גספר אוליאל: "למה שאני לא אגלם הומו?"
חובבי האופנה אולי מזהים אותו בתור הפרזנטור של שאנל, אבל ב"זה רק סוף העולם" גספר אוליאל מגלם יוצר הומוסקסואל שעומד למות. "יצא לי לגלם הרבה הומואים, זה לא משנה לי", מספר השחקן הסטרייט בראיון ל-ynet ומשתף בחוויות מביקורו האחרון בת"א, "עיר כייפית"
השחקן הצרפתי גספר אוליאל (32) הוא סטרייט מוצהר, אבל במהלך הקריירה שלו יצא לו לגלם לא אחת דמויות של הומואים, כולל מעצב-העל איב סן לורן בביוגרפיה הקולנועית עליו. לכן כשהבמאי הקוויבקי קסבייה דולן ("מאמי"), הציע לו לככב בסרטו החדש "זה רק סוף העולם", ולגלם יוצר הומו שעומד למות, הוא לא ממש התרגש. "לא היססתי", מודה אוליאל בראיון ל-ynet, "זה לא שינה לי. ההומואיות היא חלק מהדמות. יצא לי לגלם הרבה הומואים, אז למה לא?".
אוליאל גם לא התרגש מכך שהדמות שניצבת במרכז העלילה כמעט ולא מדברת. "כשקסבייה הציע לי את התפקיד הוא חשש שאהיה מאוכזב מכמות השורות המצומצמת. אבל לי זה לא היה אכפת. ידעתי שאעבוד עם במאי שיוכל, כמוני, לראות את הביטוי הבלתי מדובר, את השקט המשמעותי, הנשימה, תנועות העין ואת התנודות הפנימיות שמהוות במובן מסוים את המפתח ליצירות הקולנועיות שהוא עושה".
"זה רק סוף העולם" שעולה לאקרנים בסופ"ש הקרוב, מגיע אלינו כמעט שנה אחרי שזכה בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן. דולן הצליח לרכז כאן את בכירי הכוכבים של הקולנוע הצרפתי – מריון קוטיאר, וינסנט קאסל, נטלי ביי ולאה סדו. עלילת הסרט מבוססת על מחזהו של ז'אן לוק לאגראס, שחקן ובמאי צרפתי, שמת מאיידס. אוליאל, שזכה לאחרונה בטקס הסזאר (התשובה הצרפתית לאוסקר) בפרס השחקן המצטיין על הופעתו בסרט, מגלם יוצר מצליח, שחוזר לבית ילדותו אחרי היעדרות ממושכת של 12 שנה כדי לבשר למשפחתו שהוא חלה במחלה סופנית וימיו ספורים. "הסרט מתעסק במישהו שיש לו את הכוח והרצון להתקדם, במי שהולך לכיוון הגורל, בעוד בני משפחתו נותרים תקועים בעולם קפוא", סבור אוליאל.
"המשפחה היא המקום האחרון שבו אתה יכול להיות עצמך - האחים והאחיות שלך יודעים מי אתה באמת. במהלך חיי חוויתי קושי רב יותר בחברויות או במפגשים עם אנשים שפגשתי לאורך הדרך - הרי בלתי נמנע שיהיה להם דימוי מזויף שלי, שמשתקף במדיה, בסרטים, בדימוי שיש להם בראש. המשפחה היא אולי המעוז האחרון לאני האמיתי".
עשיית הסרט והכניסה לדמות שינו את הגישה שלך למוות?
"לא, לא ממש. אולי באופן לא מודע. טוב, אולי במובן מסוים. התחלתי את העבודה על הדמות שלי בסרט, מההנחה שהיא הולכת ביודעין למותה. במובן מסוים ניסיתי לגשת לדמות כאילו היא כבר מתה, רציתי שהיא תזכיר רוח רפאים. אני אוהב את הרעיון שייתכן ובסוף הוא בעצם היחיד שחי, בעוד שאר הדמויות שסביבו קפואות, לא זזות. הוא היחיד שהולך - ייתכן ולכיוונו של המוות, אך הוא עדיין בתנועה. הסרט הזה נוגע בכל אחד מאתנו במקום שונה, בדרכים שונות".
יוצר הסרט, קסבייה דולן (28), הפך בשנים האחרונות לילד הפלא - הגאון התורן של סצנת הפסטיבלים הבינלאומית. הוא גם הצליח לפתח מוניטין של אדם שנוי במחלוקת. יש הרואים בו יוצר ענק, ואחרים סבורים שהוא תרמית. גם אישיותו בעייתית – הוא בהחלט יודע להיות יהיר ומתנשא. "לא חששתי לעבוד עם קסבייה. אני לא מאמין במוניטין רע בתעשייה הזאת, כי הוא לא תמיד מבוסס. הקולנוע של קסבייה משקף את מי שהוא - הוא פשוט וכן, ואדם עם לב שפתוח לרווחה בדומה מאוד לסרטים שלו, אני מאוד אוהב את זה. קסבייה מורכב בגלל הסתירות הפנימיות שקיימות שבו - הוא יכול להיות ילדותי מאוד וצד שני להיות בוגר, הוא יכול להיות קצת יהיר ונבדל מעם, אך גם שברירי וצנוע".
אוליאל הוא בנם של הורים בעסקי באופנה שנולד בפרברי פריז. בשנים האחרונות לצד קריירת המשחק הוא גם משמש בתור הפרזנטור של הבושם לגבר "שאנל", בין היתר הופיע בפרסומת שביים מרטין סקורסזה. "אין לי מושג למה שאנל בחרו דווקא בי. הרבה פעמים אמרו לי שאני אדם יפה, וזה החמיא לי, אבל בעיניי ליופי יש הרבה משמעויות ואספקטים. אני גם מנסה להימנע מלקבל תמיד את אותם תפקידים של בחורים שרק נראים טוב. עולם האופנה הוא קרקס גדול. אופנה היום היא כל כך הרבה דברים והתעשייה הזאת עצומה וסבוכה - היא בכל מקום. לפעמים זה קצת יותר מידי. היא מושכת ומרתיעה אותי בו זמנית. בסופו של דבר אופנה עבורי היא היכולת לשנות צדודית או סגנון, וגם עניין של כסף".
הקריירה שלו החלה בגיל 12, ובמהלכה רשומה גם הרפתקה בינלאומית מפוקפקת - "חניבעל מקור הרוע" (2007) על נעוריו של הקניבל הסדרתי. אחרי החוויה הזאת, אוליאל החליט לנסות כוחו בהוליווד. בעקבות שורה של פגישות, הוא הגיע למסקנה שבירת הסרטים לא בשבילו וחזר למולדתו. "הדבר החשוב ביותר הוא לבחור תפקידים או פרויקטים שיאפשרו לך להתעלות מעל עצמך ויאתגרו אותך. משהו שאולי יביא אותך למקומות שלא הכרת".
כיום הוא לא שולל אפשרות לככב בסרט הוליוודי. "יש משהו קוסם מאוד באפשרות לעבוד במדינות זרות עם במאים ושחקנים זרים. השאלה האמיתית היא איך החומרים. אני משתדל לעבוד היום קצת יותר בהוליווד, אבל ההצעות שאני מקבל לא מעניינות, לא מספקות ולא מאתגרות".
לפני כמעט עשור, הגיע אוליאל לישראל לצלם הפקה בינלאומית בשם "אולטימטום", בה השתתפו שלל שחקנים מקומיים – אורי פפר, משה איבגי, ליאור אשכנזי, ועוד. "זאת הייתה חוויה מאוד נחמדה", מספר אוליאל. "מאוד נהניתי. רוב הצילומים היו בירושלים, אבל הבסיס שלי היה בתל אביב, וזוהי עיר כזאת כייפית! האנשים מקבלי פנים ומלאים באנרגיה. כשיצאתי לבלות, שאלתי את עצמי: 'איך האנשים האלה קמים בבוקר לעבוד, אחרי שהם בילו כל הלילה במועדון?'. בפריז, יש אמנם מקומות שיקים, אבל האנשים לא כל כך נחמדים, חוגגים וחברותיים כמו בישראל".
אוליאל שמקפיד לשמור על פרטיותו ("אני לא משתמש באף אחת מהרשתות החברתיות. זה מצחיק, כי כשאני אומר את זה אומרים לי שאני סוציופת") חולק זוגיות עם הזמרת-דוגמנית גאל פיאטרי, ולפני שנה הם הפכו הורים. "אינני בטוח איך האבהות שינתה אותי, כי זו תחושה חדשה, אבל סביר שבעתיד במובנים רבים האבהות לבטח תשנה אותי. היום אני נהנה ממנה מאוד. מיד הרגשתי קשר חזק ויש לי אינטראקציה אמיתית עם הבן שלי. קוראים לו אורסו. זה שם עתיק שמטרתו לשמור מפני עין הרע".
ואיך החיים בפריז, אחרי מתקפות הטרור שחוותה בשנים האחרונות?
"זה לא רק בעיה של טרור, קשה לחיות בתקופתנו. התחושה היא שזה רק הולך ומחמיר. אני שונא להגיד את זה, אבל יש לי חזון פסימי על העולם שלנו. מאחר ונולד לי ילד, אני תוהה מה מחכה לו ומה ישאר לו מהעולם בעוד כמה עשורים".
