הכינו את המצלמות
הפועל באר-שבע קרובה לעוד תמונת אליפות אחרי פנדל שגם שימוש בעזרים טכנולוגיים לא היה מכריע את הוויכוח לגביו. לכן, בהיעדר הוכחה חד משמעית, צריך לקבל את החלטת ריינשרייבר. אורי קופר על משחק העונה שבו מכבי ת"א שיחקה לרגלי היריבה שלה וג'ון אוגו חזר להיות ההבדל המרכזי בין הקבוצות
רועי ריינשרייבר עשה את הדרך מחדר השופטים בטרנר אל החניה. המסלול, שעובר באזור ראיונות השחקנים, עמוס אנשים. עם החליפה המהודקת והחיוך הרחב השופט נראה סמכותי, מלא ביטחון, והאמת - לא רק נראה אלא גם נשמע. מי שניגש אליו לזרוק איזו הערה, שמע מריינשרייבר את המילים "מאה אחוז פנדל".
המציאות אינה כה מוחלטת, כה חד משמעית. האם אפשר לומר שריינשרייבר טעה בהחלטה שלו? לא, אפילו ממש לא. אבל האם זה 100 אחוז פנדל, כמו שאמר השופט עצמו? גם פה התשובה היא כנראה "לא". מדובר במקרה שאפשר להתווכח עליו ובאמת כולם מתווכחים עליו. גם אחרי עשרות הילוכים חוזרים.
כמו שאחרי המשחק בין ברצלונה לפריז סן-ז'רמן (שם הטעות הייתה ברורה בהרבה) אוהבי ושונאי ברצלונה התווכחו ללא הפסקה וניסו להציג הוכחות באמצעות תמונות שלא אומרות דבר, כך גם כאן. בסופו של דבר הרגש מדבר. תשאלו את אוהדי הפועל באר-שבע וכמעט כולם יגידו שאין פה בכלל שאלה: אלי דסה נגע במאור מליקסון ואין התלבטות. תשאלו את אוהדי מכבי ת"א וכמעט כולם יקבעו בנחרצות שמדובר בהצגה: מליקסון ירד לכיוון הדשא עוד לפני המגע.
אף אחד לא יצליח לשכנע את השני. בעוד כמה שנים, יש להניח, נראה בכל שבוע שימוש במצלמות במקרים מהסוג הזה, אבל האמת היא שבאירוע המדובר גם המצלמות לא היו עוזרות. היינו מקבלים צפייה ארוכה וממושכת בהילוכים החוזרים ובסופה לא הייתה ברירה אלא להשאיר את החלטת השופט כפי שהיא מפני שאין ראיה לשנות אותה. כך, אני מאמין, גם צריך להתייחס לעניין ביום שאחרי. אין באמת הוכחה לכך שלא הייתה צריכה לבוא שריקה.
לתת ולקחת
השקיות הכסופות שהניפו אוהדי הפועל באר-שבע ביציע יצרו פסיפס של שתי מילים – Take It, "קחו את זה". יכול להיות שהדברים כוונו לעבר מי שלא אישר להציג את התפאורה שתוכננה למשחק, אבל עבור השחקנים המסר היה ברור. הנה הערב בו הכל תלוי בכם. קחו את המשחק, קחו את האליפות. את הנקודות באר-שבע באמת לקחה, והאליפות השנייה מתקרבת, אבל יותר משהיא לקחה את שלוש הנקודות ואת היתרון המבטיח בראש הטבלה, היא קיבלה אותן.
לא, אין כאן כוונה לחזור לשופט ולפנדל, באר-שבע קיבלה את המשחק לא מעט מהיריבה שלה, מכבי ת"א. במשחק שבו באר-שבע לא הייתה מדהימה אלא רק סבירה (בעיקר הגנתית ובמרכז המגרש) מכבי הייתה חייבת לעשות יותר, להיראות אחרת. בסופו של יום, יותר מדי שחקנים בצהוב היו מתחת לרמתם, ובזמן שבאר-שבע עשתה במחצית השנייה טעות בעצמה, כשבמשך דקות ארוכות איפשרה למשחק לרוץ מצד לצד, מכבי פשוט הייתה חסרה פתרונות התקפיים.
זה מתחיל בהרכב עצמו. את הצבת איגור פיליפנקה כמחליפו של איתן טיבי אפשר להגדיר אמנם כהצלחה, אבל הכנסת אוסקר סקריונה להרכב על חשבון ברק יצחקי הייתה טעות. בארבעת המשחקים הקודמים יצחקי הבקיע מחצית מהשערים של מכבי, אז למה לשנות את מה שמצליח? אמצע המגרש של מכבי נראה רך מאוד, דבר שהיה צפוי לקראת משחק מול יריבה חזקה, כשרק גל אלברמן בעל אופי הגנתי במרכז. למזלה טל בן-חיים הבלם היה מעולה, ומגיעות לו מחמאות לא רק על המשחק הזה אלא על כל התקופה האחרונה.
את הדברים האלה אי אפשר לומר על טל בן-חיים החלוץ, שהמשיך את היכולת ממשחק הנבחרת ונראה אאוט לגמרי. בלעדיו, כמו שקרה גם במשחקים קודמים, הטריק נשאר אותו טריק – עבודה עם דור מיכה ואלי דסה באגף ימין. באר-שבע הייתה מוכנה ומיחאי קורהוט סגר מצוין את הקו שלו. לא ברור למה ליטו וידיגאל חיכה זמן רב כל כך כדי להכניס את ארון שוינפלד. הוא איחר ב-20 דקות לפחות. גם ליוסי בניון, שהיה מצוין במפגש הקודם בין השתיים, היה מקום, אבל הוא נשאר על הספסל.
ג'ון אוגו בשיאו
אף שחקן התקפי של מכבי לא הרשים, וכך גם העבודה הקבוצתית באופן כללי בחלק הקדמי. לכן באר-שבע יותר "קיבלה" ממכבי את המשחק מאשר "לקחה" אותו בעצמה. האלופה לא הייתה במשחק גדול, וכמו היריבה היא הראתה יותר מדי רגעים מסורבלים ביציאה קדימה. אבל היא כן נהנתה ממשחק מעולה של ג'ון אוגו.
אוגו והאגרסיביות שלו עמדו במחלוקת אחרי המשחק הקודם בין שתי הטוענות לכתר. הניגרי, השחקן הכי טוב של באר-שבע בעונה שעברה, עובר עונה פחות מוצלחת, אבל אתמול הציג את אחד המשחקים הטובים שלו בישראל. במחצית הראשונה, כשבאר-שבע שיחקה עם שלושה בלמים, לקשרים של ברק בכר היו משימות ברורות. מליקסון הוא זה שעמד מול גל אלברמן ואוגו ליווה את רובן מיקאל.
הקשר הפורטוגלי הפך לאחרונה לשחקן המסוכן של מכבי. זה שמנווט את המשחק, קובע את הקצב ומחלק את הכדורים המאיימים. למיקאל היו שני מהלכים נפלאים אתמול, כולל בריחה לאוגו שבהמשך הביאה למצב של טב"ח, אבל הניגרי הצליח לגרום ללא מעט איבודי כדור שלו. הוא זה ששלט במרכז. תיקל וחילץ, עלה למעלה וירד למטה. למכבי, וזה ידוע, יש קישור לא מספיק פיזי. ההבדל היה בולט.
היכולת של אוגו, וגם של שחקנים זרים אחרים כמו מיגל ויטור (חזרה חלקה להרכב), אובידיו הובאן (לא מקבל מספיק הערכה) וקורהוט היא בשורה מעולה לברק בכר, אבל למרות פער שש נקודות ויתרון בהפרש השערים, סיפור האליפות עוד לא סגור לגמרי.
ברור שקשה להמר שמכבי תצליח שוב להתקרב, אבל תזכרו שמעבר לכך שיש גומלין בנתניה שתי הקבוצות עוד יפסידו נקודות גם במקומות אחרים. לא גמור, אבל מאוד קרוב לכך. עכשיו זה באמת רק בידיים של באר-שבע. גם כשנותנים לך צריך לדעת לקבל וזה מה שעשתה באר-שבע אתמול. עכשיו זה ממש אצלה לקחת. להרים יד, לקטוף עוד צלחת ולהציג תמונת אליפות חדשה.
לפנייה לכתב/ת 
