מחקר מצא: איך נראו הטירנוזאורים?

איך נראו הדינוזאורים? כולנו מכירים את הטי רקס האימתני מ"פארק היורה", שנראה כמו לטאת ענק עם מלתעות עצומות. אך הידע שלנו התקדם מאז שנות ה-90, ואנחנו יודעים יותר לגבי איך בעלי החיים הללו נראו באמת.

לדף הפייסבוק: מדע גדול, בקטנה

המעופף הגדול שלא יעקוץ אתכם

כיצד החלה תורת המיתרים לסחוף אחריה את עולם הפיזיקה?

ראשית, נתחיל בקצת סדר – טירנוזאוריים זו משפחה שלמה (Tyrannosauridae) של דינוזאורים גדולים והולכים על שתיים. הם היו שייכים לקבוצת התרופודים (Theropoda), שושלת של דינוזאורים שמהם התפתחו העופות המודרניים (אך לא מהטירנוזאוריים עצמם - אלה נכחדו). הטירנוזאוריים, שהיו ספק טורפים וספק אוכלי נבלות, חיו לקראת סוף תור הקרטיקון, לפני בערך 80-66 מיליון שנים. נציגיהם האחרונים נכחדו יחד עם שאר הדינוזאורים שאינם עופות באירוע ההכחדה ההמוני שחל לפני 66 מיליון שנים, כאשר אסטרואיד גדול התנגש במפרץ יוקטן במכסיקו. הנציג המפורסם למשפחה הוא הטי רקס (Tyrannosaurus rex), שחי בסוף ימיה של המשפחה, ובכלל בסוף תקופת השלטון של הדינוזאורים.

(צילום: מתוך המחקר)

במאמר שפורסם לפני כמה ימים בכתב העת Scientific Reports מתואר מין חדש של טירנוזאור, המשתייך לסוג דספלטוזאורוס, קטן מהטי רקס וקדום לו בכ-10 מיליון שנים. המין זכה לשם Daspletosaurus horneri על שם ג'ק הורנר, פליאונתולוג חשוב ומשפיע בחקר הדינוזאורים (וגם שימש כיועץ המדעי על הסט של "פארק היורה"). בין המאובנים של המין הזה, שנחשפו במדינת מונטנה שבארה"ב, גולגולות שנשתמרו במצב מצוין שאפשרו לחוקרים להסיק מסקנות רבות לגבי המבנה והמרקם של הרקמות הרכות בראשו של דספלטוזאורוס הורנרי על ידי השוואה לקרובי משפחתו המודרניים - עופות ותנינים.

החוקרים מצאו עדויות לקשקשים שטוחים על פניו של דספלטוזאורוס, שבהם היו ריכוזים של קצוות עצבים שמקורם בעצב המשולש, ובנוסף קשקשים משוריינים בקדמת הפנים (מסביב לחוטם). התוצאות הללו סותרות סברה שהועלתה בשנה שעברה, לפיה לטירנוזאוריים היו שפתיים (בשל שכבת האמייל המכסה את שיניהם), ונראה ששיניהם היו חשופות כפי שרואים אצל תנינים.

למה שימשו הקשקשים המעוצבבים? הקשקשים הללו, שמזכירים מבנים דומים אצל תנינים, כפי הנראה שימשו לחישה מכאנית רגישה ביותר. בזכות העצבוב הנרחב הזה, חוטמו של תנין רגיש יותר למגע מאשר קצות האצבעות שלנו! כפי הנראה, מציעים החוקרים, הקשקשים המעוצבבים יצרו איברים רגישים מאוד למגע, שסייעו בזיהוי ובלכידת טרף, במדידת טמפרטורת הקרקע למציאת אתר וחומרים מתאימים לבניית קן, בהזזה של ביצים וצעירים באמצעות הפה, ואולי אף בחיזור. הקשקשים המשוריינים בקדמת הראש ככל הנראה מנעו פציעה ושחיקה של קצוות העצבים הרגישים.

אלכס סלבנקו, כתב בדף הפייסבוק מדע, גדול בקטנה