הטבלה כן משקרת / מליניאק
המשחק בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב היה קלאסיקו בשקל: בחודשיים האחרונים שתי ספינות הדגל של הכדורסל הישראלי הן מהקבוצות הגרועות בליגה. וגם: פרידה מראובן וירובניק, שופט שהגיע לטופ ותמיד נשאר בן אדם
- לטורים נוספים של אריה מליניאק
הקלאסיקו בשקל הוציא שם רע לחלטורה. כצפוי, ירושלים הייתה זו שלא הפסידה. באנטי-כדורסל אין מנצחים, רק ניצולים. המפולת אולי נבלמה, אבל אפילו ההתאוששות של ליאור אליהו עדיין טעונה הוכחה. 14 נקודות ו-12 ריבאונדים נראים טוב. 44:44 בתחילת הרבע הרביעי נשמע כמו הגנת ברזל. במציאות, כל שחקן שאליהו שמר עליו לקח אותו לטיול לטבעת.
150 מיליון שקל בצהוב ובאדום שוטטו בארנה. שודדים בטרנינג. אני לא זוכר כדורסל כזה גרוע אפילו כששיחקנו במגרשים פתוחים. בשביל זה בנו היכלים וארנות? נכון שגאודלוק, אוחיון וסילי פצועים, אבל הבעיה היא שהבריאים נראים כמו החבר'ה שמשחקים בשישי אחר הצהריים במגרש של בית הספר. גל מקל, שהיה אצל רמי הדר במעמד של שחקן ל-19 שניות, הפך לפליימייקר שאסור להוריד אותו לשנייה כי הכל יתפרק. יפה, אבל אם מקל הוא הקלע המוביל, מה זה אומר על קולקציית האפסים שסביבו?
מכבי ת"א עדיין נאבקת על המקום הראשון, וירושלים נמצאת בתמונת הפלייאוף, רק בזכות ניצחונות שהשיגו לפני חצי שנה. אילת, חולון, הרצליה, נהריה ומכבי חיפה הפנימו כנראה שהאליפות מונחת על הרצפה, נכנסות במכבי ת"א ובירושלים בלי חשבון, ופתאום המלך הוא עירום.
הטבלה משקרת! יחסי הכוחות האמיתיים משתקפים בטבלת החודשיים האחרונים. כך נראה ה-MRI של הכדורסל שלנו:
2-1. הפועל אילת 2:6
2-1. מכבי אשדוד 2:6
5-3. הפועל חולון 3:5
5-3. מכבי חיפה 3:5
5-3. עירוני נהריה 3:5
7-6. בני הרצליה 4:4
7-6. גלבוע/גליל 4:4
11-8. הפועל ת"א 5:3
11-8. מכבי ראשל"צ 5:3
11-8. הפועל ירושלים 5:3
11-8. מכבי ת"א 5:3
12. מכבי קריית גת 7:1
איזה מזל שיש רק יורדת אחת.
לימון מלימונדה
הפועל ירושלים חיזקה את עצמה בריצ'רד האוול ובאלסנדרו ג'נטילה. נשמע מצוין, אבל גם עכשיו לא חסר לה כישרון. סימונה פיאניג'אני מזקק מהלימונדה לימון. אם לא ישנה את הגישה, עוד מכדרר שישחק אחד על אחד לא ישנה כלום. בלי 20-15 נקודות בהתקפות מעבר אף קבוצה לא יכולה לקלוע יותר מ-65-60 נקודות במשחק. אז מה ההבדל בין ירושלים לאשדוד?
ממשחקי ההכנה סימנתי את קרטיס ג'רלס כמי שיהרוס את העונה. האיש משחק ברוורס בשביל לשמור כוחות ל-31 דקות, לכן כולם משחקים בהליכה. אולי הגיע הזמן שישחק פחות? ג'רום דייסון היה מוריד את הראש ודוהר מחוף לחוף. קשה לעצור אותו במגרש פתוח, במיוחד מאז שהחוקה מונעת עבירות זולות. אבל המאמנים בישראל למדו מהר לעצור את דייסון. לירושלים יש כלים לרוץ כשהריבאונד נופל לידיים הנכונות, להעיף אותו בשתי מסירות לסל קל בשלוש שניות. זה לא קרה מזמן.
כדרור לרוחב הוא רעל. נותן למכדרר זמן למחשבה, אבל גם להגנה יש זמן להתארגן. כשארבעה שחקנים מיואשים לא נעים בלי כדור, המכדרר מוצא את עצמו תחת שמירה כפולה. אין כדרור, אין זריקה לסל, אין מסירה. הלך הכדור, אין מי שיירד להגנה, דיכאון. השלשה שהכריעה את המשחק ביום שבת הגיעה אחרי עוד בזבוז זמן של ג'רלס. מחוסר ברירה תקע את יותם הלפרין עם זריקה בלתי אפשרית מתשעה מטרים, שנכנסה במזל. זריקה דומה הסתיימה באיירבול בפוזשן קודם.
במכבי תל אביב המצב גרוע יותר. מאז שסוני ווימס ואנדרו גאודלוק עזבו, כל אחד מסיבותיו, מכבי בנויה על ויקטור ראד. כשהוא מקבל את הכדור, אפשר לרדת להגנה. האיש רואה רק כדור וסל. לתת לו להוביל כדור זה כמו למנות את ענבל אור לשרת השיכון. מי שאמור להשתלט עליו, איינארס בגאצקיס, יודע שהוא לא מפוטר רק כי לא נעים להחליף ארבעה מאמנים בעונה.
בגאצקיס יכול לטעון להגנתו, בצדק, שקיבל תבשיל מוכן. לפיאניג'אני טענה כזאת לא עומדת, כי הוא בחר את הזרים ואת צורת המשחק, והתוצאה היא הכדורסל הכי מכוער בליגה. שלם שקטן מסך חלקיו.
אם ירושלים בשפל, איך לא מצאו דקות לשחקן הבית רפי מנקו, שחוגג באילת?
שופט עליון
קשה לי הפרידה מראובן וירובניק. 55 שנות היכרות לא הולכות ברגל. האיש שהגיע משכונת בורוכוב בגבעתיים בואך ה"מכתש" לטופ השיפוט באירופה, ותמיד בן אדם. שופט שלא היה שחקן יתקשה להבין מה זה לקבל בשנייה האחרונה במשחק שריקה לעבירת תוקף שלא הייתה. ראובן שיחק בנוער של הפועל רמת גן שנה מעליי, במגרש של תיכון "קלעי". זה לא עזר לי לקבל ממנו אפילו שריקה אחת בחינם. כששרק נגדי שריקות קשות, לא כעסתי, כי לא היה לי ספק שאם ראובן שרק, זה מה שהוא ראה.
את החוקה אפשר ללמוד, כושר גופני אפשר לפתח. אמפתיה – או שיש או שאין לך. לא לנצל לרעה את המשרוקית כדי להתעמר במאמנים ובשחקנים שהתאמנו פעמיים ביום בשביל להרוויח עוד נקודה. שופט לא צריך לדרוך על חלשים (גם לא על חזקים) כדי להוכיח שהוא בעל הבית. מצד שני, הוא גם לא בורח משריקה קשה כשצריך.
שופט חכם, לימד אותי ראובן, לא מגיע לשריקה שתכריע משחק בשנייה האחרונה. שופט מצוין לא צריך לשמוע ולא לראות כל דבר. חצי שעה אחרי המשחק, עדיף שלא יזכרו ששפטת. שופט טוב יכול לקבל החלטה שתוריד קבוצה ליגה, ועדיין לא לקומם נגדו את כל העולם. שופט גרוע יכול לסיים משחק ללא שגיאה, וכל העולם נגדו.
היו לנו שיחות בכובעו האחר, כאיש משאבי אנוש. השילוב האולטימטיבי, שיפוט ומשאבי אנוש. שופט, לפני הכל, צריך להיות בן אדם. להיות סמנכ"ל משאבי אנוש באל על זה לא פחות מסובך מלשפוט גמר גביע אירופה. אף שחקן או מאמן כדורסל ישראלי לא הגיע לגמר אולימפי, גם לא לגמר אליפות העולם. הישראלי היחיד שהגיע לטופ העולמי היה שופט, וזה לא עלה לו לראש.
איש מקסים היה ראובן וירובניק. יהיה זכרו ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
