הפיתרון למשק האנרגיה: הצרכנים יקנו קור במקום חשמל

מדינת ישראל אישרה השבוע תוכנית להמשך הפיתוח של משק האנרגיה בארץ, ובעיקרה פיתוח של מאגרי גז טבעי קטנים והקמת צינור שיחבר בין המאגרים הקיימים והעתידיים לחוף. כל זאת בדרך לביטול המנופול הקיים כיום במשק הגז ולחיזוק העצמאות האנרגטית של המדינה. צעדים אלה בהחלט מבורכים וחשובים, אם כי אסור לשכוח את הניהול הכושל של משק הגז הלאומי, החל בעלויות הגז הגבוהות ועד לעובדה שחלק גדול מהגז שנמצא לחופי המדינה יופנה ליצוא.

לטורים נוספים של עדי וולפסון

אחד המרכיבים החשובים של התוכנית החדשה הוא עידוד של הקמת תחנות כוח קטנות ופרטיות מונעות גז טבעי, מהלך שיבטיח תחרות והורדה של עלויות החשמל וגם ייצור נקי יותר של חשמל. מהלך זה גם קובר לחלוטין את התוכנית הגרנדיוזית להקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון. אולם גם במקרה זה חשוב להזכיר כי עם כל היתרונות הסביבתיים שיש לגז טבעי על פני פחם, מדינת ישראל רחוקה מאוד מיעדיי הייצור של חשמל סולארי שנקבעו על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן, ייצור שהוא ללא ספק נקי פי כמה.

פיתוח של מאגרי הגז והקמת תחנות כוח נוספות הם חלק מהתפיסה הרווחת של צמיחה תלוית צריכה, כלומר ייצור כמענה לביקושים שמוביל לביקושים גדולים יותר ולייצור נוסף. אבל אם רוצים חירות אנרגטית אמיתית צריך לחשוב אחרת, ולעבור מייצור של חשמל או קילו-ואטים לחיסכון בחשמל או אם תרצו "ייצור" אין-ואטים. "ייצור" שכזה יכול להתממש בעזרת מנגנונים של התייעלות אנרגטית ושימור אנרגיה, אך גם במעבר מתפיסה שחשמל הוא מוצר - לתפיסה שמה שאנחנו באמת צריכים הוא שירות או למעשה פתרון.

לקנות טמפרטורה

תארו לעצמכם שבמקום לקנות קילוואט-שעה או קוט"ש, שהיא יחידת אנרגיה של חשמל, ממש כמו שקונים קילוגרם (ק"ג) של תפוחים או עגבניות, הייתם קונים טמפרטורה בחדר. זה נשמע מוזר, אבל תודו כי בעוד שאתם יכולים לראות ולחוש את המשמעות של ק"ג תפוחים, כלומר כמות של כ-8-10 תפוחים בינוניים, אתם לא יודעים כמה קוט"ש צורך המקרר או המחשב שלכם, ובטח שלא כמה קוט"ש צריך כדי לשמור על טמפרטורה של 25 מעלות צלסיוס בחדר בקיץ.

(צילום: shutterstock)

אבל המעבר מלקנות קוט"ש ללקנות טמפרטורה או אור, הוא הרבה יותר מהפכני. הוא למעשה מעבר מלקנות מוצר ללקנות שירות, כלומר מרכישה של ערך מוחשי של אנרגיה לרכישה של ערך לא מוחשי של חוויה, דהיינו חום או קור. המעבר הזה גם הופך אותנו מצרכני חשמל, שקונים את החשמל מהמדף מבלי להיות מעורבים בייצור ולרוב אפילו לא בשימוש המושכל שלו, ללקוחות, שמעורבים יותר בשימוש בחשמל ואף משפיעים על הייצור שלו. הוא אפילו יכול להפוך אותנו לספקים, שבאמצעות חיסכון בחשמל יפחיתו את צריכת החשמל במשק ואת הייצור שלו, או אם תרצו יספקו חשמל וירטואלי למשק.

המעבר ממוצר לשירות ומצרכן ללקוח מחייב גם שינוי תפיסה של הרגולטור, כלומר מדינת ישראל ורשות החשמל, ושל ספק החשמל, דהיינו חברת החשמל או כל חברה אחרת. המשמעות היא שעליהם לדאוג לייעל לא רק את הייצור של החשמל במקור, למשל במעבר מדלק מאובנים כגון פחם, סולר וגז לאנרגיות מתחדשות של שמש, רוח וביומסה, אלא גם את צריכת החשמל בקצה, למשל על ידי התייעלות אנרגטית הכוללת החלפת מזגנים או מעבר לתאורה חסכנית או שימור אנרגיה בעזרת בידוד.

מעבר זה יכול להיעשות גם על ידי שימוש בטכנולוגיות חכמות, כמו התקנת מונים חכמים, שיאפשרו לכל אחד לעקוב אחר חשבון החשמל שלו ו"לשקול" את הקוט"שים שלו, או מערכות שיאפשרו לכל אחד לנהל את הצריכה מרחוק, למשל להדליק או לכבות את הדוד בעזרת הטלפון הנייד.

יצרני אין-וואטים 

אתם בוודאי שואלים את עצמכם: למה שיצרן החשמל ירצה להיות מעורב בשימוש מושכל בחשמל בבית, כלומר בחיסכון בחשמל? או במילים פשוטות, מה יוצא מזה לחברת החשמל? ולמה שהיא תרצה למכור לנו שירות או לסייע לנו בבידוד הבית?

התשובה היא שהחשבון הפשוט מראה כי חיסכון של חשמל מאפשר לחברת החשמל להפחית את הייצור ולמנוע הקמה של יחידות נוספות ותשתיות חדשות, שהן יקרות מאוד. הפחתה שכזאת תאפשר לחברה גם להתחלק עם הלקוחות בחיסכון הכספי שנוצר ב"ייצור" האין-ואטים ולהחזיר את ההוצאה על הבידוד בבית, לדוגמא, ואפילו להרוויח.

בסיכומו של דבר, צריכה יעילה יותר של חשמל תוביל להפחתה של הזיהום ולאיכות חיים גבוהה יותר, ואפילו לירידה במחירי החשמל. הממשלה, הרשויות המקומיות וחברת החשמל מסכימים שמשק החשמל בישראל צריך להשתנות, ואפילו מספרים שהשינוי כבר בדרך. אבל מבלי שאנחנו ניקח אחריות ונהפוך מצרכני חשמל ללקוחות ואפילו ליצרני אין-וואטים אי אפשר יהיה לחולל את המהפכה.