"שו שה שולמית - חדרה בלאומית"

כשאריק איינשטיין ז"ל שר את השורות "הפועל שוב הפסידה" בשירו - "סע לאט", אוהדי הפועל חדרה היו משוכנעים שהם המסכנים ושהשיר חובר עליהם. 20 שנה הם הסתובבו במחוזות ליגה א' ולעיתים גם בליגה ב' מאז נפרדה הקבוצה מהליגה הלאומית.

ההמנון העתיק "שו שה שולמית", העלה עובש במרתפי הזיכרון עד אתמול (שישי) בשעה חמש וחצי במגרש של טירה, כש-300 חדרתים, כולל ראש העיר אליו עוד נגיע, לא ידעו את נפשם מאושר.

חגיגות בחדרה(צילום: עוז מועלם)

שבוע קודם במגרש העתיק בחדרה, במשחק מול השנייה בטבלה, הפועל רובי שפירא, 3,000 חדרתים היו משוכנעים שהנאחס בו התברכה הקבוצה עשרות שנים לא עוזב אותה. האורחים עלו ליתרון מוקדם וחלום העלייה שוב התרחק. הדקות נקפו, הבונקר לא נפרץ וביציע הבודד הרחש בחש רק הלך וגבר. "אנחנו קבוצה מקוללת", אמרו האוהדים. עד שבא המשיח. המגן אליאס זנה עלה לשמיים וסטייל ארטורו וידאל בבאיירן מינכן יומיים קודם לכן מול ריאל מדריד, נגח פנימה, ובחדרה חזרו לנשום.

אתמול, באשמת מזג האוויר, הפחד מהנאחס או המשחק הטעון מול המקומיים הנאבקים נגד הירידה, רק 300 אדומים עשו את המרחק הקצר מחדרה לטירה. ושוב, טרם המשחק האוהדים נעטפו בדיכאון המוכר המלווה אותם כל כך הרבה שנים, כשביציע נתגלה בלבוש אזרחי אסי גומה, כוכב הקבוצה ומלך שעריה (16), שנאלץ לראות את המשחק יחד עם האוהדים בשל צבירת תשעה כרטיסים צהובים.

האוהדים שכן הגיעו היו מחוברים לטלפונים על תקן כתבנו בשטח. השיחות זרמו מכל העולם. אוהדי הקבוצה רצו להיות מחוברים, שחקני העבר דדל'ה הרשקוביץ מניו יורק (כשהיה השנה בארץ ראה את המשחק המכריע באיכסאל), ויגאל אלחדד מלונדון, מאמן העבר פסח טייטלמן מרומניה, רופא השיניים משה אברמוביץ מלוס אנג'לס, הבעלים לשעבר יורה בידר מאיטליה, ועוד ועוד, כולם רצו להיות בטירה באותן שעות.

גנדלמן. פעם שחקן בקבוצה, היום ראש העיר שלה(צילום: אילן בשור)

חדרה הפכה לעיר ולקבוצה קולטת עלייה מחבר העמים ומאתיופיה. את השער הראשון כבש הבולט בשדה, הקשר סאלים עמאש מהכפר השכן ג'יסר א זרקא. את השער השני שנתן את האות לחגיגות נגח הבלם יעקב אבבה. שניהם שחקני בית כמו מרבית הסגל המעוטר בשלושה שחקני רכש בלבד.

מכאן החלו שירי הכבוד. ראשון זכה לכבוד ראש העיר ושחקן הקבוצה לשעבר, צבי גנדלמן. תגידו גנדלמן בחדרה ואיש לא יזהה. בילדותו דבק בו הכינוי "צ'יקולה", וכך כולם מכירים אותו. הוא זה שדחף לאיחוד ולהקמת קבוצה עירונית, הוא זה שהביא את הכסף והוא זה שהונף על הכתפיים בסיום עם בקבוק שמפניה ואמר: "אני לא שיכור מהשמפניה, הליגה הלאומית היא תחנה, השאיפות שלנו גבוהות יותר. בנינו תוכנית חומש לעלייה, הקדמנו בשנה, עתה כל מעיינינו לשיפוץ המגרש. אני מבטיח שנעשה הכל שהקבוצה תשחק במגרשה הביתי בעונה הבאה".

בחדרה מאמינים לצ'יקולה, אם הוא חנך מלון ראשון בעיר אחרי אלפיים שנה, שיפוץ המגרש קטן עליו. השופט המצוין שגיא ברמן שרק לסיום ונתן את האות לדמעות ולשירה, המתופף שסיפק עבודה כל המשחק רק הגביר קצב. "אוי יו יו יוי יויוי, חדרה אלופה", וההמנון "שושה שולמית חדרה בלאומית", קיבלו ווליום שהרעיד את האזור.

נתראה בשנה הבאה בלאומית(צילום: עוז מועלם)

הנוכחים עמדו, שרו, בכו והפנימו שעשרים שנות סבל הסתיימו, חדרה עלתה מתהום הנשייה חזרה אל הבמה הכמעט הכי מרכזית בכדורגל הישראלי. 1997, עשרים שנה אחורה, ראש הממשלה היה ועודנו, בנימין נתניהו, נשיא המדינה היה עזר וייצמן ז"ל, והרמטכ"ל היה גיבור ישראל אמנון ליפקין ז"ל.

הפועל חדרה מודל 2017 שוב על המפה ואלה שמות: עומרי אלון ויניב טבצ'ניק, נמרוד כהן ואבי קרמר, אלירן חודידה ויעקב אבבה, אליאס זנה ואבירן תורג'מן, פרץ גמליאל ודודי הלל, אסי גומה ו-ויטלי גנון, סלים עמאש ומנשה זלקה, משה בן לולו ואלירן שמש, טדסה מתנאל ועומר הלוי, סהר אזולאי והמאמן מומו ניסטל, והיושב ראש אורן גולן. כולם זוכרים גם את שני כוכבי העבר שלא זכו להגיע לרגע, שולם שוורץ ז"ל ושמוליק יעקובובסקי ז"ל.