שומר נפשו ירחק: ונצואלה היא לא מקום לעסקים
למרות שצ'אבס, מנהיגה המיתולוגי של ונצואלה, הנהיג משטר רווחה, נטל את רווחי הנפט והפנה אותם למען השכבות החלשות - הוא גם דאג לשים את כל הביצים בסל אחד, ולפיכך הוביל את ונצואלה לקריסה. אם בכל זאת אתם מעוניינים לבדוק את מזלכם במדינה הלטינית, עליכם לקחת נשימה ארוכה ועמוקה - תהליך התפכחותה של ונצואלה לא קורה בן לילה ועתיד לקחת שנים
כדי להבין מה עבר על ונצואלה בשנים האחרונות צריך לבחון מהן המשימות של אנשי משמר הגבולות מול קולומביה. עד לא מזמן, כאשר ונצואלה הייתה אחת מהמדינות המשגשגות והמבטיחות בחלק זה של העולם, אנשי המשמר הוצבו במעברים על מנת למנוע הברחת סמים אל תוך המדינה והברחת מוצרי מזון מסובסבדים וזולים מחוץ למדינה.
כתבות נוספות מאת טל רשף
אך שנים בודדות לאחר מכן, בזמן שקולומביה התאוששה שכנתה מצפון-מזרח הלכה בדרך ההפוכה. אנשי המשמר עדיין שם, אך כיום תפקידם הוא למנוע תושבים מיואשים מלחצות את הגבול ולקנות מזון במדינה השכנה, לאחר שהמדפים בקראקס ובערים האחרות פשוט התרוקנו.
הוגו צ'אבס, המנהיג המיתולוגי של ונצואלה - גנרל לשעבר שניסה בתחילת דרכו לתפוס את השלטון בהפיכה צבאית וחזר אליו על ידי בחירות. אדם ססגוני בהתבטאויותיו, כריזמטי וכוחני. צ'אבס השליט במדינתו משטר רווחה שנטל את רווחי יצוא הנפט והפנה אותם למען סיוע לשכבות החלשות. ההמונים אהבו אותו, הוא סיפק עבודה, מעונות יום לילדים, מזון ודלק מסובסדים, קצבאות ושירותי בריאות וחינוך ברמה גבוהה. לא רק התושבים אהבו אותו, סוציאליסטים רבים ברחבי העולם ראו בו את מבשר השמאל החדש.
בשנים ההן אפילו דובר על כך שלאחר שהקומוניזם בסגנון ברית המועצות פשט את הרגל והפך לדיקטטורות של גולאגים וקג"ב, ולאחר שהסוציאל דמוקרטיה של אירופה המערבית התגלתה כאימפוטנטית, הבשורה החדשה מגיעה מאמריקה הלטינית בדמותו של קומנדנטה צ'אבס. אפילו ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, הילל ושיבח אותו.
אך זה היה מזמן, והשיטה הלכה וקרסה. הוגו צ'אבס מת ואת מקומו תפס ממשיך דרכו ניקולס מדורו והכל התמוטט. היום מרבית תושבי ונצואלה מייחלים שהסיוט הזה כבר יגמר. בחנויות אין אוכל, ברחובות מתעמתים חיילים ומפגינים במה שהחל כהפגנות, המשיך להתפרעויות וכתבים זרים מדווחים כי נראה שזה גולש לעבר מלחמת אזרחים: בקבוקי מולוטוב, קונצרטינות, יריות ואבנים.
מה השתבש?
הקושי היה בבסיס השיטה. הוגו צ'אבס הקים מערכת רווחה מפותחת תוך שימוש בכספי הנפט שזרמו לונצואלה באותם ימים: הפקת הנפט הייתה כולה בידי הממשלה, מחיר חבית נפט סבב סביב 100 דולר, הכסף היה מצוי בשפע והוא נוצל למען המטרות הראויות ביותר.
ובכל זאת, כבר אז ניתן היה לראות כי משהו לא עובד כראוי. נכון, הרווחה פרחה, תוחלת החיים עלתה ואיתה גם רמות ההשכלה והחיים, אבל 95% מהכנסות המדינה מייצוא הגיעו מהנפט, המשק הפרטי קרס, המדינה הערימה קשיים בפני כל מי שרצה לייצא, להקים תעשייה או עסק עצמאי בונצואלה. קלות עשיית העסקים ירדה לאחד המקומות האחרונים בעולם, ומשך הזמן הנדרש לפתיחת עסק עלה מעל חצי שנה.
מדהים להיווכח כי בתקופה ההיא ונצואלה נאלצה לייבא את מרבית המזון שהיא צרכה - מדינה שתמיד הייתה חקלאית באופיה. המדינה הלטינית התפרנסה מרווחי נפט בלבד ופעלה באופן מסודר על מנת שלא יוקם בה כל אפיק הכנסות משמעותי אחר. האם זה היה סוציאליזם? נראה שנכון יותר לכנות זאת בשם סוציאל פופוליזם.
בנוסף לכל אלה, נוצרה שכבה גדלה והולכת של אנשי מימשל ומקורבים שהתפרנסו מהכלכלה ההפוכה הזאת. האדמיניסטרציה הלכה, תפחה והעיקה על תקציב המדינה ולצד זה כספים החלו להיעלם.
תקציבים לא ברורים העבירו מיליונים רבים בלי שקיפות כלשהי, השליט קנה לעצמו מטוס פרטי בעשרות מיליוני דולרים והנפט לא הספיק על מנת לכסות את כל אלה. המדינה הכבידה את עול המסים על המגזר הפרטי, ניתקה קשרים כלכליים מכניסים עם ארה"ב ובמקומם יצרה קשרים עם מדינות דוגמת אירן, קובה וזימבבואה, הדפיסה כסף והחלה ללוות כספים על מנת לכסות את הגירעון - כספים שניתנו בריבית גדלה והולכת ככל שהתרחב החוב.
הניסוי הסוציאל פופוליסטי הזה קרס ברעש גדול במיוחד בגלל הנפילה של מחירי הנפט. התופעה שפגעה בניגריה, רוסיה, אקוודור ומצרים, פגעה גם בוונצואלה שהייתה אולי תלויה בהכנסות מנפט יותר מכל האחרות. פשוט לא היה לה מקור הכנסות חלופי בגלל שהמגזר הפרטי דוכא עד עפר.
מחיר חבית הנפט ירד ל-50 דולר, והשאר הוא היסטוריה
האינפלציה הגיעה ל-500%, אין כסף לייבא מזון ותרופות, המדפים ריקים בחנויות, ישנה אלימות ברחובות, הסקרים מצביעים על כך ש-85% מתושבי המדינה לא מצליחים להשיג את המזון הדרוש להם ותינוקות בחדרי לידה מושכבים בארגזי קרטון כי אין אפשרות לרכוש עריסות.
הוגו צ'אבס כאמור כבר לא איתנו. הוא השאיר את קריסת המערכת שהוא בנה ליורשו, ניקולס מדורו, וזה נלחם היום על הישרדותו בכל הכלים שבידיו: מערכת משפט בולמת פעולות של הקונגרס והאופוזיציה, המשטרה עושה שימוש בגז מדמיע, אלות ומגינים ומיליציות לא חוקיות יורות במפגינים.
נכון להיום, חברות זרות, ובכללן חברות ישראליות, מדירות את רגליהן מוונצואלה. מה כבר ניתן לעשות מבחינה עסקית במדינה פרוטקציויסטית ואנטי ליברלית? מדינה שבה חברות כמו ג'נרל מוטורס וקוקה קולה מפסיקות את פעילותן עקב חוסר יכולת לרכוש מרכיבים נדרשים לצרכי יצור, המינהל הזר יתקשה לרכוש מזון לצרכי ביתו והליכה ברחוב יכולה להסתיים בשוד או אף ברצח.
קראקס המיואשת היא היום העיר המסוכנת ביותר בעולם ואפילו המוצ'ילרוס נמנעים מלעבור בה. כאשר תתקיימנה בחירות ותעלה ממשלה חדשה, ולא נראה שזה יקרה בעתיד הקרוב, היא תצטרך לעשות את מה שעושה הנשיא מאוריסיו מאקרי בארגנטינה: להסיר מגבלות מהכלכלה, לקצץ במשרות ובסובסידיות, להסדיר את החזרי החוב ולפתוח את המשק לתחרות.
צעדים כאלה לא מביאים תוצאות בן לילה, זה לוקח שנים, ובינתיים ימשכו העוני והאלימות. מנהלי הפיתוח העסקי של חברות ישראליות מוזמנים לקחת נשימה ארוכה ועמוקה ולהפנות תקציבי פיתוח עסקי למקומות אחרים בעולם.
הכותב, יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי אמריקה הלטינית ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
