"נעשה אתלטיקה עם ברק בעיניים"

"אני עוד מריח את הריח של מגרש האימונים", מספר עמי ברן, היו"ר החדש של איגוד האתלטיקה. "האמת, מאז שפרשתי מפעילות לפני 24 שנים, לא הייתי בתחרות אתלטיקה. היה לי קשה לעשות את המעבר ממעמד של אתלט פעיל ללא פעיל, והחלטתי התנתק. העדפתי לנהל באותה תקופה את ענף הסופטבול בארץ, והיו לנו הצלחות לא מעטות. עכשיו, אני מאושר להיות שוב בהדר-יוסף", הוסיף ברן בראיון ראשון מאז שנכנס לתפקידו.

את הקירות בחדרו מעטרים צילומים של כוכבי העבר באתלטיקה. הפרוזדור שלצד חדרי האיגוד, מכוסה בתמונות של מי שמהווים את ההיסטוריה של הענף ומשווים להם תחושה של מיני היכל תהילה לאתלטיקה הישראלית. "עם חלק מהאנשים הללו הספקתי להתחרות. מי שתלה את הצילומים הוא גל לב-רן, המנכ"ל החדש שלנו, אחיו של הקופץ למרחק לשעבר רמי, הבן של קברניט אל על הידוע יהודה לב-רן והוא ספורטאי משוגע אמיתי שעושה כל יום 90 ק"מ ברכיבה על אופניים".

"רצון לחולל שינוי". עמי ברן (צילום: איגוד האתלטיקה)

גל, מינוי אמון אישי של עמי ברן, מחליף את ז'ק כהן, המנכ"ל המיתולוגי במשך 21 שנים, כחלק מהרענון שהנהיג היו"ר החדש. אני שואל את עמי ברן אם כהן המוחלף היה הבעיה של איגוד האתלטיקה ומעכשיו הכל יהיה בסדר? "ז'ק לא היה הבעיה אבל צריך לעשות שינוי. המטרה שלנו, של גל ושלי למשל, היא להחזיר את האיגוד בעוד שמונה שנים, שתי קדנציות, במצב טוב יותר וללכת קדימה".

"בתקופה של ז'ק, הוא מילא את כל התפקידים וזה גדול מדי על איש אחד. להיפך, השארנו את ז'ק במערכת כמנהל המחלקה הבינלאומית, מחלקה חדשה שתעסוק בכמה דברים שכולם חשובים. למשל, הבאת ספורטאים מחו"ל לתחרויות ואימונים, עליית ספורטאים לארץ, שיגור אתלטים שלנו למחנות אימון בחו"ל. כל דבר צריך להיות מסודר, ובמידה מסוימת המחלקה הזו אמורה גם להכניס כסף לאיגוד".

ברן בימיו כאתלט(צילום ארכיון)

איך?

למשל, אם אתלטים מגרמניה שכבר מזמן לא מגיעים יחזרו להתאמן בתנאים הטובים של הארץ, זה כסף. אם הגרמנים או מדינות אחרות יממנו שלוש פעמים בשבוע מחנות אימונים של אתלטים ישראליים אצלם, בכל פעם ל-10 ימים, זה שווה כסף. אני רואה את המחלקה הזו כחשובה ביותר, ואין כמו ז'ק עם הניסיון שלו להוביל אותה".

חנה מיננקו (צילום: אורן אהרוני)

כאחד מיושבי הראש הבודדים אי פעם של האיגוד, שהיה אתלט בעצמו, יש לך יתרון על אלו שקדמו לך?

עמי (13 פעמים אלוף ישראל בהטלת כידון, וגם מאמן לשעבר): "אין לי מלים רעות להגיד על יו"רים קודמים, היתרון היחסי היחיד שיש לי הוא היכולת להרגיש את האתלט. אבל זהו, כמובן, יתרון יחסי ולא מה שיקבע אם נצליח, או לא. המבחן יהיה בדברים שנעשה".

תוך כדי השיחה, אנחנו מנסים ביחד למצוא כותרת לראיון. כותרת שתביא את המוטו שלו לקראת בניית אתלטיקה טובה יותר. "'החלום שלנו הוא לראות שוב את יציעי הדר-יוסף מלאים כמו בימים שלי?' אני לא אגיד את זה כי כולם כבר אמרו. 'נעשה הכול להביא מדליה אולימפית?' גם את זה לא אגיד כי זה לא נראה ריאלי, וגם אמרו את זה כולם".

המנכ"ל גל לב-רן(צילום: פרטי)

אז מה כן?

"'לעשות אתלטיקה עם ברק בעיניים' מתאים יותר".

מקובל לומר שיו"ר מוצלח, הוא יו"ר שמביא כסף לאיגוד.

"אני עוד לא רואה כסף ספציפי, אבל כדי שנזכה בו, אולי, צריך לשנות גישה. מה פירוש לשנות גישה? לבנות את הכול ביחד (בתקופת קודמיו, ניהל האיגוד מלחמת עולם עם מרכז הספורט הלאומי בהדר-יוסף, ואחרים. א.פ.). למשל, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם מתי שטיינר, מנהל המרכז ורואים בו שותף. אנחנו רואים את הוועד האולימפי, עם גילי לוסטיג ודני אורן שאותם אני מכיר הרבה שנים, כשותף מלא ומשפיע על האיגוד. כסף? כמי שעלה בגיל 14 לבדו משיקגו, ועבד עם יהודי ארה"ב בתקופתי בסופטבול, אני מאמין שלאט לאט נמצא את הדרך. לא זבנג וגמרנו, שם המשחק הוא סבלנות".

ערך מוסף. אלכס אברבוך (צילום: אורן אהרוני)

הראית לי נתון מדאיג, שלפיו פחות מ-1,600 אתלטים רשומים באיגוד. בין הענפים הדלים ביותר מבחינה כמותית. יש דרך להתגבר על הבעיה?

"נכון, זו בעיה כאובה, לא רק לנו אלא לספורט הישראלי בכלל כי הספורט כולו בנוי על בסיס האתלטיקה. יש לנו אגף תשתיות שיצטרך לעשות את העבודה, ומאחר ולתפקיד מנהל הספורט במשרד החינוך נכנס בחור חדש, דגן, עם הראש שלנו אפשר יהיה לעשות דברים. גם רבבות ואולי מאות אלפי הג'וגרים הם תקווה, מכיוון שהילדים שלהם, בניגוד להם, גדלים על ברכי הספורט. ג'וגרית אחת, ילנה דולינין, אפילו הפתיעה כששברה את השיא הלאומי במרתון לנשים".

מה אתם מוכנים לעשות עוד?

הכל, ועם המון רצון לחולל שינוי גם מול מכשולים. אני מתכוון להגיע לכל העיריות והמועצות המקומיות, כדי לדון בהגדלת תקציביהם לספורט. משם זה צריך להתחיל. נפנה לכל הגופים והאנשים הטובים. קשה להביא כסף, אבל אף אחד לא הכריח אותי לקבל את התפקיד. פעמיים הצגתי מועמדות ולא נבחרתי, הפעם לאחר שרפי פלד עזב כן קיבלתי".

אצל עמי ברן, מאז הקריירה שלו, האתלטיקה תמיד הייתה בבית. אשתו דלית וידר, הייתה מטובות מטילות הכידון, כמוהו. אשתו הראשונה, גבי רוזן, הייתה הקופצת לגובה מספר 1 בשנות ה-80. ברן למד חינוך גופני במכון וינגייט ואחר-כך משפטים בשפילד, אנגליה. התגייס למשטרה ובין החשובים בתפקידיו היה באגף החקירות במרחב השומרון כתובע, בדיוק בזמן שהיו"ר הקודם רפי פלד היה מפקד המרחב. "למרות זאת, לא היה קשר בינינו בגלל התפקידים השונים, ככה יצא", אומר עמי, גמלאי מהמשטרה ועו"ד בהווה.

חנה מיננקו(צילום: אורן אהרוני)

עם כל הכבוד, לא נראה שבזמן הקרוב יצמחו אסתר רוט חדשה ואפילו לא רוגל נחום חדש מהאתלטים המקומיים. התקווה תמשיך לבוא מהעולים החדשים. איך אתה מתייחס לכך?

"ראשית, כן יכולים להגיע אסתר ורוגל, צריך זמן וסבלנות ועבודה נכונה. האמת, שבהתחלה לא התלהבתי כל כך מהעניין של העולים. הרי בעצמי פרשתי מפעילות גם בגלל בואו של ואדים

 בביקין שהדיח אותי בהטלת כידון. גם לא התלהבתי מאברבוך. במשך הזמן הגישה השתנתה כי ראיתי את הערך המוסף שלהם. הם העלו את הרמה, אברבוך הוא מודל שמקדיש את עצמו לטיפוח ממשיכים, המבחן של חנה מיננקו הנהדרת שמתנהגת כאחת משלנו, יהיה אם תהווה מודל גם לאחרות. אולי היא תביא מדליה אולימפית, היא עדיין בגיל האפשרי".

"רק מה? אני מבקש שהתקציבים על הספורטאים המעולים האלה יבואו ממקורות אחרים שיש להם, ולא מאיגוד האתלטיקה שמתפקד ב-4.8 מיליון שקל לשנה. ואתלטיקה היא לא ענף אחד, אלא מגוון ענפים כמו ספרינטים, ריצות ארוכות, זריקות, קפיצות ועוד. מה שברור, אנחנו באים בהתלהבות ועם ברק בעיניים, ובתקווה שכולם יהיו כמונו".