מחירות לאחריות: כך מתנהלים נכון כלכלית
עוד כמה ימים נשב סביב שולחן הפסח ונקרא בהגדה, כי כל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. על מנת שנוכל להיות בני חורין אמיתיים, עלינו לקחת אחריות ולהבין שבאמצעות הכלים, הידע וההתנהגות הנכונים נצליח להגיע לארץ המובטחת
לכל "מה" חייב להיות גם "איך". פרשת צו, הינה פרשה ממשיכה של זו הקודמת לה. בעוד שפרשת ויקרא מתארת לנו את סוגי הקורבנות השונים, מי המקריב ומדוע הוא אמור להקריב קורבן זה או אחר, באה פרשת צו ומסבירה איך מקריבים כל קורבן.
כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה..... וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ... זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא.... וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא... (ויקרא, פרק ו', פסוק ב'- פרק ז', פסוק א'). כלומר, מוסבר על כל קורבן איך מביאים אותו ומה צריך לעשות בדיוק על מנת להקריבו.
אנו יודעים הרבה פעמים מה צריך לעשות, יודעים גם לומר לחברים שלנו במה הם צריכים להשתפר, אך לא תמיד מבינים איך לעשות את זה. כשזה מגיע לפרטים הקטנים או להתמודדות בפועל, לא תמיד יודעים כיצד להתנהל. "שנים אני מנסה לצאת מהמינוס, אבל לא מצליח". האם משפט זה מוכר? נראה שהרבה מאד ממשקי הבית מבינים מה צריך לעשות, אך לא תמיד יודעים איך.
לשאלה איך נכון להתנהל כלכלית יש שני מימדים, הטכני, שעוסק בכלים וידע, והרגשי, שמתמקד בשינוי תודעתי והתנהגותי.
אם מסתכלים על הפעולות הטכניות של התנהלות כלכלית נכונה - הדברים פשוטים - יש לבצע רישום של כל הוצאה והכנסה במהללך החודש, לבנות תקציב שנתי המחולק להוצאות קבועות ומשתנות, לוודא שאכן יש עמידה בסעיפי התקציב, לבחון היכן אפשר לצמצם או להגדיל הכנסה ובסוף לבנות תוכנית מיפוי החובות, סדרי העדיפויות וחלופות לפתרון החזרי החובות.
אל תמהרו: תהליך ההסתגלות בא בצעדים מדודים
בחלופות ניתן לבחון גם איחוד הלוואות לטובת החזר חודשי שניתן לעמוד בו, להקפיא הלוואות בתוכנית מוסדרת על מנת לעמוד בהחזרים ועוד פתרונות רבים ונוספים.
אך בזמן שההיבט הטכני פשוט יחסית, בשל הכלים השונים הקיימים ברשת והעובדה שאיסוף קבלות ורישומן אחת לשבוע אינה משימה בלתי אפשרית, האתגר הגדול יותר נמצא במרחב הרגשי. אותן התנהלויות שהורגלנו בהן במשך שנים, הלגיטימיות שבתשלומים בכרטיס אשראי, ה"חובה המוסרית" לשלם צ'ק שמן בכל אירוע משפחתי, הצורך לחיות בתרבות השפע בצריכת יתר - כל אלו הינם מרכיבים התנהגותיים שדורשים הכרה בצורך בשינוי וביצוע.
איך משנים? בצעדים מדודים. לא הכל בבת אחת או בדרסטיות. תהליך ההסתגלות מאפשר לבחון עד כמה אנחנו משנים. לדוגמה, האם לקנות (או שלא) עוד זוג נעליים עושה לי באמת טוב. להחליט להפחית את מינון צריכת הבגדים, לשים לב שאפשר לחסוך בהוצאות דלק, חשמל, מים ולא להיגרר אחרי מה שיקרה בסוף החודש בחשבונית שתוגש לי - כל אלה הן החלטות שדורשות הסתגלות.
ההיבטים הטכניים בהחלט תומכים בהיבטים הרגשיים, אך יש צורך בשילוב שניהם על מנת להתנהל כלכלית נכון. ואולי דווקא קרבתנו לחג הפסח היא שתלמד אותנו על שינויים התנהגותיים. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", נקרא בהגדה. ולפיכך, מיהו בן החורין האולטימטיבי, המודרני? מי שיש בו את הכח לבצע שינוי לצבע את ההחלטה, את השליטה של האדם בעצמו. אם אנחנו כבר יודעים מה צריך לעשות, נשאל את עצמנו איך לעשות זאת ונראה שדרך הכלים, הידע וההתנהגות, נוכל להיות בעלי חירות אמיתיים, שכן אותיות המילה "חירות", מרכיבות את המושג "אחריות".
לפנייה לכתב/ת 
