ביקורת סרט: "העיר האבודה Z" - מסע צנוע בג'ונגל
סרטו החדש של ג'יימס גריי עוסק במסע לגילוי עיר אבודה באמזונס - אך לא מדובר בסיפור הרפתקאות מסורתי, אלא בכזה שמתמקד בגאולה האישית של הגיבור. הזווית הזו הופכת אותו ליצירה צנועה ומעניינת
בסרטו החדש "העיר האבודה Z", המבוסס על סיפור היסטורי, נוטש הבמאי-תסריטאי האמריקאי ג'יימס גריי את הסביבה הניו-יורקית של סרטי הפשע והמלודרמות של חברת המהגרים שהיו מזוהים עמו עד כה ("אודסה הקטנה", "הלילה הוא שלנו", "שתי אהבות"), לטובת סיפור הרפתקאות בטעם של פעם המתרחש בראשית המאה הקודמת.
ואכן, דומה ששנים לא ראינו סרט העוסק בצורה מודעת כל כך במסעו האובססיבי של חוקר מערבי במטרה לחשוף תרבות קדומה עתיקה. ה"אחר" בסרט הזה – כאן בדמותם של אינדיאנים ילידי יער האמזונס – הוא לא יותר מאשר סטטיסט בסיפורו ההרואי-רומנטי של הגבר הלבן המבקש למצוא הוכחות לקיומה של עיר אבודה בג'ונגלים. אבל בסרטו של גריי המסע הזה מלווה גבר צעיר המבקש להגדיר באמצעותו את עצמו ואת זהותו ביחס לאביו, ממש כפי שהיו עבודותיו הקודמות שהתרחשו על רקע אורבני-עכשווי.
עוד ביקורות בערוץ הקולנוע:
זהו, כאמור, סיפורו האמיתי של פרסי פוסֵט, קצין בריטי היוצא בתחילת המאה הקודמת לדרום אמריקה בשליחות החברה הגיאוגרפית המלכותית כדי למפות את הגבול שבין ברזיל ובוליביה הנתון במחלוקת בשל הגומי השופע הצומח לאורכו (הסרט מבוסס על ספרו הלא-בדיוני של דיוויד גראן מ-2009). אלא שלא יצר ההרפתקנות הוא שמניע אותו, אלא הרצון לשקם את שמה של משפחתו שהוכתם בידי אביו שהיה מהמר ואלכוהוליסט.
פוסט (המגולם בידי צ'רלי האנאם, "פסיפיק רים"), מתואר כגבר צעיר ומריר החש צורך להוכיח את עצמו אל מול סביבה שמרנית עוינת – ודמותו מזכירה את הגיבורים התלושים והמנוכרים שהופיעו בסרטיו הקודמים של גריי שהיו כלואים בסיר לחץ אתני-משפחתי.
העיסוק הזה באבהוּת ומשמעותה הופך את "העיר האבודה" ליותר מאשר סרט הרפתקאות מסורתי. מה שבנקל היה יכול להיות נוכח העובדה שדמותו של פוסט ומסעותיו שימשו השראה לספרו של ארתור קונן דויל "העולם האבוד", וכן לדמויותיהם של כמה הרפתקנים פיקטיביים.
במהלך מה שיהפוך למסעו הראשון, הוא מוצא עדויות לקיומה של ציוויליזציה מתקדמת שנכחדה – והחיפוש אחריה יהיה למטרת קיומו. איתורה של העיר האבודה, לה פוסט מעניק את הכינוי "Z", יחלץ אותו מאותו רחוב ללא מוצא שאליו שלח אותו אביו ואשר מונע את קידומו הצבאי והחברתי.
וכך, אף שהממסד המדעי הלונדוני לועג לו ולתגליותיו-כביכול, פוסט הנחוש הזוכה לרוח גבית מאשתו המסורה (סיינה מילר), שב וחוזר אל הג'ונגלים בחברת עוזרו הנאמן (רוברט פטינסון המזוקן) על מנת להוכיח את דבר קיומה. אל המסע השלישי והאחרון, בשנת 1925, מצטרף אליו בנו (טום הולנד) – במה שהוא בבחינת סגירת מעגל.
במילים אחרות, פוסט אינו עוד גיבור שהאובססיה השתלטה עליו נוסח "אגירה, זעם האל" (1972) של ורנר הרצוג, שבו מגלם קלאוס קינסקי טרוף המבט הרפתקן בן המאה ה-16 היוצא לחפש את עיר הזהב האבודה אל דוראדו. סרטו של גריי ספוג אמנם באווירה מיסטית (אם כי נטולת הרהורים פילוסופיים על האדם והטבע נוסח טרנס מאליק), אבל ביסודו זהו סיפור של הגשמה עצמית, על אף כל התלאות שבדרך (אלה כוללות את מלחמת העולם הראשונה - במהלך הקרב על הסום נפצע פוסט ומתעוור זמנית).
בידיהם של במאים גרנדיוזיים יותר, סיפורו של פוסט היה הופך לעוד פנטזיית הרפתקאות נוסח "אינדיאנה ג'ונס" שבה רב הבדוי על המציאות. אבל גריי מביים אפוס בעל אופי אינטימי יותר, שחסרונו היחיד הוא בסצנות המתרחשות בין המסעות שבמהלכן נפגש פוסט עם אשתו וילדיו. האובססיה לשקם את הכתם המשפחתי שהותיר אחריו אביו, הופכת אותו עצמו לדמות אב בעייתית, אך ההיבט הזה לא נידון בסרט בצורה מספקת, רגשית ודרמטית. גם הקונפליקט שבין הטבע המזוהה עם הרפתקנות גברית ובין הטריטוריה הנשית של הבית מטופל פה באופן סכמטי.
יותר מכל סרט אחר, הצפייה ב"עיר האבודה" מטעינה בזיכרון את סרטו המצוין של בוב רפלסון "הרי הירח" (1990) שלא זכה להערכה לה הוא ראוי, וכדאי לגלותו מחדש. משהו בהדר השקט של הסרט ההוא, שהביא את סיפור גילוי מקורות הנילוס הכחול באפריקה על ידי צמד חוקרים בריטים באמצע המאה ה-19, נוכח גם בסגנון הבימוי של גריי. המפגשים עם שבטים מקומיים, חלקם עוינים וחלקם ידידותיים יותר, משמשים פה רקע למסע השלמה של
האימפריאליסט הבריטי עם אביו, ובמסע השלישי גם עם בנו. הסתירה האידיאולוגית בין ייצוג קולוניאליסטי זה לבין הצגתו של פוסט כמי שנלחם בהתנשאות המערבית הרואה בילידי האמזונס "פראים" – אינה פוגמת משמעותית בסרט.
ישנן בסרט סצנות מצוינות, כמו זו הסוריאליסטית שנראית כאילו נלקחה מ"פיצקרלדו" של הרצוג הנ"ל (1982), שבה נקלע פוסט לאופרה המועלית בלב הג'ונגל להנאתו של איל גומי מקומי (פרנקו נרו). הצלם הנפלא דריוס חונדג'י מעטר את "העיר האבודה" ביופי רב (הסרט צולם בפילם, בג'ונגל הקולומביאני), וצ'רלי האנאם (בתפקיד שיועד לבנדיקט קמברבאץ' ובראד פיט, שהוא כאן גם אחד המפיקים בפועל) מטעין את הדמות בצניעות ראויה. זהו גם צירוף המילים הקולע ביותר לסרט ולדרך שבה גריי מביים אותו.
