אור לגויים: הסיפור המדהים של המתעמלת האמנותית
11 שנים אחרי שעזבה במפתיע לארה"ב, הגיעה המתעמלת האולימפית לשעבר אור טוקייב לביקור מולדת. הזדמנות טובה לשמוע על הישיבה בכלא בטקסס, קריירת האימון בהוליווד וההיכרות עם ריהאנה
בקיץ 2006 הדהימה המתעמלת האמנותית אור טוקייב גם את משפחתה הקרובה. אחרי שהגיעה להישגים מרשימים בענף, כולל מקום 14 באולימפיאדת סידני 2000, החליטה לעזוב לארה"ב. השבוע, לאחר 11 שנים בגלות, הגיעה טוקייב בת ה-37 לביקור מולדת, יחד עם בתה הקטנה מילה שנולדה לפני ארבעה חודשים.
תחילה ביקרה בבית אמה בבני-ברק, שם נמצא הארון עם כל הגביעים והמדליות, והקירות מכוסים בתמונות מהתחרויות. אחר כך חזרה לאולם בפ"ת, לבקר את המאמנת האישית נטשה אסמולוב שגידלה אותה מגיל 12, כשעלתה לישראל. "מרגש לשוב לכאן", היא אומרת. "התגעגעתי המון לחברים ולמשפחה, את סבתא שלי לא ראיתי מאז שעזבתי. כשנכנסתי לאולם, כל הזיכרונות צפו. האימונים הרבים, הרגעים הטובים וגם לא מעט רגעים של משבר".
למה בעצם קמת יום אחד ועזבת הכל?
"הייתי צריכה לשטוף את הראש מההתעמלות. דווקא הצעתי אז לראשי האיגוד לסייע בהקמת נבחרת, אבל פשוט סגרו בפניי את כל הדלתות. זה שבר אותי. צריך לזכור גם שאחרי סידני הייתי בת 21 וכבר זקנה לענף. הגוף כאב והרגשתי שאני לא יכולה יותר נפשית ופיזית".
למה דווקא ארה"ב?
"מגיל קטן חלמתי לגור שם. יום אחד חלמתי ששכנה דופקת בדלת עם כרטיסים ואומרת לי 'מחר אני בארצות-הברית'. אז קמתי למחרת בבוקר וקניתי כרטיס".
היא נחתה בלוס-אנג'לס והחלה לאמן במועדון מקומי וכעבור זמן קצר נישאה, אך דווקא אז נתגלו בעיות הקשורות למסמכי ההגירה. באחת הנסיעות לדאלאס, התברר שהוויזה שלה לא בתוקף. טוקייב נעצרה ונלקחה לכלא של מהגרים באל פאסו שבטקסס. כעבור שלושה חודשים שוחררה בערבות וניהלה מאבק ממושך להשגת הוויזה המיוחלת.
אלא שבכך לא תמו צרותיה. לטענתה, היחסים בינה לבין בעלה הידרדרו קשות. "הדבר שהציל את חיי זה שהייתי בהתעמלות", היא משחזרת. טוקייב תבעה את בעלה בבית המשפט ובמקביל קיבלה סוף-סוף גרין קארד. היא עברה לגור אצל חבר משפחה ביוטה, התפרנסה כמטפלת, חזרה ללוס-אנג'לס ועבדה כמלצרית. ב-2008 פתחה חוג להתעמלות עם 30 חניכות ולאחר מכן מצאה את מקום הקבע שלה במרכז הוליווד, שם היא מאמנת בשמונה השנים האחרונות.
עזבת את הארץ כי רצית להתנתק מהתעמלות ובסוף נשארת בענף.
"רציתי יותר להתנתק מההתעמלות התחרותית, אבל תמיד ההתעמלות הייתה ותהיה איתי. אני מאמנת ילדות קטנות לעשות שפגט וזה כיף גם בשבילי".
איך ההתעמלות האמנותית בארה"ב לעומת ישראל?
"בישראל הענף הרבה יותר מפותח. כשהתחלתי, בארץ בכלל לא ידעו מה זה התעמלות אמנותית. הייתי פורצת הדרך ושמתי את ישראל על המפה בענף. היום כל אחת שמשתתפת מגיעה לגמרים ואפילו למדליות".
יש סיכוי שתחזרי לארץ?
"קשה לי לראות את זה קורה, אולי בגלל הילדה. יש לי את המקום שלי בארה"ב, עם הבנות שאני מאמנת. יש לי תוכניות לפתוח מקום משלי, ובמקביל יש לי עסק שהוא יותר תחביב, ביחד עם חברה. היא מעצבת מוצרי אופנה ואני מקשטת אותם באבני סברובסקי. בהוליווד כבר די מכירים אותנו. אפילו נפגשתי עם הזמרת ריהאנה, הראפר סנופ-דוג ומיילי סיירוס והבאתי להם את הכובעים והמשקפיים שאני מקשטת. אבל צריך לזכור שמפורסמים לא משלמים, נותנים להם את זה במתנה והם מסתובבים ומפרסמים לך את המותג".
את עוקבת אחרי הענף בארץ?
"אני לא רואה תחרויות, אבל עוקבת אחרי התוצאות. גם תמיד יש אנשים שמעדכנים אותי".
תמליצי לבת שלך להיות מתעמלת?
"ללא ספק. הבת שלי מילה תהיה מתעמלת אמנותית. אני אמליץ לה ללכת על זה, גם כדי לבנות את הגוף. העיסוק בענף שומר על כושר, נותן ביטחון עצמי ואני רוצה שהיא תהיה ספורטאית. אבל מי יודע, אולי בכלל נראה אותה בהחלקה על הקרח או בטניס".
אפשר יהיה לראות אותך סוגרת מעגל ובאה לאמן כאן?
"אני לא רוצה להגיד סופית לא, אבל כרגע לא נראה לי. לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שלעולם לא ארוויח פה מה שאוכל לקבל בארה"ב".
לפנייה לכתב/ת 
