סופר כלב: על "ידיד לעת צרה"
הוא ידע לקרוא, הבין את שפת בני האדם ואפילו תכנת מכשירי וידאו - הגיבור של "ידיד לעת צרה" היה כלב אחד יחיד ומיוחד, שגילמו לא פחות מחמישה בעלי זנב. במבט לאחור הסדרה הקנדית נשענה על תסריט קצת עצלני, ולא בטוח שארגוני בעלי החיים היו נהנים ממה שקרה מאחורי הקלעים. מצד שני - מתי ראיתם את טוליפ מציל חיים?
אנחנו זוכרים אותה כ"ידיד לעת צרה" – כלב רועים גרמני שמגיע משום מקום, מתיידד בקלות עם בני אדם ועוזר להם, וכשהם רוצים לאמץ אותו ולספק לו בונזו לכל החיים, הוא נותן להם את המבט ומסתלק. אבל בואו נודה באמת, "The Littlest Hobo" היתה סוג של עצלנות תסריטאית. הכלב הזה, הוא יודע לקרוא, מבין את שפת בני האדם ומסוגל – כמה נוח - לתכנת מכשיר וידאו.
כל פרק נפתח כשהוא כבר מיודד עם מישהו. מדי פעם הדמויות מדברות אליו כדי להסביר לצופים מה קורה, אבל אף אחד לא יודע איך קוראים לו, מה המניעים שלו, מה עושים הוריו, למה הוא הולך לאן שהוא הולך ומה הוא רוצה. הוא פשוט ממשיך ולעולם אינו מגיע. בתור ילדה זה לא כל כך הפריע לי, אבל עכשיו אפעס עולים בי כמה סימני שאלה.
במקור "The Littlest Hobo" היה סרט קולנוע אמריקני שנוצר בשנת 1958. הוא הצליח מספיק כדי להפוך חמש שנים אחר כך לסדרה עם אותו השם שדווקא הצליחה יחסית, אבל נעצרה בגלל סכסוך בין ההפקה לרשת המשדרת. שבע שנים אחר כך העניין נפתר משפטית אבל המפיקים כבר איבדו את המוג'ו וויתרו על המשך הסדרה. אלא שקנדי צעיר בשם כריסטופר דיו, שעבד כעורך בסדרה המקורית, חש שלכלב הנווד נשארו עוד כמה פרקים בקנה, והחליט להפיק סדרת המשך.
"ידעתי מה לעשות כדי לגרום לתוכנית לעבוד" סיפר בראיונות. "אתה לא מבלה שלוש שנים בחדרי עריכה בלי להכיר כל ניואנס של הדמות והבנה של מה הוא יכול או לא יכול לעשות, גם אם הוא כלב". הוא פנה למפיקים המקוריים ורכש מהם את הזכויות, מצא מימון, יצר קשר עם המאמן המקורי אייזנמן והלך עם זה לרשת שידור קנדית – CTV.
עוד בשידור חוזר:
בלשים בלילה, ומתח מיני מסביב לשעון
שנים חיכינו לנשיקה: בחזרה למי הבוס
ב-CTV התרשמו מהזכויות ומהמאמן, פחות מיכולות ההפקה של היזם הצעיר. הם הסכימו לתת לו את הפרויקט בתנאי שיוצמד אליו מפיק ותיק, ובשקט אמרו לעצמם שזה נשמע כמו משהו שאפשר למכור לאמריקנים. "הם הביאו מפיק ניו יורקי שהיה בסדר עד שהוא התחיל להתערב בהחלטות אמנותיות". אחת ההחלטות האלה כמעט החריבה נכס מונומנטלי של הסדרה – שיר הפתיחה שאין דרך להקשיב לו מבלי להפוך לשלולית רגשנית, וגם ניתוח הסרת אונה לא יעזור לכם להוציא אותו מהראש.
העונה הראשונה אכן ניסתה לפנות לקהל אמריקני או במילים אחרות – הכילה רמה גבוהה יחסית של אלימות (מוות בנפילה לפיר של מעלית, סחטנות ודקירות). החל מהעונה השנייה היא נטתה יותר להלך הרוח הקנדי ורמת האלימות צנחה והתמתנה. במקביל הצילומים עברו יותר ויותר ללוקיישנים בערים קטנות, כפרים וחיק הטבע.
בצפייה חוזרת, אגב, מגלים שלפחות בעונה הראשונה לונדון לא עשה הרבה. נכון שרשימת ההישגים שלו במהלך העונות היא משהו שכל רזומה היה נהנה להתחכך בו – הוא גנב ציורים מבוס של המאפיה, הציל בלרינה רוסית מהקומוניסטים, יילד אשה (!), מצא כתבת ארכיון על אדם שהתחזה לאמן כדי לחשוף אותו (אפילו עיתונאים מתקשים לעשות את זה לפעמים) והציל ילדים חמודים מהתפוצצות מאגר תחמושת, אבל בתכלס זה התמצה בלנבוח מדי פעם, לקפוץ על אנשים ולסחוב דברים ממקום למקום. מצד שני, לזכותו ייאמר שהוא הניע את העלילה מבלי לדבר, בלי אפקטים. הציל אנשים בענייני חיים ומוות או סתם עודד אותם למצות את הפוטנציאל שלהם ולהגשים חלומות. מה טוליפ עשה בזמן הזה? ישב באולפן ונגע בעצמו?
באחד הפרקים המפורסמים ("Smoke") שאתגרו אפילו כלב אלטרואיסטי כמו לונדון, הובו היה אמור לצנוח ליער שעולה באש כשהוא נושא תרופה שעשויה להציל ילד חולה. המפיקים התלבטו אם להצניח את הכלב האמיתי ובסוף החליטו שלא להסתכן. במקומו הוצנחה בובת רועה גרמני אמינה מאוד במושגים של אז. הם זרקו אותה מגובה של 600 מטר וכמובן - המצנח לא נפתח. היא נפלה ישר למטה והשאירה אחריה בור עמוק באדמה.
בתסריט אחר הובו הורעל והמפיק תהה איך הם אמורים לגרום לכלב להיראות מסוחרר. אייזנמן ענה שיש לו כלב זקן עם בעיה בירכיים, וכשהוא הולך – אף שהוא לא סובל מכאבים – הוא נראה שיכור. "אני זוכר שהלב שלי נקרע כשצילמנו אותו צולע בתוך היער, מגיע לבול עץ, קופץ מעליו בשתי הרגליים הקדמיות וגורר את שתי האחוריות, נופל וקם וממשיך ללכת עד שהוא מגיע לתחנה של החוואי. כמות הטלפונים והדואר שאנחנו קיבלנו בעקבות הפרק הזה – איך העזתם לגרור ככה את הובו!! איך העזתם לפגוע בו בשביל הטלוויזיה!! – היינו צריכים להוציא הודעה לעיתונות ולהפוך את זה לסיפור חיובי, על ההופעה ההירואית האחרונה של כלב זקן שכבר הביא כמה צאצאים לתוכנית".
"אבל הוא בהחלט היה כלב מלכותי" הבטיח אחד המפיקים בראיון נוסף. "הוא היה אצלי בבית והשתלט על הספה, אז אמרתי לו להתחפף ממנה. אבל הוא היה שחקן אמיתי. הוא הלך על הסט ביום שני בבוקר, פיהק ונמתח כאילו הוא אומר 'אוקי, חברה, תדליקו אורות!'. הוא ציית להוראות של אייזנמן שוב ושוב וחזר על אותה פעולה אם צריך. בכל הפעמים שהוא רץ בשדות, הוא מעולם לא עצר 'לבקר' איזה עץ. אם הוא גרם לנו שעה מצטברת אחת של עיכוב במשך שש העונות שצילמנו, אני אהיה מאוד מופתע. חלק מהסיפורים באמת הלכו קצת רחוק מבחינה אינטלקטואלית, בכל זאת מדובר בתוכנית על כלב, אבל זה עבד כי הוא היה כל כך אמין".
"ידיד לעת צרה" שרדה שש עונות, 144 פרקים. היא הסתיימה בפינאלה של שני פרקים שבמהלכם לונדון מוצא את עצמו על סירה טובעת עם משפחה קנדית, אבל כולם ניצלים והוא מלחית את עצמו הלאה, לעולם שכולו בני אנוש נזקקים וחסרי תקנה.
