למה לא: ווסטברוק הוא הפנים של ה-NBA
גם אם השאלה האם לכוכב הת'אנדר מגיע MVP היא מורכבת, אי אפשר להתכחש לעובדה מוגמרת אחת: הוא הפך לפרצוף של הליגה, ואם תרצו – לגיבור העל של אמריקה 2017. האיש שכולם אמרו לו שזה לא אפשרי, ורק ענה בשתי מילים – "למה לא". שרון דוידוביץ' על לילה היסטורי של שחקן היסטורי
דמיינו מרתון ארוך ומתיש. ארבעה רצים נכנסים לאצטדיון האולימפי, סחוטים מהמסע. לפתע, כנגד כל הגיון פיזיולוגי, מאיץ אחד מהם בהקפה האחרונה של 42 הק"מ (וקצת). זו האצה ברמה של אצן 100 מ', כדי להגיע ראשון אל קו הסיום.
אם היינו רוצים לתמצת לכדי לילה בודד את מרוץ ה-MVP של 2016/17, אולי המרוץ המטורף והעמוס אי פעם, היינו זקוקים למטאפורה אולימפית כדי להסביר את מה שחולל ראסל ווסטברוק לפנות בוקר.
50 נקודות, 16 ריבאונדים, 10 אסיסטים, טריפל דאבל מספר 42 – אחד יותר משיא כל הזמנים של אוסקר רוברטסון האגדי – 13 נקודות לעומת 2 בלבד של דנבר ב-3 הדקות האחרונות וסל ניצחון מטורף כמעט ממחצית המגרש, שמחסל סופית לדנבר את הסיכויי לפלייאוף, ואולי לכל שאר המתמודדים את הסיכוי ל-MVP. אולי.
השאלה האם לווסטברוק מגיע MVP לא כזו פשוטה. זו שאלה פילוסופית. דיון שלם איך מגדירים את המושג MVP – זה שמוביל להכי הרבה ניצחונות? זה שמוביל להכי הרבה ניצחונות באופן יחסי? האם המושג "השחקן המשמעותי ביותר" אומר שאתה הכי משמעותי לקבוצה שלך? לליגה? למספרים שלך?
את הדיון, ברשותכם, נשאיר לשריקת הסיום של העונה. אבל אי אפשר להתכחש לקפיצה המשמעותית קדימה שעשה הלילה הכוכב בתפיסת הקהל ובהרגשה כי התואר הזה מגיע לו. אבל מעבר לתואר, שכנראה יגיע, ווסטברוק זכה בתואר משמעותי בהרבה.
הוא הפך העונה לפנים של ה-NBA.
גיבור על
אחרי ששנים צעקו בארצות הברית "כן, אנחנו יכולים", טבע הלילה ווסטברוק בסיום המשחק את המונח – "למה לא". שאלה ששואל את עצמו הבוקר כל ילד אמריקאי, ואולי כל ילד שמשחק כדורסל.
דמות לא אנושית. ווסטברוק(צילום: AFP)
אם יש שיא היסטורי בן 55 שנה, למה לא לשבור אותו? אם רק שחקן בודד בהיסטוריה רשם ממוצע עונתי של טריפל דאבל, למה לא אני? אם כולם חשבו שאתרסק אחרי שהחבר הכי טוב שלי "בגד" בי ועזב לקבוצה טובה יותר, למה לא להראות להם שאני לא אשבר? אם כולם אומרים שאני לא מספיק טוב להוביל קבוצה לפלייאוף, למה לא להראות להם שהם טועים?
אם כולם אומרים שאני שחקן טוב, למה לא להראות להם שאני שחקן היסטורי?
ווסטברוק הפך העונה לשחקן החשוב ביותר בליגה. לפנים שלה, ואולי אם תרצו – לגיבור העל של אמריקה 2017. ליגה ומדינה שהוכיחו שהן רוצות משהו מפוצץ, גדול מהחיים, דמות לא אנושית, רוצות אחד שהמספרים המטורפים שלו יקפצו לכם מול העיניים, מישהו שייצג בצורה החדה והגסה ביותר את האינדיבידואליזם.
אמריקה לא רוצה שחקן או פרצוף שיגרום לאנשים לשאול "איך אני עושה את זה?", אלא "למה לא לעשות את זה?". ובכן, ראסל ווסטברוק עשה את זה.
לפנייה לכתב/ת 
ראסל ווסטברוק
צילום: AFP
מומלצים
