הליכודניקים נזכרים, 40 שנה למהפך: "לא היינו מוכנים להרגיש יותר אפליה של עדות המזרח"
עשרות שנות שלטון מפא"י נגמרו עם ההכרזה של חיים יבין ב-1977. "אנשים יצאו לרחובות והשתוללו, שמענו צעקות מכל הבתים", נזכרים פעילים ותיקים, שמספרים ל-ynet על תחושות הקיפוח שהביאו לשינוי הפוליטי, על הגעגועים לבגין ועל חברי הכנסת ש"מבזים את המורשת שלו". קולות הפרלמנטים
את הלילה של 17 במאי 1977 איש מהם לא ישכח, ועבור כל אחד מהם זה היה גם רגע של ניצחון אישי, אחרי שנים של קיפוח ואפליה. תוצאות הבחירות לכנסת התשיעית הביאו לקץ שלטון בן כמעט שלושה עשורים של מפא"י והמערך, ועד היום נדמה כי זו הייתה מערכת הבחירות המשמעותית והדרמטית ביותר בתולדות המדינה. 40 שנה לאחר המהפך בבחירות 1977, בפרלמנטים של הליכודניקים עדיין מספרים בהתרגשות על הרגע שבו השתנו לעד פניה של הפוליטיקה הישראלית.
"הייתה כמיהה לשינוי", מספר מישל בוסקילה, חבר מועצת עיריית אשקלון ואחד מפעילי הליכוד המרכזיים בעיר. "עם היוודע התוצאות אנשים יצאו לרחובות והשתוללו, כי זה היה מעוז של הליכוד". בפרלמנט של פעילי הליכוד בפתח תקווה גם נזכרים בלילה ההיסטורי ההוא. "זו הייתה תחושה של מהפך אמיתי", מספר יגאל כהן, על הרגע שבו הבין כי ראש הממשלה הבא יהיה מנהיג האופוזיציה הנצחי, מנחם בגין. "בשעה 21:00 בערך, לאחר תוצאות המדגם הראשוני של ערוץ 1, יצאנו החוצה והמחזה היה בלתי נתפס: צפצופי מכוניות בכל מקום ואנשים צוהלים". ציון כהן, סגן ראש עיריית ראשון לציון ומוותיקי פעילי הליכוד בעיר, מתאר את שאגות השמחה שלא ניתן היה לפספס: "שמענו צעקות מכל הבתים ממש, זה משהו שאי אפשר לתאר".
"הרגשנו שעכשיו תורנו"
הליכוד גרף 43 מנדטים באותה מערכת בחירות, לעומת המערך שזכה ב-32 וספג ירידה של לא פחות מ-19 מנדטים בהשוואה לכנסת הקודמת. בין כוס קפה אחת לשנייה, הליכודניקים כיום רואים את מערכת הבחירות הסוערת ההיא כהתחלה של תיקון היסטורי. לדבריהם, הבוחרים הביעו בקלפי את הרצון שלהם בשינוי בצורה הנחרצת ביותר. ארבעה עשורים לאחר מכן, והמבוגרים שביניהם לא שוכחים את הפנקס האדום של ההסתדרות, שבמקרים רבים פתח דלתות למקומות עבודה ולשירותי בריאות וחינוך טובים יותר, אבל לא לכולם. הפנקס האדום הפך לסימן ההיכר של שלטון מפא"י, ולדעת אותם פעילי הליכוד היה גם אחת הסיבות המרכזיות לנפילת המערך.
"הקיפוח של בני עדות המזרח היה הסיבה המרכזית לעליית בגין לשלטון", אומר דוד שמחי מפתח תקווה. "זו הייתה אפליה בוטה, ופשוט לא היינו מוכנים להרגיש יותר את מה שהרגשנו". שלום סעיד מראשון לציון מספר על "תחושת הפטרונות" שהופנתה לדבריו כלפי תושבי שיכון המזרח בראשון לציון באותם ימים, מצד בני הקיבוצים מסביב: "ראינו אותם אך ורק בזמן מערכות הבחירות, כשהם באו לוודא שאנחנו מצביעים למפא"י. לאחר מכן הם נעלמו".
הפעילים מצביעים על גורם נוסף שהביא לעלייתו של בגין לשלטון: פרשיות השחיתות הרבות שנקשרו בשמם של בכירי המערך, ובראשם יצחק רבין, שהתפטר על רקע פרשת חשבון הדולרים של אשתו לאה, השוחד שקיבל אשר ידלין, אחד מבכירי המפלגה דאז שהורשע לאחר מכן, וכמובן המקרה הטרגי של אברהם עופר, שכיהן כשר השיכון בממשלתו של רבין, נחשד בקבלת שוחד ולאחר מכן התאבד. "הם הודו בעבירות הללו, ולכן הייתה בציבור אווירה של שחיתות במפלגת השלטון", אומר עו"ד שאול צור מאשקלון, ומוסיף כי זה "זה בהחלט היה אחד הגורמים לשינוי". גברא שלמה מראשון לציון מצביע גם הוא על תחושת מיאוס כללית ממקרי השחיתות במערך בקרב אזרחי המדינה. "פרשת חשבון הדולרים של לאה רבין הייתה השיא מבחינתנו", הוא אומר.
לא רק התדמית הבעייתית של המערך הייתה בעוכרי המפלגה, אלא גם דעת הקהל בעניין תפקודה של ממשלת ישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973. הכשל נרשם במידה רבה על שמה של הנהגת המערך. בראשון לציון משוכנעים כי הדבר שיחק כמובן לידיו של בגין. ציון כהן השתתף במלחמה, והיה חבר מפא"י בזמנו. לאחר המלחמה, החליט לעזוב אותה וערק למחנה בגין. "זו הייתה פאשלה של ההנהגה בצורה פושעת", הוא אומר. "דדו (דוד אלעזר) היה אחד הרמטכ"לים הטובים בתולדות המדינה, אבל מפא"י התנערה ממנו ונקמה בו. הרגשתי שאין לי מה לעשות יותר במפלגה הזו, ועברתי לליכוד". "הביקורת על המלחמה עדיין נמשכה בשנת 1977", אומר אשר חן מראשון לציון.
בפרלמנט של פתח תקווה זוכרים היטב את הפנקס האדום של ההסתדרות. "בילדות, הרגשנו את הקיפוח", אומר שמחי. "אפילו בפרדסים לא נתנו להורים שלנו לעבוד, וזו הייתה תחושה מאוד קשה שחדרה אליי מאוד עמוק. זה הלך איתי כל הזמן. הם שלטו בכל ואם לא היה לך פנקס אדום - לא יכולת למצוא עבודה". תחושת העלבון משלטון מפא"י עדיין ניכרת על פניו של שמחי, שמספר בהתרגשות על הציפייה לבגין באותם ימים. "זו הייתה שמחה. השתוקקנו למישהו שיסתכל עלינו אחרת, לא כמסכנים שלא תורמים דבר". משה סעדון הוסיף: "היינו סוג ב', וזה היה מורגש. זה התחיל מבית הספר ועד לצבא, כששמו אותנו בגיוס של העבריינים. היחס היה שונה".
גם באשקלון, כשמעלים את נושא שלטון מפא"י לפני המהפך, עולים הזיכרונות. בוסקילה מספר על העצב של ילדי השכונה שבה גדל כשהם נסעו באופניים לקיבוצים השכנים וראו במו עיניהם את הפערים. "הם היו עצומים", הוא אומר.
"כן, הייתה תחושה של 'עכשיו תורנו'", מספר בוסקילה על תחושתו לאחר המהפך הפוליטי. "הרגשנו שהגיע הזמן שיתייחסו לעיירות הפיתוח ושתהיה גאווה גם למקופח. זו לא בושה להודות בזה". בגין עבור אותם ליכודניקים שהעלו אותו לשלטון היה דמות שהבטיחה סדר חדש, אבל לא רק. "בגין היה מסורתי", מספר אריאל בוכניק, פעיל ליכוד מפתח תקווה. "תמיד הייתה לו כיפה בכיס. זה דיבר אלינו. רוב בני עדות המזרח הזדהו עם זה וחיפשו את זה".
בראייה לאחור, האם בגין עמד בהבטחות שלו? הם סבורים שכן. בפתח תקווה, באשקלון ובראשון לציון לא שוכחים את אחד מסימני ההיכר של ממשלת בגין הראשונה: פרויקט שיקום השכונות, ששאף לייצר סדר עדיפויות חדש בתקציבים. סעיד מספר כי בשכונות הקשות במזרח ראשון לציון, השינוי בעידן בגין היה ניכר. "לא מעט בזכותו השכונות האלו הפכו מהמזרח הפרוע למזרח הרגוע", הוא מספר.
"יש כאלה שמבזים את המורשת"
הפעילים הוותיקים הללו, שמהווים למעשה את השורשים של תנועת הליכוד, מדברים בגאווה על המורשת שהותיר אחריו מנחם בגין. "אני מתגעגעת לבגין", אומרת נעמי אלמליח, פעילת ליכוד מפתח תקווה. "אני לא חושבת שיש מישהו שלא מתגעגע", היא מוסיפה. שמחי שיושב איתה מוסיף: "אנחנו כל הזמן מתגעגעים לדמות כמו בגין שתוביל אותנו".
אף אחד מהם מעולם לא חשב לעזוב את הליכוד. הם מאמינים בדרכה של התנועה, אך כשמעלים שאלות על מצבה כיום, 40 שנה לאחר אותו מהפך סוחף, החיוכים הנוסטלגיים מתחלפים בארשת פנים רצינית יותר. "אני חושב שבגין היה שמח לראות את מה שקורה במדינה ובמפלגה", אומר בוסקילה, "אבל אני לא אטאטא את זה מתחת לפני השטח. הוא היה שמח להגיד להנהגה: 'חברים, תעשו הכל כדי שחלק מחברי הכנסת מהמפלגה לא יתקרבו למשכן במאה השנים הבאות'. חד משמעית".
סעיד מסביר כי הליכוד בבסיס הוא אותו ליכוד, עם השיטה שהכניסה למפלגה קבוצות שלא היו חלק ממנה בעבר: "זו מפלגה שפתוחה לכולם. כשאתה מנהיג שיטת פריימריז, זו דמוקרטיה. פעם היה נהוג להחליט בוועדה מסדרת מי יהיה ברשימה לכנסת. היום זה לא המצב, והשליטה במי שנכנס למפלגה ולכנסת מטעמה מצטמצמת". עמי לחיאני מהפרלמנט האשקלוני סבור שבבחירות הבאות יש לנפות חלק מחברי הכנסת. "יש כאלה שבאמת מבזים את המורשת", הוא אומר.
לגבי המצב כיום, נראה שבין הפעילים יש תמימות דעים. הם משוכנעים שממשלות הליכוד הטיבו עם בני עדות המזרח ועם השכונות. "יש אצלנו בעיות, אבל אנחנו לא רוצים לחזור לשלטון מפא"י", אומר שמחי. "ההשקעה של הליכוד בשכונות ניכרת והמצב הכללי הרבה יותר טוב", אומר סעיד. הם מציינים את השיפור בתשתיות ואת הצמצום בפערים החברתיים, ומייחסים זאת במידה רבה למפלגה שלהם.
רמי גרינברג, חבר מועצת העיר פתח תקווה ופעיל מוכר בעיר, משוכנע שהליכוד היום חזק כפי שהיה, אך מסכים שיש אנשים שלקחו את המפלגה למחוזות אחרים וגרמו לה נזק. "כואב לראות את מה שמסביבנו היום, ולא רק בליכוד", הוא אומר. "הייתי רוצה לראות היום עוד הרבה 'מנחם בגינים', לא בעוצמות שלו, אלא במה שהוא שידר. איש שבא להיות עבד של הציבור, ולא לחפש איך הציבור יכול לשרת אותו".
לפנייה לכתב/ת 
