הסודות של מונאקו / מר עולם
אי אפשר שלא להתלהב מקבוצה מהנסיכות, שהפכה לדבר הגדול הבא של אירופה. כל הפרטים על ההתחלה האלמונית, דרך החוזים השמנים והאוליגרכים ועד הכרטיס לחצי גמר ליגת האלופות. נדב יעקבי על הקסם של מונאקו
ואכן, אי אפשר שלא להתאהב במונאקו, הסינדרלה של ליגת האלופות ושל העונה הזו בכלל. וזה כלל לא משנה אם היא תסיים את דרכה כבר בחצי הגמר מול יובנטוס, ואפילו אם לא תזכה באליפות צרפת. למרות שכפי שהיא משחקת, זה לא יהיה הימור מטורף שבעוד חודש וחצי מונאקו תחגוג גם אליפות, גם גביע אלופות ואפילו גביע צרפתי.
ביום רביעי ניצחה מונאקו את דורטמונד במשחק הגומלין של רבע הגמר עם עוד שלישייה, כהרגלה. בשני משחקיה מול מנצ'סטר סיטי היא כבשה שלישיות וכך גם בשני המשחקים מול דורטמונד.
141 שערים כבשה עד עתה מונאקו העונה, והרגל עוד נטוייה. מונאקו היא באמת תאווה לעיניים, כזו שדוהרת קדימה בכל הכוח מהשנייה הראשונה בכל משחק, שכל אחד משחקניה חושב קודם כל התקפה. ולא, מונאקו ממש לא קבוצה נאיבית, למרות שהיא מאוד צעירה. בהרכב שפתח מול דורטמונד היו שישה שחקנים מתחת לגיל 22.
ואלו לא סתם כישרונות צעירים. אלו השחקנים המבוקשים ביותר בכדורגל העולמי. קיליאן אמבאפה, החלוץ בן ה-18, הוא אולי השם החם ביותר. כזה שכל הגדולות של אירופה נאבקות על שירותיו ומוכנות לשלם עליו 85 ואפילו 90 מיליון יורו, אבל הוא ממש לא היחיד.
ברשימת המבוקשים נמצאים גם הקשרים ברנרדו סילבה, פאביניו וטימואה בקאיוקו, הקיצוני השמאלי תומא למאר ושני המגנים, ג'יבריל סידיבה (ימין) ובנז'מין מנדי (שמאל).
אין בכלל ספק שכמה מהם, ואולי אף מרביתם יעזבו בקיץ את מונאקו ויצטרפו לקבוצות הגדולות והעשירות של אירופה. צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד נלחמות על ברנרדו סילבה, שתג המחיר שלו זינק ל-70 מיליון ליש"ט. ברצלונה מחזרת אחרי תומא למאר, מי שעשוי להיות יורשו של אנדרס אינייסטה. וגם סידיבה מועמד, שכן בארסה כידוע זקוקה בדחיפות למגן ימני.
קרש קפיצה לצעירים
בהנהלת מונאקו לא לחוצים. ברור להם שזה מה שיקרה. ברור להם שהקבוצה שלהם מהווה קרש קפיצה לכל אותם כישרונות צעירים. עם מאות המיליונים שיזרמו לקופת המועדון, ניתן לרכוש שחקנים צעירים נוספים, להמשיך ולהשקיע באקדמיית הנוער הנפלאה ולהשאיר את הקבוצה בצמרת הכדורגל הצרפתי לשנים רבות קדימה. הכל מתוכנן.
לא תמיד זה היה כך. למעשה, כאשר מונאקו חזרה לליגה הראשונה ב-2013 עם המאמן האיטלקי קלאודיו ראניירי, היא ניסתה להפוך בבת אחת לקבוצת-על.
הבעלים, האוליגרך הרוסי דמיטרי ריבולובלב, שרכש שני שליש מהמניות שנתיים לפני כן, כשהקבוצה הייתה במקום האחרון בליגה השנייה, שפך במכה 140 מיליון ליש"ט על שחקני רכש. למונטה קרלו הגיעו אז כמה שמות ענקיים ובראשם רדאמל פלקאו, ז'ואו מוטיניו וחאמס רודריגס.
המהלך הזה הכעיס מאוד את כל אנשי הכדורגל הצרפתי. הטענה הייתה שלמונאקו יש יתרון על פני כל יתר הקבוצות, מאחר והיא פועלת תחת חוקי הנסיכות, שבה לא משלמים כמעט מיסים. הנהלת הליגה הצרפתית איימה על מונאקו שתחייב אותה להעביר את משרדיה לצרפת. כדי שהמהלך לא ייצא לפועל, התנדב המועדון לשלם "כופר" של 50 מיליון יורו – הסכום שלפי החישובים מונאקו חסכה בשל מדיניות המיסוי בנסיכות.
אבל אלו לא היו הצרות היחידות. בשל ההשקעה האדירה של הבעלים וההכנסות הזעומות, אופ"א איימה לקנוס את מונאקו על פי תקנות ה"פייר פליי הפיננסי". צריך לזכור, ממוצע הקהל במשחקי הליגה של מונאקו הוא מגוחך, כ-4,000 צופים למשחק. בשלב הזה, החליט ריבולובלב לשנות את האסטרטגיה.
ואדים ואסלייב, סגן הנשיא ואיש אמונו של הבעלים, הסביר: "יש שתי דרכים אפשריות: או שאתה משקיע הרבה כסף כדי להגיע מהר להצלחות, או שאתה בונה פרוייקט חכם שמבוסס על שחקני האקדמיה, על עקרונות עבודה ברורים ועל גילוי כשרונות. וזה מה שעשינו". חאמס רודריגס נמכר לריאל מדריד ב-80 מיליון יורו ובהמשך נמכרו גם ג'פרי קונדוגביה, יאניק קראסקו, אנטוני מרסיאל, לאבין קורזאווה ואיימן עבדנור בסכום כולל של עוד 150 מיליון יורו.
שינוי מדיניות
אבל הייתה סיבה נוספת לשינוי הגישה של ריבולובלב. ב-2008 הגישה אשתו יילנה בקשת גירושין. ההליכים נמשכו שנים ארוכות עד ששני הצדדים הגיעו להסכמות. תחילה פסק בית המשפט בז'נבה כי יילנה תקבל 4.8 מיליארד דולר – כמחצית מהונו של ריבולבלב. לאחר עירעור, הסכום הופחת לכחצי מיליארד "בלבד". נכון, לא סכום שגרם לדמיטרי קשישא להתרושש, אולם ברור שההליך כולו תרם לשינוי במדיניות הביזבוזים שלו.
מונאקו אומנם נמצאת בבעלות רוסית (השליש הנוסף של המניות שייך למשפחת גרימלדי, משפחת המלוכה של הנסיכות בראשה עומד הנסיך אלברט), אולם מבחינה מקצועית הקבוצה מנוהלת על ידי פורטוגלים. איש המפתח הוא כמובן סוכן העל ז'ורז'ה מנדס, מי ששידך לקבוצה תחילה את לקוחותיו פלקאו, חאמס רודריגס ומוטיניו, ולאחר מכן הביא גם את המאמן לאונרדו ז'ארדים.
אולם מאחורי הקלעים האיש החשוב ביותר היה לואיס קאמפוס, שהיה עד 2013 הסקאוט הראשי ואחד מעוזריו של ז'וזה מוריניו (שמנדס הוא כמובן גם הסוכן שלו) בריאל מדריד. כשמוריניו עזב את הבלאנקוס ב-2013, קאמפוס הצטרף למונאקו כמנהל מקצועי. במשך שלוש שנים הוא עבד במונאקו, טיפח את האקדמיה, חרש את צרפת לאורך ולרוחב והמליץ למועדון לצרף את כל אותם צעירים מוכשרים ששווים היום כל כך הרבה כסף.
לואיס קאמפוס היה זה שהחליט לשחזר במונאקו את המודל שעובד כל כך טוב בפורטו בשני העשורים האחרונים – לקנות שחקנים צעירים ומוכשרים בכסף קטן יחסית, לטפח אותם ולתת להם במה – ואז למכור אותם בכסף גדול. קאמפוס עזב בתחילת העונה כדי לעשות דבר דומה בליל, עוד קבוצה צרפתית שבונה את עצמה על פי אותו מודל, כאשר מרסלו ביאלסה, המאמן הארגנטיני המפורסם, ידריך אותה בעונה הבאה.
אין מה לדאוג למונאקו. קאמפוס עזב ובמקומו מונה אנטוניו קורדון כמנהל המקצועי החדש. קורדון עבד 17 שנה בויאריאל והרבה בזכותו הפך מועדון צנוע מעיר של 50 אלף תושבים לשם דבר באירופה. קורדון התמחה בהבאת כישרונות צעירים, בעיקר מדרום אמריקה וזה כנראה יהיה הכיוון של מונאקו בעונות הבאות. אבל לא רק. השמועות טוענות כי הרכש הגדול הראשון לקראת העונה הבאה יהיה יורי טילמנס, הקשר בן ה-19 של אנדרלכט.
חזרתו של פלקאו
היתרון של מונאקו על פני קבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד או פ.ס.ז', הוא שאצלה שחקן צעיר כמו טילמנס יוכל לשחק בקביעות בהרכב, בעוד שבקבוצות הגדולות ועמוסות הכוכבים, הוא עשוי להתייבש על הספסל. אז נכון, מונאקו היא קבוצה תוססת וצעירה שמבוסס בעיקר על שחקנים צעירים ורעבים. אבל לא רק. הקפטן הוא אותו רדאמל פלקאו, שהגיע תחילה כרכש יקר אחרי ההצלחה הפנומנלית שלו באתלטיקו מדריד.
לרוע מזלו, עבר פלקאו פציעה קשה, החמיץ את המונדיאל של 2014 ועבר שנתיים מסוייטות בפרמייר ליג, במנצ'סטר יונייטד ובצ'לסי. פלקאו הבקיע חמישה שערים בשנתיים שלו באנגליה ונראה כמו שחקן גמור. אף אחד לא האמין שהוא יוכל אי פעם לחזור ולהיות שחקן משמעותי. אבל זה קרה. כשפלקאו חזר בתחילת העונה למונאקו, הוא קיבל מהמאמן ז'ארדים את סרט הקפטן – וגם את האמון המלא ביכולתו.
בניגוד לואן חאל ולמוריניו שייבשו אותו, ז'ארדים נתן לו לשחק. נכון לעכשיו יש לפלקאו 27 שערים ב-34 משחקים. הוא מלך השערים של הקבוצה והמספרים שלו מזכירים את השנים הנהדרות שלו בפורטו ובאתלטיקו. נכון, כבר אין לו את המהירות של פעם, אבל על כך הוא מחפה בניסיון ובחוכמת המשחק.
אבל צריך לזכור, למרות כל המחמאות, מונאקו עדיין לא זכתה העונה בשום דבר. בגמר גביע הליגה היא הובסה 4:1 ע"י פ.ס.ז', הקבוצה אותה היא מקדימה בטבלת הליגה רק בהפרש שערים (ועם משחק פחות). ביום ראשון יוצאת מונאקו למשחק חוץ קשה בליגה מול ליון, שהעפילה לחצי גמר הליגה האירופית אחרי 120 דקות מתישות ודו קרב פנדלים מול בשיקטאש הטורקית. וביום רביעי מצפה לה חצי גמר הגביע מול סן ז'רמן – בפריז.
ואחרי הליגה והגביע יגיע גם חצי גמר ליגת האלופות מול יובנטוס. איזה מפגש מדהים: ההתקפה הטובה באירופה מול ההגנה הטובה ביותר, שספגה רק פעמיים ב-10 משחקים העונה בצ'מפיונס ליג.
מונאקו היא הקבוצה הצרפתית הראשונה שמעפיל לחצי גמר הצ'מפיונס מאז ליון, שהפסידה ב-2010 לבאיירן מינכן. ב-2004 מונאקו הגיעיה לגמר ליגת האלופות, אולם לא היה לה מה להציע מול פורטו התוססת של מוריניו. 13 שנה לאחר מכן מונאקו נראית כמו הגירסה החדשה של פורטו ההיא, מונהגת על ידי מאמן פורטוגלי צעיר ומבטיח. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה, רק בצבעים שונים ושפה אחרת?
לפנייה לכתב/ת 
