די להתפלא שאני עוזר בבית. זה התפקיד שלי
כשמישהו אומר לאשתי שאני "עוזר" לה עם הילדה - כאילו שהילדה היא איזה תחביב אישי שלה או איזה עיסוק לשעות הפנאי, זה מציק לה עד כדי פריחה, ואני לגמרי מבין למה
אשתי עובדת בהיי-טק. לא! זו לא הסיבה לפריחה. העניין הוא שהיי-טק זה תחום בו נהוג להישאר בעבודה עד השעות הקטנות של הערב, ועם החזרה מחופשת הלידה אשתי גם קיבלה תפקיד חדש. היא אישה כזו שמחויבת לעבודה ורוצה להצליח, ואני? אני עובד מהבית בדרך כלל, כך שהגמישות בשעות מאפשרת לי לשלוח את הקטנה שלנו לפעוטון, וגם לאסוף אותה ברוב הימים. אני גם נוהג לשוחח עם הגנן על דרכי התמודדות עם בעיות שינה ואכילה, וסתם בעיות בלי קטגוריה. אפילו על בעיות הדייטינג שלו אנחנו משוחחים. אני גם זה שלוקח את הקטנה לרופאה כדי לבדוק שאין לה חצבת בשעות שאשתי עדיין חוצבת במקלדת. או בקיצור: אני אבא.
אלא שבעיני אחרים נטילת האחריות שלי וההתרוצצות עם הקטנה ראויות לפרס, כשהמגזימים אף יציעו הדלקת משואה. לא פעם אשתי מספרת לקולגה בעבודה על הסוד שמאפשר לה להישאר עד שבע בערב במשרד, כשבבית יש לה תינוקת בת תשעה חודשים בלבד. הסוד הוא שיש לילדה אבא. לצערי ולצערה של אשתי, הוידוי ה"לא רגיל" הזה מיד זוכה בתגובות בסגנון: "איזה אבא מעורב הוא!" או "איזה יופי! איך הוא עוזר לך!", וזה חברים, בדיוק המקום שבו היא מתחילה להתגרד. היא לא רוצה להתחיל מלחמה על כל הערה טיפשית כי לא באמת יוצאים מהמקום הזה, אבל כשמישהו אומר לאשתי שאני "עוזר לה עם הילדה" - כאילו שהילדה הייתה איזה תחביב אישי שלה, איזה עיסוק לשעות הפנאי, או איזה פרויקט שהיא לקחה על עצמה ואז החליטה לסנג'ר אותי - זה מציק לה עד כדי פריחה.
הרי ההחלטה לעשות ילדה היא ברוב המקרים משותפת. ואם היא משותפת, אז הגיוני ששנינו נשתתף בהשלכות שלה. ולא, תפקיד האישה בשנת 2017 אינו לגדל את הילדים ולעשות כביסה ולנקות את הבית ולבשל. התפקיד הזה - תופתעו לשמוע - הוא תפקידם של שני בני הזוג. נשים היום הן שותפות מלאות בשוק העבודה. חלקן עובדות יותר שעות מבן הזוג שלהן, וחלקן "רחמנא ליצלן", גם מכניסות הביתה יותר כסף ממנו. אבל החברה שלנו עדיין שוביניסטית, והדברים שציינתי עדיין גורמים לאנשים רבים להרים גבה. רוצים דוגמה? מתי בפעם האחרונה נשאל גבר שנשאר עד שבע בעבודה "מי לוקח את הילדים מהגן?", וכשענה שאשתו עושה זאת, נאמר לו - "איזה יופי! איך אשתך עוזרת לך עם הילדים!". ספוילר: זה לא קרה. מעולם.
להחמיא לבן זוג על כך שהוא עוזר בגידול הילדים זה כמו להחמיא לו שהוא יודע להשתמש בתנור הגז, או להחמיא לו שהוא יודע מאיזה קצה מחזיקים את המטאטא (רמז: זה לא הצד השעיר). זה כמו להחמיא לו על זה שהוא מקשיב לקיטורים של אשתו ולהחמיא לו על זה שהוא שוכב איתה! הוא בן הזוג שלה, זה התפקיד שלו!
עליתם פעם לאוטובוס ואמרתם לנהג "איזה יופי אתה נוהג"? ומה עם המציל בבריכה? האם החמאתם לו פעם על "איזה מזל שזכרת להביא משרוקית"? כנראה שלא. אבות צריכים לעשות את חלקם בבית מעצם היותם חלק מהזוגיות שיצרה את המשפחה הזאת, ולא צריך להחמיא או להתפלא על כך. ובינתיים, יש למישהו רעיונות איך לטפל בפריחה?
