עובדות מדהימות ומחקרים שקשה להאמין
ענני אלכוהול, אנשים המנווטים לפי קולות, הפקת תאי גזע משתן ועכבישים שמפסלים את דמותם מחיות מתות. הייתם מאמינים?
לכבוד 1 באפריל אספנו עבורכם כמה סיפורים על מחקרים מדעיים מרתקים ועובדות מדעיות מפתיעות. מה מהם אמיתי ומה פרי מוחנו הקודח? אתם מוזמנים להביע את דעתכם בתגובות, ובימים הקרובים נפרסם את התשובות וההסברים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן:
החודש בשמיים: צדק, חמה ומטאורים לירידיים
הכל על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
אנשי העטלף: מנווטים לפי קולות
עטלפים, דולפינים ולווייתנים יודעים לעשות "אקולוקציה": להתמצא במרחב ולנווט בחושך באמצעות הדים, בלי עזרת חוש הראייה. כשעטלף מנווט בחושך הוא שולח גל קול ומקשיב להד החוזר. לפי הזמן שנדרש להד לחזור ולפי התדר שלו, העטלף יודע להרכיב בראשו את תמונת המרחב הסובב אותו. בשנים האחרונות התברר כי היכולת הזו נרכשת גם אצל בני אדם. עיוורים התחילו ללמוד את השיטה ולנווט באמצעות צקצוקי לשון.
על פי מחקר חדש מאוניברסיטת מינכן מתברר שגם אנשים שאינם עיוורים יכולים ללמוד לעשות אקולוקציה. נבדקים שראייתם תקינה אומנו להקשיב לצקצוקי לשון מוקלטים ולקשר בינם לבין גדלים שונים של חדרים. כשבדקו אם הצליחו להעריך גדלים של חדרים על פי צקצוקים, התברר שכאשר הנבדקים יצרו את הצקצוקים בעצמם הם ידעו לקרוא אותם נכון יותר מאשר כששמעו צקצוקים מוקלטים. בנוסף, החוקרים הופתעו לגלות, שבמוחו של עיוור שעושה אקולוקציה הופעל האזור שאחראי על הראייה ובמוחם של הנבדקים הרואים הופעל דווקא האזור המוטורי, שאחראי על התנועה. זאת למרות הם שכבו ללא תנועה בתוך מכשיר הדמיה.
הייתכן שבעתיד כולנו נוכל ללמד את עצמנו את החוש החדש?
שכרון גבהים: ענן אלכוהול ענקי
בגלקסיה שלנו יש כל מני דברים מוזרים. אחד מהם הוא עננים עצומים המכילים 10 מליארד מליארדי מליארד ליטרים של אלכוהול. אלו לא שאריות ממסיבה אינטרגלקטית של חייזרים, אלא עננים עצומים המורכבים מהמון חומרים שנוצרו מקריסה של ענני גז - אירועים שבהם גם נוצרים כוכבים. אבל לפני שאתם מזמינים מקום בחללית הבאה, כדאי לדעת שהמרחק לענני האלכוהול האלה הוא אלפי שנות אור, כלומר הטיסה לשם בטכנולוגיות הקיימות תימשך כמה וכמה מיליוני שנים.
גם לא בטח שהטיסה הממושכת משתלמת, אפילו לחובבי הטיפה המרה. האלכוהול בעננים האלה הוא בעיקר מתאנול, אלכוהול מתילי, חומר ששתייתו גורמת לעיוורון ולמוות. נוסף על כך, העננים האלה מכילים עוד כמה חומרים לא ידידותיים לאדם, בהם פחמן חד חמצני, אמוניה וחומצת ציאניד.
העכביש המפסל עכבישים
במעמקי היער בפרו עכביש אחד קטן עמל על "פרויקט אמנותי": הוא אוסף שאריות מהקורבנות חסרי המזל שנתפסו ברשתו, מוסיף חלקים של עלים, פרחים וכל מה שנמצא בסביבה, ויוצר דמות של עכביש באמצע הרשת. ה"פסל" גדול בערך פי חמישה מהעכביש עצמו, ויש לו "גוף" ו"רגליים" שנראים עכבישיים באופן ברור.
באותה עת, עכביש ממין אחר לחלוטין עסוק בבנייה של פסל-עכביש משלו, באי נגרוס שבפיליפינים. יש הבדלים קלים בין ה"פסלים" של העכבישים הפרואנים לאלו מהפיליפינים, אבל הצורה הכללית דומה מאוד.
למה בונים עכבישים דגמים של עצמם? אין לכך עדיין תשובה ברורה. ייתכן שעכבישי-הדמה הגדולים נועדו להרתיע טורפים, שהיו מנסים לצוד את העכביש הקטן עצמו. ומדוע דווקא שני המינים האלו, הרחוקים אלפי קילומטרים זה מזה, החלו לעסוק בפיסול? גם זו עדיין תעלומה.
הזאב הטסמני מכה שנית?
הזאב הטסמני, שמכונה גם טיגריס טסמני (Thylacinus cynocephalus) הוא חיית כיס שהתגוררה בעבר (ואולי גם בהווה?) באוסטרליה, טסמניה וגיניאה החדשה. גודלו כשל כלב בינוני, והחלק האחורי של גופו מעוטר בפסים שחורים עבים, המזכירים במקצת פסים של טיגריס. הוא טורף שניזון כנראה מקנגורו, וומבטים ועוד.
ככל הנראה, הזאב הטסמני נכחד כמעט לחלוטין מיבשת אוסטרליה ומגיניאה החדשה כבר לפני כ-2,000 שנה, אולי בשל תחרות עם כלב הדינגו, וציד או תחרות מצד בני האדם. לעומת זאת, באי טסמניה היו זאבים טסמניים עד המאה שעברה. הזאב האחרון מת בגן החיות באי בספטמבר, 1936.
אולי הוא לא היה האחרון.
לאחרונה הגיעו כמה וכמה דיווחים על זאב טסמני המסתובב בפארק בצפון-מזרח אוסטרליה. הדיווחים המהימנים והמפורטים ביותר הגיעו משני אנשים, אחד מהם עובד רשות הפארקים והשני מטייל בו באופן קבוע. שתי התצפיות אירעו בלילה, אך אחת מהן היתה במרחק קצר מאוד, כ-6-7 מטרים. התיאורים אינם מתאימים לכלבי דינגו או כלבים אחרים.
האם הזאב הטסמני עדין חי? באוניברסיטת ג'יימס קוק לוקחים את האפשרות ברצינות, ומתכוונים להציב בפארק יותר מ-50 מצלמות בתקווה לקבל עדות חד משמעית לקיומו של יונק הכיס החמקמק. "זה לא בלתי אפשרי" אמרה סנדרה אבל, שמובילה את המחקר "בסופו של דבר, הזאב הטסמני אינו יצור מיתולוגי".
תאי גזע בשתן
חוקרים מארצות הברית פיתחו שיטה לאיסוף תאי גזע מהשתן. תאי גזע הם תאים המסוגלים להתמיין ולהתפתח לסוגים רבים של תאים, כמו שריר, עצב, תא דם או תא עור. לכן הם נחשבים להבטחה הגדולה של הרפואה ולכלי מחקרי שימושי ביותר. אלא שתאי גזע לא קל להפיק. הם קיימים בעוברים בראשית התפתחותם, אבל נטילת תאי גזע מעוברים והשמדת העוברים מעוררת סוגיות אתיות ותיאולוגיות רבות. יש גם שיטה להפוך תאים בוגרים, כמו תאי עור, לתאי גזע, אבל תאי גזע "מושרים" כאלה עלולים לסבול מבעיות שאין לתאי גזע אמיתיים.
השיטה להפיק תאי גזע מהשתן פותחה במקור כדי לאפשר חקר תסמונת דאון על תאים במעבדה בצורה לא פולשנית. החוקרים דיווחו כי התאים שהופקו מהשתן היו יציבים יותר מתאי עור שהופקו במחקרים קודמים, במיוחד לאור העובדה שתאי עור חשופים יותר לתנאים חיצוניים שעלולים לפגוע בהם כמו קרינה אולטרא סגולה. השיטה החדשה טומנת בחובה הבטחה להפקה קלה ויעילה של תאי גזע מבני אדם, בלי בעיות אתיות ודתיות, ועם פוטנציאל עצום לקידום רפואה מותאמת אישית.
טיפ ניקיון: סודה לשתייה להסרת... כתמי אורניום
אורניום הוא אחד החומרים המשמשים כדלק בכורים גרעיניים. בצורתו הרדיואקטיבית, מדובר בחומר מאוד לא יציב הפולט חלקיקים ואנרגיה רבה. הוא גם עלול לגרום לסרטן, משום שהקרינה שהוא פולט יכולה לפגוע ב-DNA. בשנות ה-40 של המאה הקודמת, במהלך תוכנית מנהטן לפיתוח הפצצה האטומית הראשונה, הבינו החוקרים שאורניום אינו ידידותי במיוחד וחיפשו דרכים להסרה של אבק המכיל אורניום שדבק בבגדיהם. לאחר שחומרי ניקוי שונים לא הצליחו להיפטר מהאבק הרדיואקטיבי, עלה הרעיון של שימוש בסודיום ביקרבונט הקרוי גם "אבקת סודה לשתייה".
החוקרים גילו שסודה לשתייה יעילה בהסרה של אורניום מהבגדים ושזה גם פתרון זול למדי. אם במקרה הבאתם הביתה קצת אורניום שדבק בבגדיכם - הפתרון הוא כביסה בסודה לשתייה בריכוז של שני אחוז (170 גרם אבקה ל- 7.5 ליטרים מים). מה לעשות עם המים המזוהמים? זו כבר בעיה שלכם...
הכתבה פורסמה באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן
לפנייה לכתב/ת 
