מדחי אל מסי / "מר עולם"
המאמן על הגריל ועל סף פיטורים, הכוכב עצבני אחרי שחטף עונש השעיה, הנשיא המכהן צריך להתמודד עם כל הצרות והמונדיאל ברוסיה ממשיך להתרחק. נדב יעקבי עושה סדר בערימת הבעיות הבלתי נגמרת של נבחרת ארגנטינה
ימים סוערים ולא פשוטים עוברים על הכדורגל בארגנטינה. תחילה הייתה זו שביתת השחקנים שלא פתחו את העונה החדשה, לאחר שלא קיבלו את שכרם מזה מספר חודשים. לאחר מכן הגיעה ההשעיה של ליונל מסי מארבעה משחקים בינלאומיים - ולבסוף ההפסד המביך של הנבחרת 2:0 לבוליביה.
לטבלת הבית הדרום אמריקאי במוקדמות המונדיאל
ארגנטינה מדורגת כעת רק במקום החמישי בבית הדרום אמריקאי, זה שמוליך למשחקי הפלייאוף מול ניו זילנד. החשש הגדול הוא שבלי מסי בשלושת המשחקים הבאים, בחוץ נגד אורוגוואי ב-31 באוגוסט ובבית נגד ונצואלה (5 בספטמבר) ונגד פרו (5 באוקטובר), היא תידרדר בדירוג ולא תעפיל למונדיאל ברוסיה.
זה כמעט בלתי נתפס שאחד משני השחקנים הטובים והנערצים בעולם לא ישחק במונדיאל, אבל כרגע זו אפשרות הגיונית. אין בכלל ספק שהמצב הקשה של האלביסלסטה קשור באופן ישיר לטירוף המערכות ולשחיתות הקשה שמאפיינים את הענף בארגנטינה בשנים האחרונות.
ביום רביעי, יממה אחרי ההפסד לבוליביה, נבחר נשיא חדש להתאחדות הארגנטינאית - קלאודיו "צ'יקי" טאפיה. המשימה שעומדת לפתחו כבדה ודחופה. הוא האיש שאמור להציל את המצב. הוא האיש שינסה בשלב ראשון להקל בעונשו של מסי, ובהמשך להחליט לגבי עתידו של המאמן הלאומי אדגרדו באוסה.
הכדורגל בארגנטינה, צריך להבין, מחובר באופן ישיר לפוליטיקה המקומית, מה שכמובן מסבך את העניינים. די אם נזכיר שנשיא ארגנטינה, מאוריסיו מאקרי, היה בעבר נשיא בוקה ג'וניורס, הקבוצה הפופולארית במדינה. מהנקודה הזו, בעצם, נסקה הקריירה הפוליטית שלו.
אבל עם כל הכבוד למאקרי ולקודמיו, האיש החזק ביותר בארגנטינה בשלושת העשורים האחרונים היה חוליו גרונדונה, שכיהן כנשיא ההתאחדות לכדורגל במשך 35 שנה, מ-1979 ועד יום מותו, ב-30 ביולי 2014.
גרונדונה היה גם סגן נשיא פיפ"א במשך 25 שנה והאיש השני הכי החזק ומשפיע בכדורגל העולמי אחרי הנשיא לשעבר ספ בלאטר. העוצמה הפוליטית שלו בארגנטינה הייתה אדירה. הוא היה שליט כל יכול. הכינוי שלו היה "קאודיז'ו" (המנהיג, או האיש החזק). לא במקרה התגובה הראשונה להשעייתו של מסי, שכזכור העליב את הקוון הברזילאי במהלך המשחק מול צ'ילה, הייתה: "אצל גרונדונה זה לא היה קורה". מה שנכון נכון.
גרונדונה, אגב, היה מושחת לא קטן. שנה אחרי מותו קבע בית המשפט בארה"ב כי הוא היה "ראש הקנוניה" ועמד בראש חבורת אנשי פיפ"א שדאגה להזרים מיליוני דולרים לחשבונות הבנק שלהם עצמם בשווייץ ובפנמה. כמה מעמיתיו עדיין נמצאים בבתי הכלא בארה"ב וממתינים למשפט בעניינם.
אחרי מותו של "דון חוליו" השתלט כאוס על ההתאחדות. לואיס סגורה, שמונה כנשיא זמני, מצא את עצמו מהר מאוד מואשם בשחיתות ובחלוקה לא הוגנת של כספי הטלוויזיה. כשסגורה העמיד את עצמו לבחירה כנשיא קבוע בדצמבר 2015, מול יריבו מרסלו טינלי, התרחש פיאסקו של ממש. 75 חברי התאחדות השתתפו בהצבעה, והתוצאות עם פתיחת הקלפיות הורו על תיקו 38:38.
מאותו רגע המצב רק הלך והידרדר. בכירי ההתאחדות לחמו אלו באלו, הפוליטיקה הקטנה השתלטה על הכל ולמעשה לא היה מי שינהל את העניינים. פיפ"א החליטה להתערב ומינתה הנהלה זמנית מטעמה. וכאשר לא היה בעל בית אמיתי, נכנסו הפוליטיקאים הבכירים לתמונה. הנשיא מאקרי, שנבחר ב-2015, החליט להגדיל את מספר הקבוצות בליגה הראשונה ל-30. מדובר במספר מפלצתי וחסר הגיון שהפך את הליגה למשעממת, עם אין-ספור משחקים חסרי משמעות.
הכאוס השפיע על הנבחרת
במקביל מאקרי החליט לבטל את הפרויקט "כדורגל לכולם" של הנשיאה כריסטינה קירשנר, שעסק במתן מענקים כספיים לקבוצות. באופן טבעי חלק גדול מהכסף "נעלם", ככל הנראה לכיסיהם של ראשי המועדונים. זו הסיבה ששחקני הליגה הראשונה הודיעו בתחילת השנה על שביתה, לאחר שלא קיבלו שכר במשך כמה חודשים. ואכן, פתיחת הליגה נדחתה מה-5 בפברואר ל-10 במארס.
הכאוס השפיע לא רק על הליגה אלא גם על הנבחרת הלאומית. המאמן הלאומי חרארדו "טאטה" מרטינו התפטר אחרי ההפסד בגמר הקופה אמריקה לצ'ילה, מיד אחרי שמסי הודיע על פרישתו מהנבחרת. "הפרעוש" הרים ידיים בעיקר בשל אכזבתו מההפסד ולאחר מכן שוכנע לחזור, אבל מרטינו התפטר בעיקר בשל המצב הקטסטרופלי בהתאחדות. הוא סיפר על חוסר אונים ועל כך שלא היה לו למעשה למי לפנות או עם מי לדבר.
אחרי שמרטינו התפטר נבחר במפתיע אדגרדו "אל פאטון" באוסה למאמן החדש. הבחירה בו הייתה לא צפויה, שכן באוסה לא נחשב למאמן בכיר במיוחד. אף אחד לא הופתע כשהתברר איך מרסלו טינלי, האיש שגם אחראי על החלטתו של מסי לחזור בו מפרישתו, משך בחוטים מאחורי הקלעים גם בסוגיה הזו.
טינלי הוא אחד האנשים המפורסמים בארגנטינה. הוא היוצר והמגיש של אחת מתכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר, "שואו-מץ'", שרצה על המסכים כבר למעלה מ-20 שנה. חוץ מזה הוא איש עסקים, מפיק, מגה-סלב שהתחתן חמש פעמים, ולא פחות חשוב: הוא סגן הנשיא של מועדון הפאר סן לורנסו.
טינלי הפך בשנים האחרונות לבעל השפעה רבה בכדורגל המקומי, וכאמור התמודד על נשיאות ההתאחדות לכדורגל. אחרי פיאסקו הבחירות, הוא מונה לאחראי על הנבחרות הלאומיות. באוסה מונה למאמן הנבחרת אחרי שהצלחתו הגדולה ביותר הייתה הזכייה עם סן לורנסו בגביע הליברטדורס ב-2014.
בשנה האחרונה טינלי התקרב מאוד למסי והפך לידיד אישי שלו. הוא היה זה שבישר למסי על עונש ההשעיה שקיבל, וגם ישב יחד עימו במהלך ההתמודדות בחדר ההלבשה באצטדיון בלה פאס. שם הם צפו יחד בטלוויזיה בהפסד לבוליביה.
ואיך מראדונה קשור לכל זה?
פה גם נכנס לתמונה דייגו מראדונה. בעבר דייגו וטינלי היו מיודדים, אולם בשנים האחרונות הם הפכו ליריבים מרים. זו הסיבה שמראדונה התנגד כל כך למינוי של באוסה כמאמן הנבחרת. במקביל מראדונה מונה על-ידי ג'אני אינפנטינו, הנשיא החדש של פיפ"א, ל"שגריר מיוחד" של הארגון. בין השניים נוצרו יחסי קרבה.
מיד לאחר שנודע על עונש ההשעיה של מסי נפוצו ידיעות לפיהן מי שאחראי לו הוא לא אחר מאשר דייגו מראדונה בעצמו. הטענה הייתה שהוא היה זה ש"דאג" לכך בזכות יחסיו הטובים עם אינפנטינו. מראדונה הגיב בזעם.
"העונש מוגזם", אמר בראיון רדיופוני, "והחיסרון של מסי במשחק מול בוליביה היה משמעותי. זה כמו שפורטוגל תשחק בלי כריסטיאנו רונאלדו. כואב לי שאומרים שהייתה לי השפעה על העונש שמסי קיבל. אני נשבע באלוהים שאין לי כל קשר לכך. התחלתי לבדוק מה קרה, ונראה לי שהמקור להכל הוא בהתאחדות הדרום אמריקנית. אני מתכוון לדבר עם נשיא פיפ"א, כי מה שקרה נורא".
מראדונה מאשים כמובן את טינלי שנוא נפשו (ואת אנשיו) בהפצת השמועות לגביו. לא במקרה, אגב, מסי לא ענה לטלפונים שמראדונה הרים אליו בימים האחרונים. דייגו סיפר על כמה ניסיונות כושלים ליצור קשר עם הכוכב, ששיחק כזכור תחת מראדונה בנבחרת.
צ'יקי טאפיה, הנשיא החדש של ההתאחדות, כבר שלח ערעור על העונש. כולם מסכימים שמסי לא היה צריך לקלל את הקוון, אבל יש גם הסכמה כללית לגבי העובדה שהעונש הוא באמת מוגזם. בכל מקרה, עד למשחק הבא במוקדמות, מול אורוגוואי ב-31 באוגוסט, יש עוד חמישה חודשים. בזמן הזה טאפיה צריך להתחיל לעשות סדר גם בליגה המקומית וגם בנבחרת.
במסיבת העיתונאים הראשונה שלו הוא נשאל כמה פעמים לגבי עתידו של באוסה ואמר שכרגע צריך לתת לו גב ולאפשר לו להמשיך בעבודתו. אולם לא מן הנמנע שבתקופה הקרובה יוחלט בכל זאת להחליפו.
לארגנטינה מצפה ב-9 ביוני משחק ידידות מול ברזיל שיתקיים במלבורן, אוסטרליה. אז נכון, לא בטוח שכל הכוכבים הגדולים יגיעו. גמר ליגת האלופות יתקיים שישה ימים קודם לכן. אבל אם ארגנטינה תפסיד במשחק כל כך יוקרתי – וכמו ששתי הנבחרות נראות כרגע זה כנראה מה שיקרה – יהיה מדובר בתירוץ מצוין לפטר את באוסה.
זה כמובן יכול לקרות גם קודם לכן. שלושה שמות מוזכרים כרגע כמועמדים לאמן את נבחרת ארגנטינה אם באוסה אכן יפוטר: דייגו סימאונה, טאטה מרטינו וחורחה סמפאולי. סימאונה לא יעזוב כעת את אתלטיקו מדריד. אין סיכוי שזה יקרה, הוא לא מועמד ריאלי. מרטינו רק החל לאמן את אטלנטה יונייטד בליגה האמריקנית, וקשה להאמין שאחרי שאימן את הנבחרת עד לפני פחות משנה, הוא ירצה לחזור.
נשארנו עם סמפאולי, שעושה עבודה נהדרת בסביליה ועשה עבודה לא פחות טובה כשאימן את נבחרת צ'ילה (הניצחון על ארגנטינה בגמר קופה אמריקה 2015 מצלצל לכם מוכר?). סמפאולי הוזכר בשבועות האחרונים כמועמד לאמן את ברצלונה בעונה הבאה, אולם נראה שהסיכוי לכך כרגע הוא קלוש. לכן מבין השלושה הוא המועמד המתבקש ביותר.
הבלאגן ממשיך גם על המגרש
עכשיו בואו נעזוב את הפוליטיקה ונחזור לכדורגל ולשאלה הגדולה: האם ארגנטינה תחמיץ את המונדיאל ברוסיה וליונל מסי, אולי השחקן הטוב בעולם, לא יהיה ברוסיה בקיץ 2018? ארגנטינה למי ששכח היא סגנית אלופת העולם ומי שזכתה בגביע פעמיים בעבר, ב-1978 וב-1986. הפעם היחידה שבה ארגנטינה לא העפילה למונדיאל הייתה לפני 48 שנים.
ב-31 באוגוסט 1969 היא התייצבה למשחקה האחרון במוקדמות גביע העולם לפני מקסיקו 1970. ארגנטינה אירחה באצטדיון "בומבונרה" של בוקה ג'וניורס את פרו והייתה חייבת לנצח כדי להישאר עם סיכוי להעפיל. לפרו הייתה אז נבחרת אדירה, עם כוכבים כמו אוסבלדו ראמירס ותאופיליו קובייאס, וגם מאמן גדול כמו כוכב העבר הברזילאי דידי. בכל זאת, בארגנטינה ציפו לנצח. זו הרי הייתה הנבחרת ששלוש שנים קודם לכן הגיעה לרבע גמר המונדיאל באנגליה, ורק בשל שיפוט שערורייתי הפסידה לנבחרת המארחת.
הקרב בבואנוס איירס הסתיים ב-2:2 דרמטי, כשפרו מוליכה פעמיים וארגנטינה משווה פעמיים. עם שריקת הסיום הפרואנים חגגו בטירוף את העלייה למונדיאל וארגנטינה נותרה בהלם. התקשורת המקומית כינתה את האירוע "האסון של הבומבונרה".
זו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה שבה ארגנטינה לא מצליחה להעפיל למונדיאל מסיבות ספורטיביות. במונדיאלים של 1938, 1950 ן-1954 ארגנטינה החליטה שלא לקחת חלק. מאז 1974 ארגנטינה היא משתתפת קבועה בכל 11 המונדיאלים שנערכו.
החודשים הקרובים יהיו מעניינים מאוד והרבה שאלות לגביה כבר מרחפות באוויר: האם העונש של ליונל מסי יומתק? האם אדגרדו באוסה יישאר בתפקידו? האם צ'יקי טאפיה יעשה סוף סוף סדר בהתאחדות? ושאלת השאלות: האם ארגנטינה תצא מהמשבר ותעפיל בסופו של דבר למונדיאל?
לפנייה לכתב/ת 
