35 שנה לפינוי ימית: "אפשר היה להשאיר אותנו בריבונות ישראל"
בעקבות הסכם השלום עם מצרים פינתה ישראל ב-1982 את העיר ימית ואת יישובי פתחת רפיח. חיים נחשוני: "השלום הוא ערך גדול וחשוב, אבל זה היה תיקון גבול ממש קטן"
"נפגשתי אישית עם בגין, עם שרון ועם פוליטיקאים אחרים. כולם הבטיחו שלא יהיה פינוי. בגין אמר שאם ידברו על פינוי בקמפ דייוויד הוא אורז את המזוודות וחוזר. הייתה הרגשה שזה סוג של משחק שכולם נוטלים בו חלק. רק ממש לקראת הסוף התברר באמת שמתכוונים לפנות". 35 שנה אחרי שחיים נחשוני נאלץ להתפנות ממושב ליד העיר ימית בפתחת רפיח, הוא עדיין חושב שאפשר היה להשאיר את האזור בריבונות ישראלית, מבלי לוותר על השלום עם מצרים.
"הגענו לשם בשנות ה-70 בשליחות הממשלה", מספר נחשוני. "בנו יישובים חדשים והייתה מגמה לפתח שם איזור חקלאי, עירוני ותיירותי גדול מאוד. בנינו בתים, יישובים וקיווינו להיות גבול השלום, אם יהיה שלום יום אחד עם מצרים, זה גם מה שהבטיח לנו אז יצחק רבין שבא לבקר אותנו. הוא אמר: 'אתם תהיו גבול השלום, ואכן היינו שם די הרבה שנים, עד פרוץ השלום עם מצרים".
אתה זוכר את הרגע שבו הבנת שאתם כבר לא תסמנו שום גבול?
"זה לא היה חד משמעי. מצד אחד היו הסכמים שנחתמו לכאורה אבל מצד שני כל פוליטיקאי הבטיח באיזושהי צורה שלא יהיה פינוי וזה רק דיבורים. גם המצרים עצמם לא היו בטוחים שישראל תפנה כי זה היה תקדים, ממלחמת השחרור לא פינו יישובים. המצרים גם הודיעו שהם לא מעוניינים בשום יישוב. היינו בסה"כ שלושה פרומיל מסיני".
35 שנה אחרי, עד כמה מבחינתך זה הפסד גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית?
"בהתחלה הייתה מין תחושת נבגדות מצד כולם, למרות הפיצויים הנדיבים שקיבלנו וההשתקמות. בנינו יישוב חדש בעוטף עזה, הוא מונה כ-1,000 תושבים והיום התפייסנו כבר. מבחינה לאומית אני חושב שנוצר פה מין תקדים שבלעדיו אי אפשר היה לפנות יישובים בשום צורה שהיא. זה היה מין סוג של קו שבר, כי עד אז אף אחד לא האמין שמישהו יעז לפנות יישוב. זה סוג של פספוס לדעתי, גם מהבחינה הלאומית".
ימית הייתה באמת משהו אחר? סיני זה מקום שישראלים כל כך כמהים אליו, זה הפסד?
"אני חושב שכן, ברור שהשלום הוא ערך גדול וחשוב, אבל אפשר היה להשאיר בריבונות ישראל שלושה פרומיל מסיני. זה היה תיקון גבול ממש קטן, כי בסופו של דבר ימית וכל המושבים מסביבה סימנו איזשהי סוג של התחדשות מסויימת אז".
לפנייה לכתב/ת 
