שלוש שנים בלי מין: בית הדין הורה על גירושים

אישה דרשה גט מבעלה מאחר שמאז שנישאו לא קיימו יחסי אישות. בית הדין הרבני הגדיר זאת "אחד המקרים הקשים והלא שגרתיים שהובאו בפנינו"

עו"ד נורית מנחםפורסם: 05.04.17 , 07:31

בית הדין הרבני האזורי בחיפה חייב לאחרונה גבר להעניק גט לאשתו, בין השאר משום שבמשך שלוש שנות נישואיהם לא קיימו יחסי מין כלל. הדיינים קבעו בפסק הדין שעל רקע היחסים החריגים שהתפתחו בין בני הזוג, הבעל נחשב "מורד".

בתביעת הגירושים שהגישה שטחה האישה טענות קשות, כולל על אלימות פיזית, נפשית ומילולית מצד בעלה. בין השאר היא טענה שהוא כלא אותה בחדר ובמקרה אחר קשר את ידיה. בכל הקשור ליחסי האישות היא טענה שבכל פעם היה לו תירוץ אחר, וכבר בתחילת דרכם הבחינה בכך שמשהו אצלו אינו כשורה. לאחר שלוש שנים, ומפגשים עם שבעה יועצים (רבנים, רופאים ומטפלים) היא חשה שכלו כל הקיצין.

תביעה

סירב לשלם כתובה כי גרושתו לא טבלה במקווה

עו"ד שמואל גרוס

בעל לשעבר ביקש לפטור אותו מתשלום 180 אלף שקל בטענה שאשתו לא שמרה על דיני טהרה. אבל הדיינים דחו אותו: זה לא הפריע לך בנישואים

סירב לשלם כתובה כי גרושתו לא טבלה במקווה

הבעל הודה שמעולם לא היו בינו לבין אשתו יחסי אישות, אך טען שהיא זו שלא רצתה בכך בתירוץ שהיא עייפה. הוא הכחיש אלימות כלשהי מצדו וביקש לחכות עם הגט ולנסות ליישר את ההדורים בעזרת יועץ נוסף.

הדיינים - הרב אברהם מאיר שלוש, הרב שמואל אברהם חזן והרב רפאל זאב גלב - הגיעו למסקנה שיש לחייב את הבעל בגט, אך ציינו כי "זהו אחד המקרים הקשים והלא שגרתיים שהובאו בפנינו".

הם העירו שהבעל עצמו לא ביקש שלום בית במהלך הדיון, ואף הודה שלא עשה מאומה כדי לנסות ולקרב את האישה אליו, כך שנראה שהוא למעשה מסכים לגירושים. בהקשר זה, ובתגובה לטענת הבעל ועורך דינו שההסכמה לגט היא בכפוף לסגירת ענייני רכוש, הבהירו הדיינים שבית הדין לא ייתן יד לכך שהגט ישמש קלף מיקוח.

לאחר מכן הם הציגו כמה נימוקים הלכתיים למסקנתם. למשל, הבעל נחשב "מורד", מאחר שאין ספק כי לא התקיימו יחסי אישות בין הצדדים, גם עקב מחדליו ובעיותיו בתחום (הם אף ציינו כי הוא שמע להוראות הסקסולוג שטיפל בו). בהקשר זה הפנו הדיינים לכך שלפי ההלכה "המורד על אשתו אם היא רוצה, כופין אותו מיד להוציא וליתן כתובה".

בפסק הדין צוין שמבחינה הלכתית ניתן לחייב את הבעל בגט גם מטעם נוסף שלפיו הוא גורם לאישה עינוי נפשי, שאליו ניתן גם לצרף את טענת האישה כי בעלה מאוס עליה (עילה הלכתית לגירושים).

בתוך כך דחו הדיינים את טענת הבעל ל"פסק זמן" והזכירו שהמצב נמשך יותר משלוש שנים: "הרי הם הספיקו לבקר אצל שבעה יועצים כאשר אצל חלקם היו מספר פגישות לא מבוטל. אם כן הם ניסו גם ניסו, אך ללא הועיל... עם כל הרגישות למצב ועם כל הכאב, אין מנוס מלכרות את הנישואין הללו שתמו הלכו להם ואפשר שאף טרם החלו. אין להמתין ולו לרגע אחד, ויש להורות לאלתר על חיוב בגט".

בסיכומו של דבר נקבע כי הבעל חייב לגרש את אשתו ויפה שעה אחת קודם, וכי תביעת האישה לכתובה ופיצויים תידון לאחר מתן הגט.