מופע שנות ה-70

"בוא אספר לך מה קרה, כאחד שהיה הכי קרוב להתרחשות", אומר אבי ארגז, אז קפטן חדרה. "6,000 צופים היו במשחק הטעון. בזמנים ההם הייתה יריבות גדולה בין חדרה לנתניה ואצלנו שיחקו שני נתנייתים, זוהר סלומון ויעקב שמואל. השופט יוסף פינקלשטיין שרק לפנדל לזכות נתניה. הסתכלתי על סלומון, הוא לא היה שקט ולא ידעתי מה עובר לו בראש. ברגע שהכדור הונח על הנקודה, ראיתי אותו יוצא מאחורי השער וחוזר עם גוש סיד מהסימון של המגרש. עודד מכנס ניגש לבעוט, אבל שנייה לפני כן זוהר זרק את הסיד על הכדור. במקום לשער, הבעיטה של עודד הגיעה לקרן. מכנס התלונן בפני השופט, שנזרקה אבן על הכדור, אבל פינקלשטיין ענה לו: 'יותר טוב שתלמד לבעוט'".

טייטלמן, ארצי וארגז(צילום: יאיר שגיא)

בסופו של דבר, הקטע משידור הטלוויזיה בשחור-לבן הוצג בפני ועדת המשמעת של ההתאחדות, וסלומון הורחק לחצי שנה. המשחק הסתיים ב-0:0, אבל זה לא מנע מנתניה לעשות את עונת השיא שלה: אליפות, גביע המדינה ומקום ראשון בבית שלה באינטרטוטו.

בעקבות חזרתה של הפועל חדרה לליגה הלאומית, אחרי היעדרות של 20 שנה, אנחנו פוגשים שלושה שחקני עבר, שהיו שותפים לתקופת הזוהר של המועדון בשנות ה-70. פסח טייטלמן (74), שלמה ארצי (75) וה"ילד" אבי ארגז (70) היו בין הכוכבים של חדרה, ששיחקה שלוש קדנציות בליגה הראשונה, שנקראה אז

הליגה הלאומית. אמנון כלפון (56) תלה פוסטרים שלהם בחדרו, וכיום הוא איש המשק של הפועל חדרה ומעודכן בכל פרט.

גם מכנס בוודאי זוכר את המשחק הזה

ההמלצה למכנס והצביטה לפוגל

הפועל חדרה נפרדה מהליגה הבכירה ב-1979 ומאז לא חזרה אליה. ב-1993/4 היא הייתה קרובה לעלייה, אבל 12 הנקודות שהורדו לה בגלל שהורשעה בקניית משחק מול הכח ר"ג עונה לפני כן גנזו את החלום. לפני 20 שנה חדרה ירדה גם מהליגה הלאומית וב-2003 הידרדרה לליגה ב'. רק בשנים האחרונות החל תהליך הקאמבק, גם בעזרת האיחוד עם גבעת-אולגה, שכמעט הבשיל אשתקד לעלייה ללאומית – עד ההפסד במבחנים בפנדלים למ.ס כפר קאסם. העונה הגיע התיקון.

כל השלושה עדיין חיים את הפועל חדרה, גם הנוכחית. פסח טייטלמן, פנסיונר ש"מבלה את הזמן בטיולים ובנסיעות, אחרי שנתתי לבני לנהל את העסקים שלי ברומניה ובמונאקו", ואבי ארגז המחזיק שלושה בתי ספר לכדורגל – אימנו את הקבוצה אחרי פרישתם. שלמה ארצי (אין שום קשר לזמר המפורסם) ממשיך לנהל את חנות הספורט הוותיקה שלו.

הוותיקים נפגשו כדי להעלות זכרונות(צילום: יאיר שגיא)

ארצי התחיל כקיצוני שמאלי והוסב למגן. "באחד המשחקים חסר לנו מגן שמאלי. המאמן איציק שניאור לקח אותי ואמר לי: 'תשחק כמגן כמו שאתה משחק כקיצוני'. עשיתי כמיטב יכולתי, ויצא לי משחק בסגנון של מגן תוקף. חוץ מזה, הייתי קשוח והחלוצים ששיחקו נגדי יעידו על כך. לא היה להם נעים בכלל"

.

למשל?

"שוב עודד מכנס. לפני אחד המשחקים נגד נתניה אמרתי לו שהוא לא ייסע עם הנבחרת לארה"ב. באותו זמן הנבחרת של עמנואל שפר עמדה לנסוע לשם. עודד, שהיה צעיר מאוד, שאל: 'מה הכוונה?' עניתי: 'תראה, אתה לא תעבור את החצי אצלי, כי אתה מסתכן. עדיף לך לעבור לצד השני. הוא לא רצה להסתבך. את ישראל פוגל מכפר-סבא, שהיה ידוע בבעיטות החופשיות שלו, צבטתי לפני הבעיטה. הייתי מוכן לעשות הכל כדי לנצח בכל דרך".

ובכל זאת, השם שלך שלמה ארצי. היו לזה השלכות?

"כן, במיוחד בכותרות. כשהצטיינתי הופיעה כותרת גדולה, 'פתאום עכשיו, פתאום היום', כמו השיר. אבל בעצם, השם המקורי שלי לא שלמה ארצי".

בחדרה של היום חולמים לחזור לימים היפים(צילום: עוז מועלם)

מה?

"בדיוק כך. השם המקורי הוא ג'ורג' וכטר. אני ניצול שואה והגעתי בעליית הנוער כילד קטן, בלי לדעת מה עלה בגורלם של הוריי. את אמא שלי, שהיא היום בת 95, גיליתי ופגשתי אחרי הרבה שנים. כשהיינו על האונייה נתנו לנו שמות עבריים, והשם שניתן לי היה שלמה ארצי".

ארגז: "שלא תחשוב ששלמה היה הקשוח היחיד בקבוצה. שיחק אצלנו דדל'ה הרשקוביץ, מגדולי השחקנים של המועדון (הפך אחר כך ליו"ר הפועל חדרה), שחי עכשיו בארה"ב. דדל'ה לא אהב שמישהו עובר אותו. גדלתי בהפועל ת"א, ולא היה לי מקום כי שיחקו שמות כמו שייע פייגנבוים, דוד פרימו ואחרים. כאשר שירתתי במחנה 80, ניסיתי להתקבל להפועל חדרה. כבר באימון הראשון העברתי את דדל'ה בין הרגליים, הוא נכנס בי והיד שלי גובסה לחודש. בדיוק באותו זמן הכרתי את מירי, שלימים הייתה לאשתי. היא ביקשה ממני להישאר לגור בחדרה שנה, ונשארתי חמישים".

"קיצ'י התגנב וסחב את הכרטיסים"

טייטלמן, ניצול גטו צ'צ'לניק באוקראינה, עבר בהמשך לשמשון ת"א והיה בלמה במשך שנים ארוכות בליגה הבכירה. זה לא מנע ממנו להישאר חדרתי בלב. הוא דווקא נזכר במשחק משנות ה-60 בליגה השנייה. משהו חיובי: "שיחקנו מול כפר-סבא, ושייע גלזר הבקיע לטובתם שער ביד. השופט אישר ונערכנו להתחיל מהאמצע, אבל שייע ניגש לשופט וביקש לבטל את השער, כי הוא הבקיע ביד. השער בוטל, נגמר 0:0, וכולם צריכים ללמוד מהאבירות של שייע".

ישחזרו את ימי התהילה? שחקני הפועל חדרה(צילום: עוז מועלם)

חדרה תרמה גם מספר שחקנים לנבחרת ישראל. בנימין בלנרו ז"ל, הקיצוני השמאלי שנחשב לאחד השחקנים בעלי השליטה בכדור הכי גדולים בכדורגל הישראלי, שלום (שולם) שוורץ ז"ל הנפלא ובן שיחנו אבי ארגז יבדל"א. שמואל יעקובובסקי, מפציץ שערים ענק אחר שלא הגיע לנבחרת, נפטר בחודש שעבר בגיל 69.

ארגז מקנח בעוד סיפור יוצא דופן. "ב-1974, כאשר הייתה לנו הקבוצה הכי טובה בתולדות הפועל חדרה, עם נחום סטלמך כמאמן, העונה שבה סיימנו במקום השביעי והפסדנו לבית"ר ירושלים בחצי גמר הגביע בהארכה, אירחנו את מכבי ת"א למשחק גדול. שולם שוורץ לא התייצב בנימוק שהוא חולה, אבל ידעתי שהוא מסתתר באיזשהו מקום ליד המגרש. ידעתי גם שהוא כועס שההנהלה לא הסכימה לרכוש עבורו שתי מיטות לבנות התינוקות שלו.

"ביקשתי ממנהל הקבוצה, יצחק (קיצ'י) כהן, לרשום אותו בטופס המשחק, כי האמנתי

שנצליח להביא אותו. הוא לא רשם, ובהפסקה מכבי הובילה 0:1. הצלחנו ליצור קשר עם שולם שהגיע, אבל הוא כאמור לא היה יכול לשחק. למזלנו, מישהו הבחין שהשופט משה אשכנזי והקוונים השאירו את הטפסים וכרטיסי השחקן בחדר ההלבשה שלהם, כאשר הם היו בחוץ. קיצ'י התגנב וסחב את הכרטיסים. הוא הוסיף לטופס את שולם, שנכנס לשחק ומיד השווה. עמי אלחדד הבקיע עוד שניים וניצחנו 1:3".

עכשיו הפועל חדרה, נציגת עיר של 90 אלף תושבים, פותחת בהכנות לחזרה לשנים היפות. האצטדיון המקומי לא עומד בתקן הדרישות של המינהלת, אבל כל השלושה בטוחים כי המותג "הפועל חדרה" יוכל לעשות זאת בכל תנאי.