מג'יק ג'ונסון / בלוג ה-NBA

קלישאת פלייאוף מספר אחת: "כשהעונה הסדירה נגמרת, מתחיל המשחק האמיתי". קלישאה מספר שתיים: "הכל כבר ידוע מראש, וכמות הסודות המקצועיים מצטמצמת". לצד התרגילים המתוחכמים שמשורטטים בפסקי הזמן והטקטיקות המורכבות, ווינרים טהורים כמו ג'ו ג'ונסון מקבלים בפלייאוף את הבמה להראות מה הם יודעים לעשות. והדבר האחרון שאפשר להגיד על הווינריות הטבועה בג'ונסון הוא שהיא מהווה נשק סודי.

לכתבות נוספות במדור ה-NBA

גם לו הגיעה שמירה כפולה, לא? ג'ונסון חוגג(צילום: AP)

אבל זה בדיוק העניין. זה הנרטיב של ג'ונסון בליגה הזאת. אם הייתה לכם את הזכות לערוך ראיון פתיחת עונה עם דוק ריברס ולשאול אותו באוקטובר מי השחקן שיקרב באופן המשמעותי ביותר אל קיצו את הטריו הנוכחי של LA, כריס פול, בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן, סביר להניח שהוא היה עונה לכם "ג'יימס הארדן" או "ראסל ווסטברוק".

דוק ריברס. לא היה מהמר על ג'ונסון (צילום: AP)

בגיל 35 יש לו ברזומה המתרחב 1221 הופעות בקריירה בעונה הסדירה. מ-2012/2013 כולל הוא לא ירד אפילו פעם אחת מרף 70 המשחקים, וחיית הפלייאוף שבו, שנתנה ביס לקליפרס בישבן בראשון האחרון, באה לעבודה בקביעות מדי שנה. בעשר השנים החולפות הוא החמיץ רק פעם אחת את המקום הכמעט קבוע שלו בפוסט סיזן, וטיפח מדי את עונה את המוניטין והתדמית שהשתפרו מעונה לעונה.

ממיליון וחצי דולר ל-23

עד לאחרונה היה ג'ונסון שחקן אולסטאר מן המניין, וכאמור גם הרוויח בהתאם. המשכורת הראשונה שלו בליגה, 1,608,840 דולר כרוקי מבטיח (בחירת דראפט עשירית) בבוסטון, לא סיפקה אפילו רמז פעוט לגבי המשכורות האסטרונומיות שיונחו לפתחו בהמשך. מאז היא עלתה ועלתה והתנפחה עד לסכום עתק של 23,180,790, שקיבל מברוקלין רק לפני שנתיים.

ייתכן שהסיבה לכך היא הקבוצות הבעייתיות שג'ונסון היה חלק מהן. ברוקלין היא לא כוח שמזוהה עם שאיפה למצוינות בליגה הטובה בעולם, וזה המועדון ששימש עבור ג'ונסון בית בשנים האחרונות. גם אטלנטה, קבוצתו הקודמת בקריירה, לא הייתה כזאת בסוף העשור הקודם. הכי רחוק שג'ונסון הגיע איתה היה הפסד 4:2 בסדרת חצי גמר המזרח, הספק דל למדי. בין לבין הוא גם הספיק להסתכסך עם האוהדים בעיר.

לג'ונסון דווקא הייתה הזדמנות טובה להיות חלק מקבוצה נפלאה בתחילת דרכו. הוא ויתר עליה במודע. בקיץ 2005 הפך לשחקן חופשי מוגבל והחליט לעזוב את פיניקס משופעת הכוכבים של סטיב נאש ואמארה סטודמאייר, שהיו יכולים לעזור לו לזכות באליפות, כדי לנהל את ההצגה בהוקס. גם בתקופתו בברוקלין הוא הכתיב את הקצב.

במדי פיניקס. ויתר על העזרה של נאש וסטודמאייר(צילום: רויטרס)

בשלהי העונה שעברה ג'ונסון, ששוחרר מברוקלין החלשה והיה מודע לחיזורים של קליבלנד, בחר דווקא במיאמי תמורת לא הרבה כסף. חבירה אפשרית לממלכה של לברון הייתה מסדרת לו טבעת אליפות

 ראשונה. אבל ההחלטה שלו ללכת דווקא עם ההיט משקפת את הלך החשיבה שלו גם בגיל 35: הרצון להיות מזוהה עם כל מועדון שהוא חלק ממנו, גם אם לא ככינור ראשון או שני. בניגוד מושלם ללא מעט מהקולגות שלו בברנז'ה, נראה שג'ונסון לא מנהל מרדף מעייף וסיזיפי אחרי אליפויות. הוא פשוט רוצה להרגיש חלק משמעותי מארגון שמחזיק ממנו, והשאר יבוא מעצמו.

מאני, מאני, מאני. ג'ונסון בתקופתו בברוקלין(צילום: AP)

אולי זו הסיבה שבדקות האחרונות של ה-95:97 הדרמטי של הג'אז על LA בתחילת השבוע, ועוד לפני הרגע הקסום של JJ, היוורד ולא ג'ונסון היה שחקן המטרה של קווין סניידר. רגע לפני המופע הטיפוסי של ג'ונסון במאני טיים, הבמה הייתה שייכת לדו-קרב הכוכבים הקצר של היוורד וכריס פול.

הוא עדיין הכוכב הראשי. גורדן היוורד(צילום: רויטרס)

שנים יוטה חיכתה לרגע הזה, שבו תוכל להגיע לבאר הפלייאוף ולקחת ממנו שלוק ארוך וטעים של ניצחון חשוב. כבר אחרי עשר שניות נראה שהכל נהרס לה, עם הפציעה המדאיגה של גובר. במבחן התוצאה הרבה מדי הספיקו לשכוח מההיסטוריה והניצוצות של ג'ונסון, כולל שחקני הקליפרס, ומהתפקיד שיש לו בתוך קבוצה צעירה שבונה את עצמה ויכולה להגיע רחוק כבר העונה בעיקר בזכותו.

בגלל האמונה

קשה לבנות לאורך זמן על סלי ניצחון כאלה, לא משנה באיזה שחקן מדובר ועד כמה גדולות הביצים שלו. זו לא טקטיקה לרוץ איתה לאורך הזמן ובמעלה ההר, כשהאוויר הופך לדליל מסדרה לסדרה והאיכות שצריך להתמודד איתה עולה בהתאם. אבל ברגעים מכריעים של משחק, אפשר לגמרי להמשיך לבנות על ג'ונסון.

ג'ונסון. גם בגיל 35, הוא עדיין מיסטר קלאץ'(צילום: AP)

"רק רצינו לתת לאיש הזה לעשות את העבודה", אמר היוורד בסיום, בעוד שג'ונסון עצמו הוסיף בכנות: "ברגעים האלה של המשחק, החבר'ה לא יעזרו. זה כאילו אתה על אי, לבד. אני רק ניסיתי להתאזר בסבלנות ולעשות את המהלך הנכון". ג'ו אינגלס, אגב, היה זה שעזר לו להגיע למצב הנכון על ה"אי" - עם חסימה חכמה שמנעה מבלייק גריפין לשמור על ג'ונסון, והותירה אותו עם ג'מאל קרופורד. השאר היסטוריה.

קווין סניידר. יש לו על מי לסמוך(צילום: AP)

ג'ונסון, שהתרגל העונה מחדש לנישת שחקן הספסל וירד מזה שנים רבות לממוצע נקודות חד-ספרתי (9.2 ו-41.1 אחוזים לשלוש ב-23.6 דקות), נותן לצעירים של סניידר להאמין שהם יכולים להגיע רחוק גם בלי העוגן החדש והצרפתי שלהם בצבע. סניידר בונה על האמונה הזאת. יותר מכך, הוא יודע שהוא חייב את הצליפות של אחד מעשרת קלעי השלשות הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA כדי לשמור עליה רלוונטית - ועל החלום של יוטה בחיים גם בלילות הקרובים.