א-סדר יסדר. שליחותו של הממונה על דמותה של עיראק החדשה
דאעש עדיין נמצא וגם ההשפעה האיראנית לא נעלמה, אבל במדינה הערבית יש מי שמסתכלים קדימה ליום שאחרי. אחד מהם הוא איש הדת השיעי הכריזמטי מוקתדא א-סדר, שפעם היה ממחוללי השסע העדתי, וכיום רוצה למצב עצמו בתפקיד "המבוגר האחראי" בעיראק החדשה, הדמוקרטית והמוסרית
שתי התבטאויות מהתקופה האחרונה של איש הדת השיעי הכריזמטי מוקתדא א-סדר גרמו להרמת גבות רבות בעיראק ומחוץ לה. ההתבטאות הראשונה ששולבה בנאום שנשא א-סדר בבגדד לפני תומכיו ב-25 במרס, עסקה בצורך לפרק את מיליציות "אל-חשד א-שעבי", המיליציות השיעיות שהוקמו בקיץ 2014 בעקבות קריאתו של איש-הדת השיעי הבכיר עלי א-סיסתאני כדי להילחם בארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) לאחר קריסתו של הצבא העיראקי ונפילתה של העיר מוסול לידי הארגון.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
ההתבטאות השנייה של א-סדר, שפורסמה ב-8 באפריל כללה שני מסרים: לצד הקריאה, העקבית מצדו, לארצות הברית שלא להתערב בענייני הפנים של סוריה משום שמעורבותה במדינה תהיה הרסנית כשם שהייתה הרסנית בעבר בעיראק, קרא א-סדר לנשיא בשאר אל-אסד להניח את מושכות השלטון ולהתפטר לאלתר כדי לאפשר לכוחות המבטאים את רצונו של העם הסורי לתפוס פיקוד על גורלה של המדינה.
לא סמכות דתית גדולה, אבל סוחף מיליונים
מוקתדא, בנו הרביעי של האייתוללה א-סדר, עלה לגדולה לאחר הכיבוש האמריקני של המדינה כמנהיג עממי שיעי שבסיס כוחו בשכונת "מַדִינַת א-סדר" בבגדד. אף שלא נודע כסמכות דתית גדולה, הצליח א-סדר לסחוף אחריו מיליוני חסידים, שבהמשך התגבשו למפלגה פוליטית בשם "הזרם הסדרי", המיוצגת בפרלמנט העיראקי ונחשבת כוח פוליטי עצמאי ומעין "לשון מאזניים" בפוליטיקה השיעית במדינה. במשך השנים הסתכסך א-סדר הן עם האיראנים והן עם המנהיגות השיעית בעיראק גם יחד בשל מיצובו כשחקן עצמאי בזירה הפוליטית - גם אם לא היה לו תפקיד פוליטי רשמי - אך הקפיד כל העת להציג עצמו בראש ובראשונה כפטריוט עיראקי.
ההתבטאות הראשונה הפתיעה כיוון שמוקתדא א-סדר היה בעצמו בעליה של מיליציה שיעית, שנקראה "ג'ייש אל-מהדי" ("צבא המהדי"). אנשיו של א-סדר, שהקדימו בעשור את מיליציות "אל-חשד א-שעבי", נלחמו במהלך העשור הקודם הן נגד הפולש האמריקני והן נגד כנופיות "אל-קאעידה" בעיראק, שסימנו את השיעים במדינה כמטרתן הראשונה. בשנים האחרונות, דווקא על רקע ההתחזקות של מיליציות "אל-חשד א-שעבי", אימץ א-סדר רטוריקה אחרת. הוא התרחק מן ההתלהמות ושלהוב היצרים הדתיים שאיתם היה מזוהה בעשור הקודם, והעדיף שיח של התמתנות והרגעה. וכמו כדי להוכיח זאת, הוא שינה את שמה של המיליציה שלו זה מכבר ל"סראיא א-סלאם" ("גדודי השלום").
קו אנטי-איראני, אבל גם נגד ההנהגה בבגדד
הדבר מעמיד את א-סדר בקו העימות מול הדרג הפוליטי המכהן בעיראק, ובכלל זאת מול ראש הממשלה חיידר אל-עבאדי, שנודע אף הוא כמתנגד של המעורבות האיראנית במדינה וכמי שגירש ממנה את מפקד גדודי "אל-קודס" של משמרות המהפכה ואחד האנשים החזקים בפוליטיקה האיראנית, הגנרל קאסם סולימאני. בדבריו עקץ את א-סדר בעקיפין את אל-עבאדי, שאותו הוא מרבה לבקר לאחרונה, עד כדי קריאתו לתומכיו בסוף מרס האחרון להחרים את הבחירות האזוריות במדינה, שייערכו בסוף החודש הנוכחי, אם לא ישונה חוק הבחירות העיראקי. כך, ממצב עצמו א-סדר במקום מוסרי ונחרץ יותר, כמו טוען ראש הממשלה העיראקי אינו עושה די הצורך כדי לבטא את התנגדותו לבחישה האיראנית במדינה ואינו פועל כדי לתקן את מוסדות המדינה ולהיפרע מן השחיתות הנוראה המאכלת כל חלקה טובה במסדרונות הכוח בה.
א-סדר משליך את אל-עבאדי, כמו את שאר הפוליטיקאים העיראקים, אל מתחת לגלגליו הדוהרים, אך לפחות בכל הנוגע לאל-עבאדי עצמו, הוא נמנע מלדרוס אותו במתקפות מפורשות וחריפות מדי נגדו, באופן אישי. הסיבה לכך היא העובדה שגם לא-סדר ברור שיש סיכוי טוב שאל-עבאדי יוסיף לכהן כראש ממשלה בשנים הקרובות, גם לאחר הבחירות הכלליות במדינה וכי הוא צפוי להיות שותפו, גם אם הכפוי, להמשך בנייתה של עיראק, להתנגדות למעורבות האיראנית בה ולא פחות מכך להתמודדות עם היריב הפוליטי המר ביותר של השניים, ראש הממשלה לשעבר נורי אל-מאליכי, שלו שאיפות לכבוש מחדש את כס ראש הממשלה, בבחירות הצפויות באפריל 2018.
ההתבטאות השנייה, שבה קרא א-סדר להתפטרותו של אסד, גם היא משלימה את הקו האנטי-איראני שמנהל א-סדר בשנים האחרונות. כאמור, א-סדר לא נמנע מלבקר את איראן ואת ניסיונותיה לבחוש בעיראק. הביקורת על אסד היא ביקורת עקיפה על איראן, השומרת על המשטר הסורי בחירוף נפש ובמחיר צבאי ופוליטי גבוה מאוד. לצד זאת, זוהי כמובן גם ביקורת חריפה נוספת על מנהיגיה של עיראק. מדבריו של א-סדר משתמע גינוי של ההנהגה העיראקית על שתיקתה ביחס למעשיו של אסד נגד בני עמו. א-סדר מציג את עצמו כמי שמונע על פי צו מוסרי המביא אותו לגנות את אסד ואת פטרוניו האיראנים. למנהיגי עיראק, כך עולה מדבריו, לא אכפת מן המוסר ומן המידה הטובה והראויה.
רוצה להיות "ממליך המלכים"
דבריו של א-סדר מעידים כי בעיניו תם וחלף עידן הדיקטטורים בעיראק. הוא עצמו ודאי שאינו רוצה להיות כזה. אם יהיה האיש החזק בעיראק החדשה, הוא יעשה זאת מאחורי הקלעים. הוא מבקש להיות מעין "ממליך מלכים" שייתן לנבחרים בעיראק את ההכשר הפוליטי, המוסרי והפטריוטי, וכן את הלגיטימציה המוסרית של המחנה הרחב של תומכיו. הוא מביא איתו עסקת חבילה מעניינת הכוללת יכולות ביצועיות, לפחות על הנייר, כמו גם סמכות דתית ולגיטימציה עממית. א-סדר מבהיר כך שלעיראק החדשה תהיה זכות קיום רק כמדינה שאיש בקהילה הבינלאומית או באזור לא יוכל לערער על כוחה ועל צדקת דרכה וכך, מן הסתם, גם על זכותה להתקיים כמדינה או כישות טריטוריאלית אורגנית.
א-סדר נתפשׂ בעבר כאחד מן המחוללים המרכזיים של השסעים העדתיים בעיראק. כאשר הוא מבקש לחבק את כל מרכיביה של עיראק (על הריבוי הדתי והעדתי שלהם) ולעקר מרכיבים במדינה המדגישים את השסע, כדוגמת המיליציות השיעיות, הוא מבהיר שגם עידן השסעים הללו צריך לעבור מן העולם. רק כך, לשיטתו, תזכה ההנהגה של עיראק החדשה ללגיטימציה מלאה גם מאלה שבאופן מסורתי שאפו לפרק את המדינה העיראקית מבפנים.
עמדותיו החדשות של א-סדר מרתקות כי הן ממחישות כי במציאות המורכבת, הבעייתית והמתוחה של עיראק בעידן של שלהי ההשפעה הדאעשית, נזרעים זרעים של פוליטיקה חדשה, אחראית ומפוכחת. א-סדר מעולם לא החזיק בשלטון, כאמור, ואין בדבריו קביעה ברורה לגבי סמכויות ויעדים. אך המחויבות שלו ליצירתה של מדינה עיראקית העולה על סך חלקיה מהדהדת בעוצמה. בגלל נראותו והשפעתו הרבה של א-סדר, יש לדבריו פוטנציאל ממשי להפוך בעתיד למדיניות רשמית, ואף להשליך על מדינות אחרות במזרח התיכון המצויות בתהליכים דומים ושונים של בנייה מחדש, גם אם הנסיבות להתפרקותן היו שונות. א-סדר מדגים את התפקיד המוביל שלוקחים על עצמם אנשי דת במאבק לעצב את מדינותיהם מחדש. הוא מראה לנו, הרגילים להפריד בין שיקולים דתיים, לאומיים ועדתיים, שלהפרדה כזו אין באמת מקום בניסיון להבין את המתרחש במזרח התיכון.
תיאוריית "הסהר השיעי" לא עומדת במבחן המציאות
דבריו של א-סדר מערערים משמעותית את תיאורית "הסהר השיעי" הרווחת כל כך במקומותינו. גם במחקר וגם בפרשנות רווחת הטענה כי איראן חותרת לבסס את כוחה ואת השפעתה בכל המזרח התיכון. לשם כך, ממשיכה הטענה, האיראנים מגייסים אוכלוסיות שיעיות במדינות ערביות לטובת חתירה תחת ההנהגות הקיימות בהן. התיאוריה הזו איננה מתיישבת עם המציאות העולה מדבריו של א-סדר. שיעים, כך מסתבר, לא רוקדים אוטומטית למנגינת החליל האיראני וגם בקרב קהילות שיעיות יש מרחב פעולה עצמאי נרחב לאזרחים ולארגונים פוליטיים וחברתיים המתנגדים לאיראן.
אם עיראק, אותה יצירה קולוניאליסטית מלאכותית הנמצאת על סף קריסה כבר הפכה בפועל למדינת-חסות איראנית, כמאמר הטענה הרווחת, איך ייתכן שראש הממשלה השיעי אל-עבאדי גירש את קאסם סולימאני מעיראק? איך ייתכן שאנשי הדת השיעים הבכירים ביותר, ובראשם סיסתאני מחד גיסא וא-סדר מאידך גיסא, מתנגדים לאיראן בכל מאודם, שמים על התנגדותם זו את כל כובד משקלם ואת יוקרתם הפוליטית והדתית וממשיכים בעקביות להוליך את הקו המתנגד לבחישה האיראנית כשהם ניצבים בחזית, מבלי להסתתר מאחורי עושי-דברם או שותפיהם? כיצד מתייצב א-סדר, איש דת שיעי ומנאמניה של איראן בעבר, בחזית ההתנגדות לאיראן ובקריאה להקמתה של מדינה עיראקית על-עדתית?
עיראק הנבנית מחדש, כפי שמצטיירת מהתבטאויותיו האחרונות של א-סדר ומסימנים נוספים בזירה הפוליטית הפנימית שלה, היא מדינה בעלת זירה פוליטית עצמאית למדי המתפקדת במנותק מחסדיה של איראן ושלפוליטיקאים בה יש אג'נדה עצמאית ופטריוטית שאינה מתיישרת לפי תכתיבים חיצוניים. בעיראק הזו, בניגוד לסוריה, למשל, יש ממשל מרכזי דומיננטי, שלא ויתר על עצמאותו ועל חיותו. והנה, דווקא מתוך החורבן והכאוס הגדולים שהמיטו על המדינה העיראקית, המשוסעת ממילא, כיבושי דאעש והמעורבות הפעילה, פעילה מדי, של כוחות חיצוניים בפוליטיקה המקומית, עולות ומתגבשות אג'נדות חדשות ומפתיעות הקוראות לדמוקרטיזציה ולרפורמה, לטשטוש השסעים העדתיים ולבנייתה מחדש של המדינה על בסיס אזרחי, שוויוני ומכבד של מנהל תקין וניקיון כפיים. הפרשנים המציגים בשנים האחרונות את עיראק כאסקופה נדרסת תחת רגלי איראן ודאעש צריכים להקשיב למוקתדא א-סדר.
עידן בריר הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וחוקר עיראק וכורדיסטן בפורום לחשיבה אזורית.
ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לתיאולוגיה פוליטית בעולם השיעי מהמרכז הבינתחומי ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית.
לפנייה לכתב/ת 
