים לא מסתדרים. לפעמים חיבור, לפעמים פציעות ולפעמים סתם חוסר מזל של כמה סנטימטרים מהשער. בסכנין היו את יבוריאן כמלך שערים ומאור בוזגלו שפשוט ריחף על המגרש. אלישע שיחק רק עם שני שחקני התקפה והיה קשה להוציא אותם מההרכב בשבילי".
אז מי יותר טוב, מליקסון או בוזגלו?
"גם בדרך לפה שאלו אותי את זה. אני חושב שהם משלימים אחד את השני. מליקסון מהיר. הוא עושה דאבל פסים מהירים. הוא טוב עם הכדור. בוזגלו יודע לעשות עם הכדור דברים מדהימים. אי אפשר להגיד שאם אני מאמן תמיד שניהם על המגרש, אבל בברזיל היה מאמן גדול, טלה סנטנה, הוא היה אומר שהשחקנים הכי טובים צריכים לשחק והתפקיד שלי למצוא דרך שישחקו ביחד".
לבוזגלו יש בעיות עם הקבוצה. הוא ואבא שלו העבירו ביקורת על המאמן והם רוצים לעזוב למרות שהייתה להם אהבה גדולה פה. אם הוא יגיד לך שיש לו הצעות עם משכורות גבוהות יותר ממכבי חיפה ותל-אביב ששם הוא לא הצליח כמו פה. מה תמליץ לו לעשות?
"זה לא פשוט. אני לא חי פה ויודע בדיוק מה המצב. אני לא יודע מה מאור ואלונה רוצים. כאוהד שרוף של הפועל באר-שבע אני אגיד לו: 'מאור, תישאר איתנו. תעזור לנו ותמשיך ליהנות פה'".
את רוב השחקנים אתה לא מכיר באופן אישי. מי הכי מרשימים אותך?
"אני מאוד אוהב את החלוץ בן שהר והקשר ג'ון אוגו. הוא רץ בכל חלקי המגרש. הוא חזק. יודע להרוס ולבנות. הוא יכול לשחק בליגות בכירות יותר. גם וויליאם
סוארז, שהכרתי מהתקופה בישראל, נותן הרגשה של ביטחון כשהוא משחק".
הפועל באר-שבע מעולם לא הפסידה משחק ליגה באצטדיון החדש. אם הם יפסידו בשבת עלולים להאשים אותך שאתה "מנחוס".
"אני יודע שמאמינים פה במנחוס. אם חלילה נפסיד לא תהיה לי ברירה. למרות המצב שלי, אני אהיה חייב איכשהו לקום מכיסא הגלגלים ולרוץ. לברוח. אבל אני מאמין שבאר שבע תנצח. אני לא מכיר את מכבי תל אביב אבל אני מכיר את באר שבע ולא רואה מצב שמול האוהדים הנפלאים האלה היא תפסיד".
איך אתה מדמיין את רגע העלייה שלך לדשא?
"זה חלום. אני מקווה שיהיה לידי פרמדיק כי אולי יהיה לי התקף לב. אני מקווה שאתגבר על ההתרגשות".
לפנייה לכתב/ת 
