מי שמתבכיין על משחק מלוכלך / פלג בחמישי

המאוסים

הסוכנים שעובדים על האוהדים

הכל החל בתעלול אינטרנטי ואינטרסנטי של דודו דהאן. סוכנו של מאור מליקסון העלה לפייסבוק תמונה של קשר הפועל באר-שבע שצלל לעבר רגלו של אלי דסה ממכבי ת"א, וקבע כי הוכח חד-משמעית: "היה פנדל!" כל קורא מגיל 7 ומעלה יכול היה להבין עד כמה רצינית ואובייקטיבית הקביעה הזו, לאור היחסים המסחריים הגלומים בה.

אחד המגיבים גם התייחס אליה בזלזול הראוי וכתב לדהאן: "אילו דסה היה לקוח שלך, זה לא היה פנדל", והסוכן מצידו המשיך בקו הציני: "הוא לא מספיק טוב כדי להיות לקוח שלי". קצת אינפנטילי, אך גם די משעשע. אלא שקורא אחד "נעלב". בעצם, זה לא רק הוא אלא כל הקבוצה. בהודעה שפירסמה סוכנות "נים-גרופ" נאמר: "אלי דסה הרוויח ביושר ובעבודה קשה מאוד את עמדת המגן הימני במכבי תל-אביב ובנבחרת. להטיל רפש ביכולותיו ולגמד את ערכו כשחקן אינו אומר עליו מאום אלא על מטיל הרפש לבדו. יהירות ושחצנות אינה דרכנו, אנו נמשיך לכבד את כלל עמיתינו בענף. אוהבים אותך, אלי, וגאים לייצג אותך לאורך כל הדרך". כמה מחזק ונוגע ללב.

סוכנים כפולים. דהאן ונמני(איור: אופיר בגון)

המסחרה, ברמת הגנון, לא הסתיימה כאן. דהאן הגיב גם לתגובה הזו ועקץ שוב את הצ'ילבות ("יש להם רק חצי לגיונר"), אך כדאי לחזור ולהתמקד בהודעת "נים-גרופ", ובעיקר במשפט: "יהירות ושחצנות אינה דרכנו, נמשיך לכבד את כלל עמיתינו בענף". בחייכם?! רק לפני חודשיים וחצי ישב ראש הסוכנות מול המצלמות ונזף בחבריו לדיון: "למה אתם עושים השוואה בין מאור בוזגלו למאור מליקסון? בוזגלו הוא השחקן הכי טוב של באר-שבע השנה, ביי פַר". כלומר, לא רק שנימני פירגן לבן משפחתו שאותו ייצג בעבר, על הדרך הוא גם גימד לקוח של סוכן מתחרה. או אם להשתמש במינוח של "נים-גרופ": הטיל בו רפש.

הדפוס השחצני חזר על עצמו גם בדיון על שוער מכבי חיפה. אחד המשתתפים טען כי אוהד לויטה עדיף על עומרי גלזר, לקוחו של נימני, והסוכן העיר בלגלוג: "אתה משווה בכלל בין לויטה לגלזר? זה בדיחה!" אחרי שסיים לגחך, הכניס קטנה גם לרועי קהת: "זה לא הדבר הבא של הכדורגל הישראלי". עד כדי כך הוא מכבד את עמיתיו בענף, שאינם משלמים לו עמלות.

היה פנדל או לא? מליקסון במשחק העונה(צילום: אורן אהרוני)

צחוק הגורל הוא שדווקא הפוסט הזניח של דהאן גרם לנימני לחוות את תחושת המיאוס שצופי הטלוויזיה נחשפים לה מדי שבת – של סוכן עמוס באינטרסים שמדבר במסווה של פרשן. כשהאחרון קבע במוצ"ש ש"לא היה פנדל" בבאר-שבע, מעטים חיברו זאת לעובדה שהמכשיל הינו לקוח ש"נים-גרופ" גאה לייצג לאורך כל הדרך. דווקא הפרובוקציה של דהאן, ותגובת הנגד של נימני, עשו את העבודה. קנאת סופרים תרבה חוכמה, וקנאת סוכנים תחשוף צביעות וגניבת דעת.

הפולני

כשלים ראייתיים בסיפורי גרנט

אברם גרנט העניק השבוע ראיון חגיגי לעיתונאי פולני, והצליח לרגש. אחרי שהתוודה (כנצר למשפחה פולנית) שהחזיק אצבעות לנבחרת שלהם ביורו, לא שכח המאמן שקירטע באפריקה "להחמיא" לקולגה שהגיע לרבע גמר באירופה. "אדם נאוולקה עשה עבודה טובה, אבל אפשר היה להשיג יותר", אמר האיש שהיה מת להיכנס לנעליו של מאמן פולין, והוסיף: "משהו לא עבד. אתה חייב להתאים את הטקטיקה לשחקנים. רוברט לבנדובסקי לא קיבל מספיק תמיכה". העיקר שהטקטיקה שלו התאימה בול לשחקני גאנה, שחוו פעמיים חושך מצרים.

אחר כך החלו הסיפורים. "קיבלתי לאחרונה מספר הצעות מהפרמייר-ליג", דיווח גרנט, וזה די מוזר. מאמן כה מבוקש ששבר את שיא המועמדויות לנבחרות ולקבוצות ברחבי העולם, מחוזר כל כך במולדת הכדורגל, ובתקשורת הבריטית לא עלו על זה? בטלנים! ואז הגיע הסקופ: המאמן הישראלי היה מהראשונים שזיהו את כישוריו של לבנדובסקי, ואף ניסה להחתימו. "אני זוכר שראדק מיכלסקי, ששיחק אצלי, המליץ עליו", שיחזר גרנט. "שמעתי עליו בפעם הראשונה כשהוא עוד שיחק בפרושקוב, ורציתי לקחת אותו כששיחק בלך פוזנן, אבל אנשים בלונדון אמרו לי: 'מי זה?' מה עוד שבווסטהאם היו מגבלות כלכליות, גם לעסקאות של 4-3 מיליון יורו".

קיבל מספר הצעות מאנגליה? לא בטוח. אברם גרנט(צילום: AFP)

סיפורים יפים, והנה ארבע קושיות:
1. מיכלסקי היה במכבי חיפה של גרנט ב-2001. ב-2006, כשלבנדובסקי בן ה-18 שיחק בפרושקוב, אותו מיכלסקי דישדש בליגה הקפריסאית. האם הוא עסק במקביל בסקאוטינג עבור מאמנו לשעבר מישראל?

2. לבנדובסקי שיחק בפוזנן עד 2010, כשגרנט אימן בפורטסמות', אז איך הוא רצה אותו בווסטהאם?
3. אם הקבוצה הלונדונית לא הרשתה לעצמה עסקאות ב-3-4 מיליון יורו, איך היא רכשה באותה שנה את החלוץ המקסיקני פבלו בררה ב-4 מיליון ליש"ט?

4. האם החלטתו של אברם לדחות את ההצעות מהפרמייר-ליג פירושה שאנגליה כבר אינה נחשבת לאירופה מבחינתו, בגלל הברקזיט?

הביזיון

מרדכי ורוזנברג מחנכים את הנוער

שבת בצהריים, שריקת הסיום במשחק הנוער בו גברה מכבי חיפה בביתה על הפועל רעננה 0:1. איתי מרדכי, מאמן הירוקים, מניף אצבע מאיימת לעבר ספסל היריבה וצועק. מאמן רעננה, אדר רוזנברג, נענה לאתגר ולהתגרות. הוא מתקרב לעבר עמיתו, ולא מאהבת מרדכי, והשניים מתווכחים כמו שני ערסים שרבים על מקום חניה או על ליבה של בחורה.

במגרש מתפתחת מהומה בהשתתפות השחקנים, והמאמנים? מחממים את האווירה. למרבה המזל, שוער רעננה, אסף צור בן ה-19, מתפקד כמבוגר אחראי ומרחיק את מאמנו. דני בונדר, מהצוות המקצועי של האורחים, מתראיין ויורד על יריביו: "בואו לא נתייחס לאנשים קטנים". ביקורת עצמית? התנצלות? לא בבית ספרנו. אלה המחנכים של שחקני העתיד, ואחר כך מתפלאים שאנחנו לא מגיעים לכלום. הנערים מתבגרים, אבל המאמנים נשארים ילדים.

קבוצת הנוער של מכבי חיפה(צילום: ראובן כהן)

החלמאות

את מי מעניין סל ניצחון?

יום ראשון, ערב הכדורסל של ישראל, בערוץ הספורט משדרים שני משחקים במקביל. הפועל ת"א מתארחת בחולון, ועירוני נהריה אצל מכבי קריית-גת באשקלון. המשחק בחולון מסתיים, 91:91, הולכים להארכה. הזדמנות מצוינת לחזור לרגעי ההכרעה באשקלון. התוצאה שם: 82:83 לקריית-גת, 4 שניות לסיום, כשעל קו העונשין ניצב יינסי גייטס מנהריה. הוא מדייק בראשונה, 83:83, ועכשיו הזריקה השנייה שתכריע. גייטס מקפיץ, משחרר נשימה עמוקה, ו... השידור עובר לתחילת ההארכה בחולון!

באותו רגע חיכיתי שבוני גינצבורג יופיע על המסך, יכריז על "הרגע המטומטם" של הערב, ויסכם במשפט: "ניצחון או הפסד זה לא עניין של מזל, זה עניין של זלזול. במיוחד כשמדובר בקבוצות מהפריפריה".

זלזול בפריפריה. יינסי גייטס (צילום: יואב דודקביץ')

הבורים

עיריית רמה"ש נתקעה בקרחון

"ברכות חמות לגיא עין-דור מתיכון 'רוטברג' ברמת-השרון, חבר נבחרת הנוער בהוקי קרח, שזכתה במדליית כסף באליפות העולם שהתקיימה בטייוואן! לא זאת בלבד, אלא שהזכייה קיבעה את מעמדה של הנבחרת הישראלית כסגנית אלופת העולם!"

את ההודעה הממיסה הזאת פירסמה אתמול (ד') עיריית רמה"ש, בצירוף תצלומים של ראש העירייה אבי גרובר, המעניק לעין-דור תעודה על הכבוד שהביא לעיר. אז נכון, מרגש שמדליית כסף באליפות עולם גם מקבעת מעמד של סגנית אלופת העולם, רק חבל שמדובר בדרג ג', ושהמקום השני בו זכו צעירי ישראל לא שווה אפילו כרטיס לדרג ב'. ככה זה כשיש לך ראש עירייה חסר הבנה ותאב פרסום, אפשר למכור קרח לאיגנורנטים.