מעצבת האופנה שנמלטה מהכת של נשות הטאליבן
את הסיפור של שולמית טוקר אי אפשר היה להמציא: היא עזבה את כת השאלים שבה הנשים מכוסות באינספור שכבות, הגשימה את חלומה והפכה למעצבת אופנה לנשים דתיות. "אחרי שהורדתי את השאל היה לי מוזר להתלבש, אבל זה פרץ ממני החוצה. למדתי שהדת לא אוסרת יופי נשי"
השינוי שעברה שולמית טוקר הוא בלתי נתפס: מחברות בכת של "נשות הטאליבן" למעצבת אופנה. רק לפני שבוע היא השלימה את המהפך של חייה, "נגאלה" בלשונה, והעלתה לאוויר את האתר שלה, שבו היא מציעה למכירה בגדים בעיצובה שמיועדים "לבנות ישראל שמחפשות צנוע וסטייל". התמונות באתר מציגות דגמים צבעוניים ומוקפדים, ובהמשך היא מתכוונת למכור גם מטפחות ראש ואביזרים. אבל מי שמתבונן בדגמים יתקשה להאמין שרק לפני שנים ספורות טוקר הייתה הכי רחוקה שאפשר מעיצוב אופנה: היא הייתה חברה בכת השאלים, שהמשתייכות אליה מתכסות מכף רגל ועד ראש בשאלים מטשטשים וכהים, אותה כת שאליה השתייכה "אמא טאליבן", שהורשעה בהתעללות בילדיה.
"הרגשתי פחד מאלוהים"
מה הקשר בין הכת המחמירה לבין דגמים מעוצבים ואופנתיים, צנועים ככל שיהיו? זה אפילו לא הפיתול היחיד בסיפורה של טוקר. "כנערה תמיד נמשכתי לסטייל, בגדים, נעליים. אבל בגלל הדרך שעברתי קברתי את כל החלומות", מספרת טוקר. "שמו אותי בגן דתי, והתחברתי לדת. ההורים שלי חזרו בתשובה בגללי, למרות שאבא שלי לא החזיק מעמד הרבה זמן".
היחסים בין הוריה טלטלו את ילדותה של טוקר כבר בגיל מוקדם. "אבא שלי היה אלכוהוליסט, היו לו התקפי אלימות קשים. הייתי בת תשע כשהוא זרק אותנו לרחוב. לא היה לנו לאן ללכת. ההורים שלי התגרשו ולאחר שנה אבא שלי שכנע את אמא לחזור. הם התחתנו בשנית אבל לאחר שנתיים התגרשו שוב. מעולם לא היה לי את המקום שלי, זה הרגיש כמו גלות".
בגיל 16, מתגלגלת מדירה לדירה, מחפשת דמות סמכותית שתעניק לה ודאות, הגיעה טוקר לראשונה להרצאה של הרב אמנון יצחק. "הוא היה מפחיד עם גיהינום וגלגולי נשמות, הרגשתי פחד גדול מאלוהים, לא ידעתי שאפשר להיות שומרת מצוות מתוך אהבת השם. הייתי מהנסחפות, מפיצה את הדיסקים שלו לכולם כדי להציל אותם מהגיהינום, הוא נתן תחושה של סוף העולם".
מילותיו של הרב יצחק חלחלו באפקטיביות. טוקר זנחה את המחול והאופנה שאהבה כי הבהירו לה שהתחביבים האלה מוקצים. "ערב אחד כשהלכתי להרצאה בשכונה, המארחת לקחה אותי הצידה והעירה לי שהמגף שלי זנותי ומכשיל גברים", היא מספרת. "הייתי נערה תמימה, לא הבנתי מה היא רוצה, אבל היא אמרה לי שזה עוון גדול ופחדתי".
על הרצפה בבית הרב
עם סיום התיכון טוקר חיפשה מדרשה והגיעה לאחד המוסדות המוכרים יותר בירושלים. אחת הבנות שיכנעה אותה לבוא להתארח בבית של רב בשבת. למעשה, טוקר וארבע תלמידות נוספות היו הגרעין שהקים את המדרשה של אותו רב, שעלתה בהמשך לכותרות כשהוא נעצר והמדרשה נסגרה. "שאלתי את הרב הרבה שאלות באותה שבת, והוא השיב לי על כולן. הוקסמתי מהידע שלו ומהזמן שהקדיש לי. כל החיים שלי חיפשתי דמות אב וזה שיחק תפקיד".
טוקר החלה לבקר בבית הרב. "הוא היה עושה לנו שיעורים בבית שלו, 'מי שמתלבשת בפריצות משלמת בחיי נישואים או בילדים שלה'. הייתה לי חברה שאמא שלה אסרה עליה לבוא לשיעורים אצלו, כמה ימים לאחר מכן האם שברה את הרגל והרב מיד הסביר לנו שזה קרה בגלל שיצאה נגדו. הסתנוורנו ממנו, עשינו כל מה שאמר".
כמו מה?
"לא אכלנו במדרשה כי הוא אמר לנו שלא מספיק כשר שם, לא יצאנו לאירועים כי הוא הזהיר אותנו שבוודאי יהיה גבר שיציץ דרך המחיצה ואנחנו לא רוצות להגיע לגיהינום. לא דיברנו עם גיסים ושום גבר מהמשפחה הקרובה, 'כי אין אפוטרופוס לעריות' ובכלל הוא המליץ לנו לבקר כמה שפחות את המשפחה".
היחסים עם הרב תפסו בשלב הזה מאפיינים ברורים של כת. הבנות התכתבו איתו לאורך כל היום לגבי כל פרט בחיים שלהן. מי שהמרתה את פיו סבלה מהתעלמות בעוד שחברותיה קיבלו יחס. הרב פתח עמותה ועבר לדירה אחרת, בקומה למעלה שיכן את הבנות.
"הוא החליט מי תישן עם מי, אני למשל ישנתי במרפסת כי לא היה מקום, כשירד גשם הייתי נכנסת ומחפשת כמה בלטות פנויות להניח את הראש, הרב היה עולה אלינו הרבה, הוא ישב עם בנות עד לשעות הקטנות של הלילה, הן גם היו שואלות אותו אם הן יכולות לרדת אליו לבית להתקלח, הייתה תחרות על תשומת הלב שלו. ביום כיפור לא הלכנו לבית הכנסת כי הוא הסביר לנו שבנות מכשילות גברים אז התפללנו לבד בלי לשמוע כל נדרי או תקיעת שופר. הייתה בחורה אחת, יפהפייה ממש, שהייתה המועדפת עליו, הוא שם אותה אחראית עלינו ותמיד הפתיע במחוות קטנות כלפיה".
מה למשל?
"למשל בשולחן שבת הוא שלח את הבת שלו שתביא מנגו רק לה. אם היה רוצה לתת תשומת לב לאחת מאיתנו הוא היה באמצע הסעודה מעביר חתיכת חלה, הוא היה קורה לזה 'צומי'. פעם חיטטנו לבחורה שאהב בנייד וראינו שכתב לה בהודעה, 'אני צריך להודות להשם על עצם קיומך'. אני זוכרת שלפני פסח קניתי לו מתנה, כלי לנטילת ידיים, ראיתי שחברה אחרת קנתה לו מגירות קטנות ושמה מעל פרח אדום. הרגשתי שזה אסור, שזה לא תקין".
היו בנות שעזבו או הטילו ספק?
"הייתה בחורה אחת שברחה, הרב הגיב על זה ב'ברוכה הבאה לגיהינום' כאילו שזה מה שמחכה לה בחוץ".
מכת אחת - לאחרת
הבלבול והמצוקה של טוקר מיחסיה עם הרב גברו. באחד הימים כתבה לו, "הרב, אני מבקשת שתשנה את הגישה אליי, לא רוצה יותר תשומת לב, רק שתלמד אותי מוסר". הרב השיב לה ,"את חכמה רק אחרי שכבר קיבלת".
לפי המרכז לנפגעי כתות, קבוצה הופכת לכת לא בגלל התכנים הנלמדים בה, אלא בעקבות התהליכים הפסיכולוגיים שעוברים המאמינים תחת שרביטו של המנהיג. לאט לאט המנהיג ינצל את מצוקתם וסקרנותם של המצטרפים. כך הוא יגרום להם להאמין כי זהו המקום היחיד לאמת, כי בלעדיו הם עתידים ללכת לאבדון.
את כרטיס היציאה שלה מהקשר הכובל קיבלה טוקר דווקא באמצעות מפגש עם אישה שהייתה חברה בכת השאלים, שחברותיה מתכסות בשאל בעת היציאה מהבית, בטענה שכך התהלכו נשים יהודיות בזמנים קדומים. "הבחורה הזו האירה את עיניי, היא הסבירה לי שהקשר עם הרב חולני וזה בטח לא רצון השם, הרגשתי שהיא הצילה אותי והוקסמתי מהאמת שלה, מהרצון ללכת כמו האמהות הקדושות בעבר. כששאלתי בזמנו את הרב לגבי שאל הוא היה נגד, לכן כשיצאתי משם הרגשתי שזה מה שנכון לעשות".
בעצם עברת מכת אל כת.
"ממש ככה, למרות שנשות השאלים לא הרגישו לי כת. הייתי הולכת לשיעורים שלהן וכל הזמן אמרו שם שבגיהינום מטגנים את מי שלא לובשת המון שכבות, לא הייתי יוצאת מהבית עם פחות מארבע חצאיות עליי. השדכנית בקהילה הציעה לי בחור ברסלב. נפגשנו, מדי פעם הוא הרים את העיניים והסתכל עליי, לאחר שעה הפגישה הסתיימה. השדכנית התקשרה אליי מיד, ואמרה שהבחור התרשם ורוצה לסגור, היא לחצה עליי שאסור להיפגש שוב כדי לא להכשיל אותו. הופעל עליי לחץ מאסיבי ונתתי אישור, באותו שבוע כבר שברנו צלחת".
אבל לא הרגשת כמו שציפית להרגיש.
"בתקופה לאחר האירוסים נכנסתי להיסטריה, אמא שלו הייתה מתקשרת לעדכן אותי שסגרו אולם ומוזיקה ואני הרגשתי משותקת מאימה, שאני הולכת להיכנס למיטה עם מישהו שאני בכלל לא מכירה, שדיברתי איתו רק שעה. המשפחה שלי גם לא אהבה את ההתנהלות הזו והציעו להזמין את הבחור אלינו הביתה, הוא הגיע עם ההורים ואז גילינו כמה התנהגויות תמוהות. ביטלתי".
"לימדו אותי קיצוניות"
ביטול האירוסים הפך להיות האירוע שהיווה את פניית הפרסה במסע המטורף של טוקר, שעזבה את כת השאלים לאחר מכן. "אני תמיד אומרת לכולם שהשם הציל אותי, לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות לעזוב". לראשונה בחייה, טוקר מצאה קשר מתון עם אלוהים. "הלכתי לרב השכונה שחיזק אותי. הוא הסביר לי מה זו קיצוניות והציע לי להוריד את כל השכבות".
מה הייתה התגובה הראשונית שלך?
"פחדתי ממש, הייתי שבויה במנטרות של הקבוצות שבהן חייתי והרגשתי חשופה ללכת עם חולצה אחת. הרב הסביר לי שאפשר להיות גם יפה וגם צנועה".
היציאה מחיי הכת הביאה את טוקר להתחבר מחדש לאופנה. הכישרון שזנחה בנערותה כמו חיכה לה שתשוב אליו. הקולקציה הראשונה של טוקר הושלמה לפני פסח, והדגמים הראשונים כבר מופיעים באתר האינטרנט שלה, shulamitoker.com, אבל זה לא היה פשוט בהתחלה.
"לאחר שהורדתי את השאל היה לי מוזר להתלבש, אבל זה פרץ ממני החוצה. הבנתי שלימדו אותי קיצוניות ולא יהדות, למדתי שהדת לא אוסרת יופי נשי, להפך - היא רואה בו משהו קדוש כשהכל נעשה בצניעות. החלטתי שזה הייעוד שלי בחיים. פתאום, לא יודעת מאיפה, התחלתי לצייר דגמים בצורה שהטריפה אותי. דגם אחר דגם. מאז זה רק התעצם".
איך את מגדירה את השיוך הדתי שלך היום?
"אני לא משייכת את עצמי לזרם מסוים. הכרתי את בעלי והוא לאט־לאט מתחזק בדרך שלו, התחתנו ויש לנו שני ילדים. הבטחתי לעצמי שאחרי כל מה שהיה לי בחיים אף אחד לא ידרוך, יפגע, או יחנוק את הנשמה שלי. למדתי שמה שחשוב לאלוהים זה המידות וההנהגות של הבן אדם".
את עיצוביה של טוקר ניתן להשיג באתר האינטרנט: shulamitoker.com
לפנייה לכתב/ת 
