הגלויה שהוסתרה: "הגרמנים ניקו מכאן את כל היהודים"
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה שלח יוסף ראב מבת ים גלויה כדי לבדוק מה שלום קרוביו בפולין. הוא לא סיפר לבני משפחתו מה כתב לו פקיד הדואר הפולני, ורק לאחר מותו גילו ילדיו את מה שהסתיר. "אבא קיווה במשך שנים שמישהו בכל זאת יחזור, אבל איש מהם לא נותר בחיים", מספרת בתו
בפינה השמאלית של הגלויה שנשלחה חזרה מפולין לפלשתינה בספטמבר 1945, הסתתר מסר קצר שגם היום, 72 שנים אחרי, מכווץ את הלב. בכתב יד, בעט ירוק דהוי, שרבט פקיד דואר פולני בקור רוח מצמרר תשובה בנימה אנטישמית, ליהודי מבת ים שביקש לשאול לשלום יקיריו: "הגרמנים ניקו מכאן את כל היהודים".
יוסף ראב, שולח הגלויה מפלשתינה, לא סיפר מעולם לבני משפחתו בארץ על התשובה האכזרית שקיבל מאותו פקיד דואר פולני. את הגלויה החתומה שמר בין חפציו האישיים ולא הראה אותה לאיש. היום, ילדיו רק יכולים לדמיין איך הרגיש האב כאשר קיבל בחזרה את הגלויה ששלח לבני משפחתו, והבין שכל קרוביו בפולין נרצחו על ידי הנאצים.
לאחר מותו בשנת 92' נחשפו בני המשפחה לגלויה שהותיר אחריו ראב לצד מכתבים נוספים ששמר מקרוביו, אשר נשלחו בשנים הראשונות למלחמה. את החומרים ההיסטוריים המשפחתיים הם העלו לאתר MyHeritage, בו בנו את אילן היוחסין המשפחתי ובו מונצחים כל קרוביהם שנספו בשואה. לפני כמה שבועות, לקראת יום השואה, פנו בני המשפחה אל נציגי החברה. לאחר שהמכתבים בפולנית ובגרמנית תורגמו על ידם במלואם והדמויות המוזכרות במכתבים מופו באילן המשפחתי, החליטו בני המשפחה לשתף את סיפורם בפומבי.
"אצלנו הכל בסדר, תודה לאל"
עוד בטרם כבשו הנאצים את פולין ידע יוסף ראב, יליד קרקוב ומנהל חשבונות במקצועו, שמקומו בפלשתינה. כציוני וחבר בתנועת הנוער, חלם בילדותו לעלות לארץ ישראל ובשנת 1933 הגשים את חלומו ועלה ארצה לבדו. העובדה שהיה רווק, ללא ילדים, הקלה עליו את המעבר. הוריו ואחיו, כולם נשואים ובעלי משפחות, בחרו להישאר בקרקוב ובלובלין, שם ראו את עתידם. בטרם עזב את פולין, עוד הספיק ראב לקבל רישיון נהיגה על משאית כי הניח שלא יוכל למצוא עבודה במקצועו המקורי בארץ ישראל. למזלו, מהר מאוד הוא מצא עבודה כמנהל החשבונות במועצת בת-ים. במכתבים ששלח להוריו ואחיו, סיפר על כך בהתרגשות רבה.
אשתו של יוסף, בטי, ילידת גרמניה, עלתה ארצה בשנת 1938, בעקבות אירועי ליל הבדולח. את אישור היציאה מגרמניה הנאצית הצליחה להשיג בזכות נישואים פיקטיביים ליהודי, תושב פלשתינה ופעיל ציוני, שהגיע לביקור בגרמניה ונאות לשאתה לאישה כדי שתוכל לקבל את אישור היציאה המיוחל. בשנת 1943 נישאו יוסף ובטי וכעבור שנה נולדה בתם, רחל.
חלופת המכתבים בין יוסף להוריו ואחיו נמשכה גם בשנים הראשונות למלחמה. בני המשפחה מצאו דרך לתקשר באמצעות שליחת מכתבים לבת דודתם שהתגוררה בספרד הפשיסטית והיא שהעבירה אותם מאחד לשני. במכתבים ששלחו הקרובים מפולין אין שום אזכור למצבם המידרדר של היהודים. בחלקם, הצנזורה דאגה למחוק כל רמז לתיאור אמיתי של המצב.
ביוני 1940 קיבל יוסף מכתב מאחיו בנימין (Beno/Benek) שהתגורר בקרקוב עם רעייתו ובתו:
"יוסף היקר. אצלנו, תודה לאל, כולם בריאים וכולנו בבית. חג הפסח היה מצומצמם מאד. יש עכשיו עבודה מועטה מאד וגם אבא היקר יכול להרוויח רק מעט מאוד. אני מרגיש טוב מאוד וכבר הולך לטייל ברחוב ומתנועע טוב למדי. אמא היקרה גם היא מרגישה טוב. מעבר לכך אין לי כל דבר מיוחד לדווח לך. ההורים, האחים והאחיות מברכים ומנשקים אותך".
לבת הדודה רגינה, שהתגוררה בספרד והעבירה את המכתבים, כתב בנימין בצידו האחורי של הדף:
"אני מודה לך על העזרה האדיבה, שכן עכשיו יש לנו רק את הדרך היחידה הזו, באמצעותך, לקבל מכתבים מיוסף. שמעתי רבות עליך ועכשיו יש לי הזדמנות לכתוב גם לך כמה שורות. מה שלום בת הדודה האני? תמסרי לה דרישת שלום ממני ומן ההורים היקרים. מעבר לכך אין לי שום דבר חשוב לדווח עליו. אני מברך אותך ואת ילדיך היקרים. בן דודך, בנו".
מברק אחרון
כשנתיים לאחר מכן, הדיווחים על מצבם הקשה של היהודים באירופה, הרדיפות והסכנה האורבת להם החלו לזרום ארצה. ראב, כמו שאר אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל, הבין שבני משפחתו בסכנה של ממש. הם הועברו לעיירה בובובה בדרום פולין ולמרות שמשלוחי הדואר מאירופה לארץ נעצרו כמעט לחלוטין, הצליח האח בנו לשלוח בפברואר 1942 מברק אחרון לאחיו בישראל. המברק נשלח באמצעות הצלב האדום הגרמני אל הסוכנות המרכזית של שבויי מלחמה בז'נבה ומשם הגיע ארצה בחודש מאי. המברק קצר מאוד ובו שני משפטים שצונזרו ונחתכו מהדף המקורי:
השולח: ראב בנו.
כתובת מדויקת: קרקוב, Bobowa k. Stroz dystrykt
המקבל: יוסף ראב, כתובת מדויקת: בת-ים, קרוב לתל אביב. פלשתינה.
כדלהלן: כולנו בריאים. (צונזר). תכתוב בתדירות גבוהה יותר גם לאבא. לובלין. דרישת שלום מכולנו.
זה היה המברק האחרון שקיבל יוסף מבני משפחתו בפולין. הקשר איתם נותק ובמקביל החלו לזרום שמועות על גורלם המר של יהודי אירופה. במאי 1944, בזמן שבאירופה התחוללה שואת היהודים ובמחנות בפולין התרחשה מלאכת ההשמדה ההמונית, נולדה בישראל בתו הבכורה של יוסף, רחל. לאבא הטרי לא היה עם מי לחלוק את שמחתו והדיווחים המצמררים שהגיעו ארצה רק הגבירו את מפלס החרדה לשלום יקיריו.
"מי מכם נשאר בחיים?"
ב-20 באוגוסט 1945, כחצי שנה לאחר סיום הלחימה באירופה ונפילתו של המשטר הנאצי, התבררו הפרטים המדויקים על חורבן העם היהודי. איש מבני משפחתו של ראב בפולין לא יצר שום קשר, והוא כתב גלויה למשפחתו. בתחינה ותפילה שתגיע ליעדה, ביקש ראב מבני המשפחה לתת סימן חיים. החרדה שבה הוא נמצא בעת כתיבת הגלויה זועקת מהטקסט:(גב הגלויה)
בנו, ארנו ורגינה היקרים!
אני כותב את המכתב הזה בלב רועד. האם הוא יגיע אליכם? מי מכם נשאר בחיים? מה שלומם של אבא, הלה Hela)), מניה (Mania), יאנק (Janek) וילדים בלובלין (Lublin)? אנחנו מקבלים הודעות על מה שקרה בתקופת המלחמה והן ממש מזעזעות. קשה לנו להאמין בכל זה, אף על פי שזאת האמת. בבקשה תכתבו אלינו כמה שיותר מהר! ביום 9 במרץ שנת 1943 התחתנתי כאן ואני מרוצה מאוד מאשתי בטי מבית הירש.
נמען: בנו ראב (Beno Raab)
בובובה (Bobowa) ליד סטרוז'ה (Stróże)
פולין
שולח: י. ראב (J.Raab)
בת ים ליד תל אביב
פלשתינה
ב-10 בספטמבר 1945, שלושה שבועות לאחר ששלח אותה, התקבלה הגלויה בחזרה, חתומה על ידי הדואר הפולני. כתובת הדואר שאליה שלח יוסף את הגלויה, בה התגוררה משפחתו - לא הייתה קיימת עוד. הנמענים לא נותרו עוד בחיים. פקיד הדואר הפולני שנתקל בגלויה יכול היה להשאירה בערימת הדואר המצטברת של הנמענים הרבים שאינם עוד. הוא יכול היה להשליכה לפח ולהמשיך בחייו, אך הוא בחר להשיב לשולח בפלשתינה. בכתב יד משובש ובשגיאות כתיב, בסלנג שהיה שגור בפיהם של רבים בפולין באותם ימים, הוא כתב משפט אחד: "הגרמנים ניקו את היהודים מכאן". את הגלויה שבה ראב בישר לבני משפחתו על הולדת בתו רחל - לא היה מי שקיבל.
"אבא קיווה במשך שנים שמישהו בכל זאת יחזור", מספרת בתו, רחל ביאליק. "הרדיו תמיד היה פתוח על המדור לחיפוש קרובים. לפעמים היינו שומעים על אנשים שמצאו לפתע קרובים שחשבו שנספו, ואבא התפלל שגם במשפחתו מישהו אולי שרד אבל איש מהם לא נותר בחיים. כואב לי לחשוב מה עבר עליו כשקיבל לפתע דואר חוזר מפולין וראה את הגלויה. אולי לרגע הוא קיווה שזה אחד מבני המשפחה שעונה לו, עד שקרא את מה שכתב לו הפקיד הפולני".
לפנייה לכתב/ת 
