ההחמצות הגדולות של הכדורגל העולמי
פרדי אדו נחשב לפלה החדש ונעלם מהנוף, דנילסון לא הצדיק את הסכומים ששולמו עבורו, סבסטיאן דייסלר לא עמד בלחץ והטרגדיות מנעו את ההתקדמות של ניי לאמפטי. קבלו את 10 השחקנים שנותרו בגדר הבטחה ולא מימשו את הפוטנציאל. יש גם ישראלי ברשימה. כתבה שנייה בסדרה
ההחמצות הספורטיביות הגדולות: פרויקט מיוחד
כתבה ראשונה בסדרה: ההחמצות של הכדורגל הישראלי
לא מעט כשרונות נחשבו לכאלה שאמורים היו להפוך לכוכבים גדולים. כולנו דיברנו עליהם לפני כמה שנים, אבל היום לא רק שאנחנו לא מזכירים את שמם באותה נשימה עם ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו, ההיפך. רחוק מזה. חלק מהם אפילו לא הפכו לכדורגלנים מהדרג השני שמשחקים באחת הליגות הבכירות (כמו אנדי קארול לדוגמא), אלא התבזבזו בזירה שולית או שנעלמו לגמרי מהמפה בלי להותיר חותם רציני. בחרנו את 10 הכשרונות המוחמצים של הכדורגל העולמי.
פרדי אדו
לא רק הדימיון החיצוני לפלה האגדי, אלא בעיקר העובדה שבגיל 14 הפך האמריקני (יליד גאנה) לספורטאי הצעיר ביותר שהוחתם על חוזה מקצועני, גרמו לנו להאמין שהוא הולך להיות הדבר הגדול הבא. די.סי. יונייטד בחרה בו בדראפט של 2004 ובאותה שנה הוא הפך לכדורגלן הצעיר ביותר ששיחק ב-MLS. כעבור שנתיים, כשהיה בן 16, הפך לכדורגלן הצעיר בתולדות נבחרת ארה"ב.
אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. אדו כלל לא הגיע לאחת הליגות החזקות, ונדד בין 13 קבוצות בשמונה מדינות שונות בעשור האחרון. ב-2007 הגיע לבנפיקה, אבל לא התאקלם בה והושאל למספר קבוצות. ב-2013 שוחרר מבאהיה הברזילאית ומאז ניסה את מזלו ביאגודינה הסרבית, קופיון הפינית וטמפה ביי ראודיס האמריקנית. ב-2017 הספיק להיבחן בפורטלנד טימברס מה-MLS, אבל לא הוחתם על חוזה. כך חולפת תהילת עולם.
דנילסון
כשנבחרת ברזיל זכתה בקופה אמריקה בבוליביה 1997 כולם התלהבו מרונאלדו, אבל השם החם ביותר היה דנילסון. הקשר שהלהיב בכדרור ובבעיטה המרשימה ברגל שמאל נחשב לדבר הבא ואמור היה להפוך לאחד מגדולי הדור. לפני כן הוא הספיק לעלות לבוגרים של סאו פאולו בגיל 17 ולזכות איתה בגביע הקונמבול ב-1994. לפני המונדיאל ב-1998, בו הגיע דנילסון עם נבחרת ברזיל למקום השני, שלפה בטיס את פנקס הצ'קים ושילמה עבורו 38 מיליון דולר – סכום אסטרונומי באותן שנים.
כגודל הציפיות, כך גם גודל האכזבה. הכישרון המדובר כבש שני שערים בלבד ב-35 משחקים בעונה הראשונה שלו בספרד, כאשר הוורדיבלאנקוס הגיעו רק למקום ה-11. כעבור עונה הם ירדו לליגה השנייה. דנילסון חזר לברזיל ושיחק בפלמנגו, ניסה את מזלו בבורדו הצרפתית ועזר לה לסיים במקום השני בצרפת (2006), אבל עזב לאחר שהמועדון התקשה לשלם את משכורתו. את המשך הקריירה בילה באל נסאר הסעודית, פ.צ דאלאס, פלמייראס, איטומביארה, האי פונג מווייטנאם וסיים בקול ענות חלושה בקבאלה היוונית. שום זכר לכוכב הגדול שכולם היו בטוחים שיהיה.
לי שארפ
בתחילת שנות ה-90 הוזכר שמו של שארפ בנשימה אחת עם ראיין גיגס והוא אמור היה להפוך לאחת האגדות של מנצ'סטר יונייטד, דוגמת דייויד בקהאם או פול סקולס. הבעיטה האדירה ברגל שמאל ויכולת הכדרור גרמו לאלכס פרגוסון לרכוש אותו מטורקיי ב-1988 ואחרי שהוא עזר לשדים האדומים לזכות בגביע המחזיקות (1991) דיברו עליו האוהדים כאחד הגדולים ביותר באי הבריטי.
שארפ זומן לנבחרת אנגליה עוד לפני יום הולדתו ה-20 ורשם במדיה שמונה הופעות. בנבחרת הוא התקשה להדיח את ג'ון בארנס מההרכב ובמנצ'סטר יונייטד תפס גיגס בקביעות את מקומו בצד השמאלי של חוליית הקישור. שארפ נאלץ לשחק בתפקידים אחרים כמו מגן שמאלי או קשר בצד ימין, ובנוסף סבל מפציעות.
שארפ הספיק להרשים עם שער וירטואוזי בעקב ובישול למארק יוז ב-2:2 עם ברצלונה בליגת האלופות ב-1995, אבל כעבור שנה עזב את מנצ'סטר יונייטד אחרי שמונה שנים. גם במדי לידס הוא סבל מפציעות, הושאל לסמפדוריה ובהמשך בילה במדי ברדפורד, פורטסמות', אקסטר, גרידנדביק מאיסלנד וגראפורט טאון לפני שפרש ב-2004 והפך לכוכב ריאליטי.
סבסטיאן דייסלר
כשהיה בן 15 הבחינה בורוסיה מנשנגלאדבך בכישרון הצעיר וצירפה אותו לשורותיה. אחרי שהקבוצה ירדה לליגה השנייה ב-1999 מיהרה הרטה ברלין לעוט על המציאה. למרות שסבל מפציעות, דייסלר עזר להרטה לזכות בגביע הגרמני (2001) תוך הפגנת יכולת שלא נעלמה מעיני ראשי באיירן מינכן.
המועדון הגדול של גרמניה רכש את דייסלר ב-2002 תמורת 20 מיליון מארק והוא בתקווה שיהפוך לאחד הכדורגלנים הבכירים בבונדסליגה. הוא התקשה לתפוס מקום בהרכב, סבל מפציעות ובנוסף התקשה להתמודד עם הלחץ הגדול ונאבק בדיכאון קשה. אחרי שקיבל טיפול חזר להתאמן עם חבריו, אבל באוקטובר 2004 התמוטט ונלקח באמבולנס לבית החולים. ב-2005 חזר שוב, אבל לא הצליח להתאושש מהפציעות ומהדיכאון, נראה חסר ביטחון וב-1 בינואר 2007, כשהוא בן 27 בלבד, הודיע על פרישה.
סטן קולימור
בשנת 1995 דיברו אוהדי הכדורגל באנגליה על סטן קולימור. הוא שבר את שיא ההעברות בליגה האנגלית כאשר ליברפול שילמה עבורו לנוטינגהאם פורסט סכום של 8.5 מיליון ליש"ט. את היכולת לנצל הזדמנויות הוא הפגין עוד במדי קריסטל פאלאס ובמדי נוטינגהאם הפציץ 41 שערים ב-61 משחקים בשתי עונות.
גם אלכס פרגוסון ניסה לרכוש אותו, אבל בסופו של דבר זכתה ליברפול בשירותיו. בשנתיים במדי האדומים שיתף קולימור פעולה בהצלחה עם רובי פאולר והבקיע 28 שערים ב-64 משחקים, אבל סבל מבעיות משמעת שבלמו את התקדמותו. לשיא הגיעו הדברים כאשר הוא נותר מחוץ לסגל נבחרת אנגליה למונדיאל בצרפת 1998, טורניר בו ציפו רבים שהוא יהפוך לאחד הכוכבים הגדולים.
קולימור הגיע לצרפת בתקופת המונדיאל, אבל לא כשחקן ותפס כותרות בצורה הלא נכונה. כשישב באחד הברים בפריז רב עם חברתו, מגישת הטלוויזיה אולריקה ג'ונסון, והיכה אותה בפניה. ב-1997 עזב לאסטון וילה, אבל גם שם סבל מבעיות משמעת ושוחרר על ידי מיודענו ג'ון גרגורי. קולימור הספיק לשחק בהשאלה בלסטר ועבר לברדפורד ולריאל אוביידו הספרדית לפני שתלה את הנעליים ב-2001 כשהיה בן 30.
ניי לאמפטי
עבדי פלה ואנתוני יבואה היו הכוכבים הגדולים של נבחרת גאנה בתחילת שנות ה-90, אבל הלהיט התורן של הכדורגל האפריקני היה ניי לאמפטי. כמי שסבל בילדותו בגאנה מאלימות והזנחה מצד הוריו (אביו היה אלכוהוליסט), הוא נהג להימלט מביתו ומבית הספר, מצא מפלט במגרש הכדורגל והתאסלם. כשהיה בן 15 גילה אותו המאמן ההולנדי אד דה מוס וצירף אותו לאנדרלכט. בגיל 16 הוא חתם על חוזה והפך לכדורגלן הצעיר בתולדות הליגה הבלגית.
השליטה האבסולוטית שלו בכדור והכדרור המסחרר לא נעלמו מהעיניים של איינדהובן ואסטון וילה, בשורותיהן שיחק כמושאל. לימים סיפר שבשל היותו צעיר ונאיבי הוא איפשר לסוכניו לחתום על חוזים שלא היטיבו עימו. לאמפטי נכשל באסטון וילה ונעלם מהנוף גם כשלבש את מדי קובנטרי. בהמשך שיחק בוונציה ובשל טרגדיה אישית בה איבד את בנו הפסיק זמנית לשחק.
לאמפטי ניסה לשקם את הקריירה באוניון סנטה פה מארגנטינה, אנקרה גוצ'ו, אוניאו לייריה וגרויטר פירת' (גרמניה). לאחר שבתו ליסה מתה לאחר לידתה ונקברה בגרמניה החליט לעזוב את אירופה. לאמפטי שיחק בשאנדונג לוננג (סין), אל נסאר (דובאי), אסאנטה קוטוקו (גאנה) ויומו קוסמוס (דרום אפריקה) לפני שפרש ב-2008.
גיא אסולין
הישראלי שעזב את בית"ר נס טוברוק בגיל 12 נחשב בסוף העשור הקודם למסי הבא. הלהטוטים שלו במדי הקבוצות הצעירות של ברצלונה הזכירו את הכוכב הארגנטינאי ודרור קשטן מיהר לזמנו למשחק ידידות של נבחרת ישראל נגד צ'ילה כשהיה בן 16 בלבד.
העיתונאים הספרדים הגיעו לסקר את אותו משחק שנערך באצטדיון ר"ג ודיווחו על החלטתו לשחק במדי ישראל. באותה תקופה היו רבים מהם משוכנעים שאסולין יהיה ראוי ללבוש בעתיד את מדי ספרד.
אסולין לא זכה לשחק בקביעות בקבוצה הראשונה של ברצלונה, לא הרשים גם בקבוצות האחרות בהן שיחק וגם לא במדי הנבחרת הצעירה של ישראל אליה זומן ע"י גיא לוזון. המעבר למנצ'סטר סיטי התברר כטעות כיוון שגם שם לא זכה לדקות משחק. אחרי תקופות בברייטון ובראסינג סנטאנדר ניסה את מזלו בהרקולס אליקנטה, מאיורקה ואפילו הפועל תל אביב. כיום הוא משחק בסבאדל מהליגה השלישית בספרד, הרחק מאור הזרקורים.
לארס ריקן
ב-8 במארס 1998 לארס ריקן עוד לא היה בן 18, אבל כל ילד בגרמניה שמע עליו. באותו יום הוא הפך לכדורגלן הצעיר ביותר שלובש את המדים של בורוסיה דורטמונד. את הרגע הגדול שלו רשם בגמר ליגת האלופות של 1997, כאשר דורטמונד גברה 1:3 על יובנטוס והוא הבקיע את השער המהיר ביותר של מחליף במפעל, 16 שניות אחרי שעלה לכר הדשא.
אבל גם הצמיחה של ריקן נעצרה בגלל פציעות, והוא רשם 16 הופעות בלבד בנבחרת. ב-2007 הוריד אותו מאמן דורטמונד תומאס דול לקבוצת המילואים. לאחר שניסה את מזלו בקולומבוס קרו (לא
חתם בה לבסוף) הודיע בנובמבר 2007 על פרישה בגיל 31.
אנדרס ד'אלסנדרו
הרבה אחרי דייגו מראדונה וכמה שנים לפני שליונל מסי עלה על הבמה הגדולה, אנדרס ד'אלסנדרו סומן כמי שאמור היה להוביל את נבחרת ארגנטינה. הנער שעבד כשליח פיצה הפך לכוכב גדול כאשר הוליך את ריבר פלייט לשלוש אליפויות - קלאוסורה 2000, קלאוסורה 2002 וקלאוסורה 2003. בנוסף, הוא הוליך את נבחרת ארגנטינה לזכייה באליפות העולם עד גיל 20 ב-2001 ולמדליית הזהב במשחקים האולימפיים באתונה 2004.
הקשר בעל השליטה הנפלאה בכדור, המסירה המדויקת ויכולת הכיבוש כונה "אל קבסון" (בעל הראש הגדול) ונראה כבעל פוטנציאל להפוך לכדורגלן צמרת באחת הליגות הגדולות של אירופה. זה לא קרה והוא חזר לדרום אמריקה מוקדם מהצפוי, אחרי שלא הרשים במיוחד במדי וולפסבורג, פורטסמות' וסראגוסה.
אחרי חצי שנה בסן לורנסו עבר ד'אלסנדרו לאינטרנסיונל הברזילאית, שם דווקא גילה יציבות. הוא הוביל את הקבוצה מפורטו אלגרה לחמש זכיות באליפות הקמפאונאטו גאושו, גביע הסודאמריקנה (2008) ופעם אחת בגביע הליברטדורס (2010). לפני שנה חזר לריבר פלייט ולמרות הרקורד הלא מבוטל בכדורגל הדרום אמריקני, התחושה היא שהכישרון שלו לא נוצל ברמות הגבוהות באמת. עובדה שגם בנבחרת ארגנטינה לא ספרו אותו לאורך השנים.
סבסטיאן ג'ובינקו
קראו לו "הנמלה האטומית", השוו אותו לרוברטו באג'יו ואלסנדרו דל פיירו, אבל עכשיו, כשהוא בן 30, מעטים יודעים איפה הוא משחק. התשובה היא פ.צ טורונטו מה-MLS. ראיית המשחק, יכולת הכדרור והשליטה בכדור הזכירו לרבים את כוכבי העבר כאשר סבסטיאן ג'ובינקו עשה את צעדיו הראשונים.
עיתונים מובילים ב'ל'אקיפ' ובגארדיאן בחרו בו לאחד מ-100 הכדורגלנים הטובים בעולם, אבל במבחן הזמן לא בטוח שהוא ייבחר בין 100 הגדולים של יובנטוס בכל הזמנים וגם בנבחרת איטליה לא הטביע את חותמו.
לפנייה לכתב/ת 
