640 אלף ש' לקשיש שעבר ניתוח כושל בברזילי

בעשור שעבר עבר עולה חדש החלפת מפרק ירך בבית החולים באשקלון. ביהמ"ש קבע שבעקבות הרשלנות הוא הפך שבר כלי וסיעודי לחלוטין

עו"ד יוסי טולדנופורסם: 05.04.17 , 22:19

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש קשיש שלפני 13 שנה עבר ניתוח כושל להחלפת מפרק ירך בבית החולים "ברזילי" באשקלון, והגדיל את הפיצויים שקיבל מהמדינה מ-490 אלף שקל ל-640 אלף שקל. השופטת יהודית שבח קבעה כי בעקבות ההליך הפך המטופל "שבר כלי" וסיעודי לחלוטין.

בתחילת 2004, כשהיה בן 68, עבר עולה חדש מאוקראינה ניתוח להחלפת מפרק ירך שמאל בבית החולים שבבעלות המדינה. במהלך הניתוח הושתל ברגלו מפרק מלאכותי. ימים ספורים לאחר מכן אובחנה אצלו צניחה של הרגל ופקקת בווריד. כתוצאה מכך מצבו התדרדר והוא סבל מקשיים חמורים בעמידה ובהליכה שהשתפרו במעט רק לאחר שעבר ניתוח משקם בבית החולים "הדסה" כשלוש שנים לאחר מכן.

תביעה

הניתוח בגב גרם לנכות. הפיצוי: 155 אלף שקל

עו"ד שי פויירינג

בית החולים "אל-מקאסד" במזרח ירושלים השתיל ברגים במיקום שגוי ובאופן קלוקל בגבו של מטופל. בשל כך הוא נאלץ לעבור ניתוח מתקן בארה"ב

הניתוח בגב גרם לנכות. הפיצוי: 155 אלף שקל

בתחילה דחה בית משפט השלום בתל אביב את תביעת הרשלנות רפואית שהגיש נגד המדינה, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו והתיק הוחזר לערכאה הראשונה. באוגוסט 2016 הפך בית משפט השלום את קביעתו הראשונית ופסק שהניתוח והמעקב שלאחריו בוצעו באופן רשלני. לטובת התובע נפסק פיצוי של 490 אלף שקל.

שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור למחוזי בתל אביב. הקשיש טען שסכום הפיצוי נמוך מדי ואינו מביא בחשבון את מלוא נזקיו, במיוחד בכל הקשור לעזרת הזולת.

המדינה, מנגד, חזרה על כל טענתה שהניתוח היה תקין, שהבדיקות שבוצעו לאחריו הצביעו על הצלחתו, שההתנהלות הרפואית לא חרגה מהסטנדרט המקובל ושהסיבוכים שנגרמו לקשיש נופלים בגבולות "הסטטיסטיקה הבלתי נמנעת". היא הוסיפה שבכל מקרה אם נפל כשל בניתוח הוא "תוקן" בניתוח המוצלח בבית החולים הדסה. המדינה גם יצאה נגד סכום הפיצוי וטענה שקשייו התפקודיים נובעים גם משלל מחלותיו האחרות וגילו המתקדם.

סימנים לתקלה

אבל השופטת יהודית שבח קבעה כאמור שהניתוח והטיפול שקיבל המערער לאחריו היו כושלים. היא ציינה שימים ספורים לאחר הניתוח "החלו להתגלות הסימנים להתרחשותה של תקלה": הקשיש החל לסבול מנפיחות בברך, מצניחת הרגל ומשיתוק בעצב. בהמשך נמצאה תזוזה בשתל ושבר של צוואר הירך. כל זאת, מבלי שהוא עבר איזושהי טראומה שיכלה לספק הסבר למצב, כך שההסבר המתבקש הוא שהניתוח לא הצליח.

השופטת הוסיפה שמאחר שהשיתוק בעצב התגלה מיד לאחר הניתוח, המסקנה המתבקשת היא שבמהלכו לא ננקטה הזהירות הנדרשת. לדבריה, בית החולים נמנע מלערוך למערער בדיקה שגרתית לתנועתיות כף הרגל שיכולה הייתה לגלות את הפגיעה בעצב.

באשר לנזק קיבלה שבח את טענת המערער שלפיה סכום הפיצוי נמוך מדי. היא ציינה שמהחומר הרפואי עולה שלפני הניתוח הוא אמנם סבל מכאבים אך יכול היה ללכת עם מקל, ואילו כיום הוא "שבר כלי" וסיעודי לחלוטין. לדבריה, בית משפט השלום פסק למערער פיצוי על עזרת הזולת רק עבור העתיד והתעלם לגמרי מתקופת העבר – 12 השנים שחלפו מיום הניתוח ועד מתן פסק הדין.

בסיכומו של דבר הוסיפה השופטת לסכום הפיצוי 150 אלף שקל, כך שהמדינה חויבה לפצות את הקשיש ב-640 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 23.4%.