נתי לוי: "אפליה בגלגלצ? תסתכלו קודם על היחס של מזרחים למזרחים"
ממרום 48 שנותיו, הזמר נתי לוי כבר מתגעגע לימים עברו. "פעם העריכו מוזיקה, היום הכל מהיר, מלך בא - מלך הולך", הוא אומר עם צאת שירו החדש שעוסק במעריצה אובססיבית, ומסביר מדוע קיפוח המוזיקה המזרחית ברדיו לא בהכרח מגיע מגלגלצ: "יש ברדיו שדרנים מזרחיים שבכו על קיפוח והיום מפלים בעצמם"
הזמר נתי לוי רק בן 48, אבל כבר מתגעגע לימים של פעם. "אז היה חמים יותר", הוא אומר, וחוזר 20 שנים אחורה. "משהו התפזר לי. נהיה המוני מדי". לוי רואה עצמו חלק מהדור הישן של המוזיקה הים-תיכונית (עוד כשקראו לה מזרחית), "קשור לרכבת של זוהר ארגוב, ישי לוי ואבנר גדסי. לקצה שלה", לדבריו.
אפשר להבין אותו. בעיקר בהתחשב בעובדה שלוי שייך לדור שלא זכה ליהנות מפירות הצלחת הענק, לה זכו אלו להם סלל את הדרך. לוי הוא נציג דור מדבר קלאסי, אחיו של ישי לוי, ממובילי הז'אנר בעצמו, שהתבלט בתקופה בה זה עוד בעבע מתחת לפני השטח. יעברו שנים עד שהוא יחדור את בטן האדמה, יאיים לבלוע כל חלקה טובה, ויעצב את המצעדים, הפלייליסטים והנוקיות מחדש. אבל נתי לוי רואה בבוננזה המזרחית בעיקר את הסיאוב.
"מרגיש לי שפעם הייתה יותר סולידריות, היה יותר חם", הוא אומר, "אפילו המועדונים היו שונים אז, וגם הקהל. היה שם משהו פחות פלסטי. אני לא יכול להגיד מה נכון, רק מה טעים לי, ולי הפעם היה יותר טעים. מצד שני, יש המון קהל שבוחר את המוזיקה של היום".
אתה בעצם מעדיף את המצב הקודם.
"אגיד לך את האמת - אני מתגעגע לימים ההם שהיו מתבכיינים על גטאות, זוכר את זה? אני לא התלוננתי אף פעם שיש גטו. פעם היה מקום לכל אחד, משבצת לכל זמר. היום מרוב עצים לא רואים יער. פעם היה לך ערוץ אחד עם תוכנית אחת, 'סיבה למסיבה'. היית מופיע שם פעם אחת ונגמר הסיפור, נהיית כוכב. היום יש 900 אלף תחנות ולפי דעתי תפסת מרובה לא תפסת. יותר קשה היום, יותר גרוע מפעם. הכל מהיר, מלך בא - מלך הולך. פעם ידעו להעריך מוזיקה יותר, ולא משנה אם שר אותה אשכנזי או מזרחי. דווקא אשכנזים פירגנו. יש לי גם קהל אשכנזי".
אתה מדבר מנקודת מבט אישית. עכשיו מירי רגב מאשימה את גלגלצ בקיפוח של זמר מזרחי.
"אין קשר בין אם זה זמר מזרחי או אשכנזי. חלק מהמזרחים שבכו ובכו ואז קיבלו אותם ויש להם עכשיו מעמד, הם אלה שעכשיו שמים רגליים ועושים מה שהם רוצים. כל שדר והטעם שלו. צריך קודם כל להסתכל על האפליה של המזרחים את המזרחים. אחרי זה נעבור לדבר על גלגלצ".
במה הקיפוח הפנים ז'אנרי מתבטא?
"המזרחי עושה אפליה על המזרחי. מחליט את מה להשמיע ומה לא. אני לא רוצה להתבכיין, תודה לאל אני מושמע ועל הכיפאק, אפילו שתמיד שואפים ליותר, אבל אם תעקוב אחרי מה שקורה את תראה. יש מופלים. יש כל מיני עורכים ושדרנים שלפני שנים בכו על קיפוח וקיפוח, ואז הם הגיעו לנקודות מפתח והם בעצמם מפלים. אני לא מדבר עליי, אבל עושים שם אפליות חופשי".
אולי אחת הסיבות בגללן לוי מתגעגע לימים פשוטים יותר קשורה גם למהפכת המידע. העשורים האחרונים והרשתות החברתיות הסירו את החיץ שבין מוזיקאים למעריצים, ולאחרונה חווה הזמר את השלכות העדר הגבולות באופן אישי. מעריצה אובססיבית, הוא אומר, מצאה דרכה אל חייו ואיימה להפר את האיזון בחיי המשפחה הטריים שלו. הוא אפילו כתב על כך את "שיחה קצרה", הסינגל החדש שלו.
"אני 30 שנה במקצוע הזה ועברתי הרבה בחיים, אבל מה שקרה לי היה מאוד מוזר וחדש", הוא מספר. "לפעמים, בגלל שאני אולי עממי מדי, אני מתייחס לכל מי שפונה אלי. במקרה הזה זו הייתה בחורה שפנתה אלי בחורף האחרון, שאלה שאלות והתייחסתי אליה. אחר כך זה היא השיגה את הטלפון שלי ומשם הכל הפך לסיוט".
מה היה שם?
"הטרדות בטלפון, הודעות וואטסאפ בלילה. היא אמרה לי 'אתה זמר של כולם. אני רוצה יחס', ולך תסביר את זה עכשיו לאשתך. זה לא נעים. למזלי אשתי הבינה שאני דמות מוכרת בציבור, וחלק מזה זה התמודדות עם מעריצים ומעריצות".
אתה יותר זהיר היום באינטראקציה שלך עם מעריצות?
"אני עדיין מתייחס לכל מי שפונה אליי אבל כן, אני יותר זהיר. גם השיר מדבר על זה שכשאתה נכנס לשיחות של קוצ'י ומוצ'י עם מישהו, אתה צריך לשים לב שאתה לא נכנס לסוג של מארב. אתה אומר שלום לאיזו בחורה וזה נהיה מסוכן כבר. הצד השני יכול להבין את זה אחרת".
