אוהדי מכבי ת"א, צאו מהאדישות!
מחזה ביזארי בהיכל: פנאתינייקוס מרסקת את הצהובים, והקבוצה זורקת חולצות לאוהדים המבסוטים. לא היו קריאות מחאה, לא שריקות בוז, גם לא עידוד. הייתה שמחה של אנשים שלא מבינים את מצבו העגום של המועדון שהם כביכול אוהדים. אל תתפלאו אם שום דבר לא ישתנה
מסיבת הסיום האירופית של מכבי ת"א הפגישה שני מועדוני ענק עם יריבות עתיקה שנשמרת לאורך השנים. אם במחצית הראשונה זה היה נראה שאולי מכבי תסיים את העונה עם ניצחון ביתי על היריבה המיתולוגית מאתונה, הירוקים יצאו למחצית השנייה ופשוט ריסקו את הקבוצה של בגאצקיס.
הנהלת מכבי ת"א חווה כישלון טוטאלי בשנים האחרונות, מציגה קבלת החלטות שערורייתית והפכה את מי שהייתה הקבוצה של המדינה למושא ללעג בכל ערוצי התקשורת. כל זה ברור וידוע לכל, הפעם נעלה לדיון את מי שהיה אמור למנוע מהמפולת הזו לקרות, או לפחות לנסות.
(צילום: ראובן שוורץ)
מי שנכח בהיכל ביום חמישי בוודאי שם לב למחזה ביזארי במיוחד. אלי ויזל ז"ל אמר שההיפך מאהבה אינו שנאה, אלא אדישות. הקהל הצהוב (כמובן לא נכליל את כולו כי יש יוצאים מן הכלל) הדגים לעולם אדישות מה היא. 3:42 לסיום הרבע האחרון, פנאתינייקוס מוליכה 56:77, מכבי בדרך לסיים עונה נוראית במקום ה־14 ביורוליג וזה בלי להזכיר את העונה הקודמת. כל אולם ספורט אחר היה הופך ברגע כזה לזירת מחאה של האוהדים על התצוגה המבישה של הקבוצה, אבל בהיכל מנורה מבטחים? החגיגה מתחילה.
הכרוז שי סידי מכריז שחולצות של הקבוצה עומדות להתעופף היישר אל הקהל, ואז זה מתחיל. אלפים של אוהדים נעמדים על רגליהם (בפעם הראשונה מזה חודשים של משחקים), מוזיקה צוהלת ושמחה מושמעת ברחבי ההיכל והאלפים מנסים לתפוס את החולצות שמחלקת להם הקבוצה. על פניו, אין בזה דבר רע ואפילו להיפך, חולצות שמתעופפות בחינם היישר לידיו של אוהד הם סיבה למסיבה, אך כאשר מעיפים מבט קצר אל עבר לוח התוצאות, המסיבה אמורה להסתיים.
אוהדים של קבוצה ממוצעת בכל ענף ספורט היו מתחלקים בוודאי לשניים ברגעים כאלה. סוג אחד של היה מביע את מחאתו בדרך כלשהי, ולא בגלל ההפסד עצמו. חייו של אוהד ספורט מורכבים גם מהפסדים, לפעמים אפילו תבוסות והם מהווים חלק בלתי נפרד מאהבת הספורט, העניין הוא הדרך. מכבי הציגה מחצית שנייה מבישה עבור כל מי שלבש צהוב באותו ערב וגם עבור כל אוהדי הקבוצה שבחרו לצפות במשחק מהבית, וככלל השנתיים האחרונות מורכבות מאוסף השפלות שאוהדי מכבי לא מכירים.
אז לפני ששונאי מכבי קוראים שוב ושוב בקריאות אוהדי הצלחות, מומלץ שיחשבו עם עצמם איך היו מרגישים אם היו במקומם של האוהדים הצהובים בשנתיים האחרונות. הסוג השני הם אלו שגם בשגרה הם אולי היחידים שמנסים להעיר קצת את ההיכל הישנוני גם כך, אלה שנושאים על דגלם את הסיסמה "אהבה ללא תנאים". הם במצב כזה, ינסו לעודד על מנת להעביר מסר לפיו לא משנה מה יקרה, הם יהיו שם ויעודדו את הקבוצה גם ברגעים הכי חשוכים שלה. כל אוהד בכל ענף יסכים עם הסיסמה הזו, כי כמאמר הקלישאה – בחיים כמעט הכל ניתן להחלפה, חוץ מהקבוצה.
בתצוגת החולצות המבישה שעליה נכתב קודם לכן, רובם המוחלט של האוהדים בחרו שלא לבחור צד. לא היו קריאות מחאה, לא היו שריקות בוז, לא קריאות להנהלה למכור את הקבוצה, אבל גם עידוד לא היה שם. הייתה שם שמחה של אנשים שלא מבינים את מצבה העגום של הקבוצה שהם כביכול אוהדים ומתרכזים בגימיק זול שהם יכולים להביא הביתה.
הצירוף "כביכול אוהדים" חשוב במסר שמאמר זה מנסה להעביר. במשחקים האחרונים מציפים את ההיכל "אוהדים" שספק אם יודעים נגד מי המשחק. ספק אם הם יודעים מה עוברת הקבוצה בזמן האחרון וספק אם הם מכירים את שמו של המאמן. אותם אוהדים מגיעים למשחקיה של מכבי כיוון שמדובר בבילוי נחמד לליל חמישי, הם מגיעים על מנת לראות ולהיראות, לצלם ולהצטלם. הבילוי באמת נחמד - היכל ממוזג, מוזיקה אחת לכמה דקות ושימו לב – חולצות חינם שמגיעות עד אליכם! אה כן ויש גם כמה אנשים בצהוב שמתרוצצים על הפרקט.
הניתוק של אותם אנשים מהקבוצה הוא ברור לעין. חמש דקות חולפות מפתיחת המחצית השנייה והתורים של דוכני האוכל השונים עמוסים הרבה יותר מהיציעים בהיכל. כי את מי מעניין שהקבוצה מיוון מפרקת את מכבי ברבע השלישי כשיש סחלב חם, בורקסים ופיצות שאפשר לאכול תוך כדי ההשפלה. פחות או יותר לאחר שקיבל את החולצות היישר ליד, כשנותרו עוד שלוש דקות לשחק, החליט ההמון שההצגה הסתיימה והחל לעשות את דרכו הביתה. כל אוהד כדורסל מכיר את הנהירה המפורסמת בהיכל, שמתרחשת אפילו אם הקבוצה מנצחת, כי זה נכון שהקבוצה חשובה, המצב עגום ומכבי מתמוטטת, אבל אם לא ייצאו עכשיו – יהיו פקקים ביציאה מהחניון.
קצת לפני סיום, הגיע הזמן לסייג מעט. אותם אוהדים עליהם דובר לא מייצגים את הרוב הגדול. יש קהל אוהדים גדול, נאמן ואיכותי שהציג את יכולתו בעבר עם אלפי אוהדים שליוו את הקבוצה באירועי פיינל־פור למיניהם באירופה וממלא את ההיכל עד אפס מקום (עד השנתיים האחרונות). אבל על הקהל של מכבי להבין, המצב הנוכחי לא יכול להימשך. לקהל של קבוצה יש כוח מעבר לכל בעל הון שמחזיק במניות – והוא לדרוש שינויים ובאופן מיידי.
הדרישה של האוהדים לא צריכה לבוא בדמות "חרם מנויים", ובוודאי שלא במחאות אלימות כלשהן. מספיק להעיף מבט אל מחאות יצירתיות של קבוצות ספורט ברחבי אירופה על מנת למצוא את הדרך להעביר את המסר של הקהל הגדול אל הנהלת הקבוצה – אם אינכם מסוגלים לנהל את אחד הדברים הכי חשובים לנו בחיים, תנו למישהו אחר לנהל אותו.
מילה אחרונה בהחלט לארגוני האוהדים – אני מלא בהערכה על העשייה שלכם, בלי הארגונים הללו ההיכל היה שקט יותר מספרייה עירונית. כפי שנכתב קודם לכן את הקבוצה לא נוטשים בשום מצב ונכון שצריך לעודד גם כשמפסידים, אבל לפעמים יש רגעים שבהם לכם יש את הכוח להגיד מתי הגבול נחצה, מתי יכולת מקצועית דלה הופכת לזלזול בקהל. את המסר הזה אתם לא מעבירים ואפילו להיפך – עסקים כרגיל, ואם העסקים מתנהלים כרגיל, אל תתפלאו ששום דבר לא משתנה.
לפנייה לכתב/ת 
בגאצקיס
צלום: ראובן שוורץ
מומלצים
