זה העוזר גדול יהיה / בלוג ה-NBA
כשדייויד פיזדייל יצא נגד השופטים והגן על השחקנים שלו אחרי עוד הפסד של ממפיס לסן אנטוניו, הוא לא תיאר לעצמו שהוא יעזור לסדרה הכי חד-צדדית בפלייאוף להשתנות מהקצה אל הקצה. סיפורו של עוזר המאמן הנצחי שקפץ למים העמוקים ועכשיו גם לומד לשחות בהם
בחמש השנים האחרונות פגשה ממפיס את סן אנטוניו שלוש פעמים בסדרות פלייאוף, אם מחשיבים את הסדרה הנוכחית ביניהן. סוג של מסורת, גם אם קצת אפורה. ב-2012/2013, בגמר המערב, הספרס טאטאו את הגריזליס עם סוויפ. גם בסיבוב הראשון בשנה שעברה זה נגמר ב-0:4, וכמה שזה היה קל עבור סן אנטוניו ככה זה היה כואב עבור דייב ייגר.
לכתבות נוספות במדור ה-NBA
זמן קצר אחרי שהעונה עמוסת הפציעות של ממפיס נגמרה והסדרה החד-צדדית הוכרעה בנוקאאוט (סן אנטוניו ניצחה את ארבעת המשחקים בהפרש ממוצע של 22 נקודות), ייגר הוריד מעצמו את ההגנות והרשה לעצמו להתפרק. באחת ממסיבות העיתונאים הזכורות ביותר בשנים האחרונות ב-NBA הוא עשה כבוד לקבוצה שלו, או למה שנשאר ממנה, בדרך שלא השאירה מקום לספק לגבי הכנות שלו.
"אני לא יכול לתאר במילים עד כמה אני גאה בכל בחור שנמצא בחדר ההלבשה עכשיו", אמר לכתבים בדמעות זולגות וקול סדוק, "העונה הזאת הייתה קשה. ממש קשה. הם היו יכולים להרים ידיים, לא להגיע לפלייאוף. ובכל זאת, בכל יום הם יצאו לפרקט ונלחמו כמו משוגעים". הכאב נשפך ממנו, השילוב בין ההערכה שרחש לשחקנים שלו לבין הפורקן וההקלה שחש באותם רגעים יצר מפגן נדיר של אמת.
גם אם ממפיס הייתה רק אפיזודה חולפת בפלייאוף גדוש האירועים של השנה שעברה, הנאום המתייפח של ייגר היה ללא ספק אחד מהרגעים הבולטים והאנושיים שהיו בו. עדיין לא ברור לגמרי מה תהיה תרומתה ההיסטורית של ממפיס מודל 2016/2017 לפלייאוף הנוכחי (כרגע היא בפיגור 3:2 מול סן אנטוניו). אבל זו כבר השנה השנייה ברציפות שהמאמן שלה גונב את ההצגה מסיבות שהן לא תרגיל מבריק או חילוף מנצח - אלא בעקבות הופעות ואמירות שמנפצות את מעטה הקלישאות שאופף את ז'אנר מסיבות העיתונאים הספורטיביות.
דייויד פיזדייל הוא בעל תואר ראשון בתקשורת (עם התמחות בסוציולוגיה) ורזומה של 13 עונות כעוזר מאמן בליגה הטובה בעולם (בגולדן סטייט, אטלנטה ומיאמי). אם אתם לא עכברי NBA אבל כן שמעתם עליו בימים האחרונים אולי זה בגלל הנאום שנשא אחרי ההפסד 96:82 של ממפיס במשחק מספר 2. קוואי לנארד קלע במהלכו 19 מ-19 מהקו, סן אנטוניו כולה קיבלה 32 זריקות עונשין לעומת ה-15 של ממפיס, ובשביל פיזדייל זה הספיק כדי לספק רגע קאלט עבור האוהדים. הוא לא הבין את היחס בין כמות הזריקות שכל קבוצה לקחה בצבע לכמות זריקות העונשין שלה, ועלה להתקפה.
"אני לא בחור של מספרים, אבל משהו לא מסתדר לי", אמר בשקט שמשדר עוצמה ותסכול גם יחד, "אנחנו לא מקבלים את הכבוד שהחבר'ה האלה ראויים לו בגלל שמייק קונלי לא עושה הצגות, יש לו קלאס, והוא רק משחק את המשחק. אני טירון צעיר, אבל הם לא הולכים לדפוק אותנו. זה לא מקובל, זה היה לא מקצועי. החבר'ה שלי היו במשחק והרוויחו את הזכות להיות במשחק, אבל השופטים אפילו לא נתנו לנו הזדמנות. הנה לכם הנתונים". את המשפט האחרון עדיף לנסח באנגלית: "Take that for data". לא רק בגלל שזה נשמע טוב יותר.
���� pic.twitter.com/K42V4u7K2h
— Memphis Grizzlies (@memgrizz) 18 באפריל 2017
הנאום ששינה הכל
במשחק מספר 3, שכבר התקיים בממפיס, האוהדים בפדקס פורום הכינו קבלת פנים מדהימה לגיבור החדש שלהם. חולצות מיוחדות ועליהן המשפט שהפך לסלוגן נראו בכל עבר. פיזדייל נראה נרגש במיוחד, ואחרי שנקנס ב-30 אלף דולר על דברי התוכחה שאמר גם נהנה מלויאליות טוטאלית של השחקנים שלו. מייק קונלי, שזכה לתמיכה ממאמנו ("לא מקבל את הכבוד הראוי לו"), הודיע בשם חבריו לקבוצה כי הם ישלמו בשבילו את הקנס.
גם במשחק הזה ממפיס קיבלה פחות זריקות עונשין, אבל זה כבר לא היה הנושא. קונלי סיפק הצדקה נוספת לחוזה העתק שלו, וינס קרטר המשיך לפתוח בחמישייה בגיל 40 (שיחק 36 דקות), זאק רנדולף שולב בה ויחד עם מארק גאסול הם קבעו את הטון מתחת לסלים. פיזדייל נתן לחמישייה שרצה טוב במחצית השנייה של משחק מספר 2, וכללה גם את ג'יימס אניס, להמשיך לרוץ. בדיוק כשהיה נראה שממפיס בדרך לעוד 4:0 היא השיגה ניצחון ראשון על הספרס בפלייאוף מאז 2011. פיזדייל סימן 'וי' ראשון בפוסט סיזן כמאמן ראשי.
במשחק מספר 4 קוואי לנארד חזר לעשות כל מה שהוא רוצה עם 43 נקודות, אבל קונלי שוב היה במיטבו (35 נקודות, 9 ריבאונדים ו-8 אסיסטים). הוא כפה הארכה ובקלאץ' ראה את גאסול קובר סל ניצחון טיפוסי. משום מקום, ממפיס חזרה לסדרה שכבר הייתה נראית חסרת תקנה עבורה. למרות ההפסד במשחק מספר 5 שהחזיר אותה למצב מרדף, הגריזליס יסיימו את הסדרה עם הראש למעלה, לא משנה מה תהיה התוצאה הסופית של הסדרה. פיזדייל, בעונתו הראשונה בקדמת הבמה ואחרי שנים ארוכות על תקן האיש המסייע, הצליח להחיות מחדש את המאצ'-אפ בין הקבוצות גם בזכות הנאום שהכניס את הפלפל שהיה חסר לשחקנים שלו.
כמובן שהחזרה של ממפיס לעניינים היא לא רק עניין של מוטיבציה, נאומים או משפט טיפוסי כמו "נמאס לי ממאנו ג'ינובילי" (כמו שאמר אחרי המשחק האחרון). רוח קרב לבדה לא מספיקה כדי להתמודד עם הכרישים של גרג פופוביץ', אבל מי שראה את הפדקס פורום במשחק מספר 3 ואת התגובה של שחקני ממפיס על מה שאמר המאמן שלהם פשוט לא יכול היה להתעלם מהשינוי. להתעלות של השחקנים המובילים יש כנראה חלק גדול יותר במאבק שהתפתח, ועדיין, בלי ההתאמות של פיזדייל תוך כדי תנועה יכול להיות שהדינמיקה של הסדרה הזאת לא הייתה משתנה ככה.
בכתבה שנערכה ב-ESPN בספטמבר האחרון אפשר היה להתרשם במעט מהשינוי שהביא למועדון, ובעיקר מהכוונות העתידיות שלו כמומחה התקפה עם יחסי אנוש טובים. את הדמעות של ייגר החליפו קשיחות וישירות, את האכזבה מהעבר תקווה לעתיד. שעתיים אל תוך אימון הבכורה של מחנה האימונים הבוס החדש כבר הרים את הקול לגבהים; השחקנים חשבו שחלק אחד של האימון הסתיים והחלו לרדת מהפרקט, והוא הגיב בצרחות: "מה זה לעזאזל? מה אנחנו עושים? התרגיל עוד לא נגמר. אנחנו עובדים עכשיו על זריקות אליפות".
המהפך של גאסול
"הוא בא מקבוצה שהגיעה ארבע פעמים ברציפות לגמר (מיאמי). לא דיברנו הרבה על X ועל O... המסר שלו היה כל-כך ברור מהיום הראשון... ואני צריך את זה", החמיא כבר בתחילת העונה מארק גאסול. פיזדייל ביקר בזמן הפגרה את הסנטר בברצלונה, והבהיר לו בצורה חד משמעית למה הוא מצפה ממנו. התוצאה: בגיל 32 הכוכב הספרדי ניפק עונת שיא בנקודות (19.5 בעונה הסדירה), אסיסטים (4.6), קליעות לשלוש (1.4) וקליעות מהשדה (7.2).
אחרי שגמר את העונה שעברה בפברואר בגלל פציעה ולא השתתף עם ספרד באולימפיאדה, הוא חייב את השיפור שלו בעיקר לפיזדייל. כבר בשיחה הראשונה ביניהם הודיע פידזייל לגאסול: "אני אתחיל להוציא אותך אם לא תיקח לפחות ארבע שלשות במשחק". אז, הרבה לפני שהעונה התחילה, הוא הודה ש"לא הייתה לי עכשיו עבודה כמאמן ראשי אם כריס בוש לא היה זורק שלשות. הוא פיתח את זה במיאמי. אני מתכוון לעשות את אותו הדבר עם מארק".
זה עבד. גאסול, שלקח בעונה שעברה 0.1 זריקות לשלוש, עבר מהפך. העונה הוא כבר שיחרר 3.6 זריקות כאלה, קלע אותן ב-38.8 אחוזים וחיזק את מעמדו כאחד משחקני ההתקפה המשובחים בליגה, ואולי גם המגוון שבהם. על האפקט הזה אחראי בעיקר פיזדייל. רנדולף, שהפך תחתיו לשחקן ספסל, לא ירד משמעותית מהממוצעים שלו, בעוד שקונלי, שסיפר איך פיזדייל אמר לו מדי יום 'אתה הולך להיות אולסטאר', עשה קפיצה אדירה. ממפיס הפכה לקבוצת הגנה משודרגת ולמרות שלא הצליחה להטמיע את הסגנון המהיר שפיזדייל רצה להנחיל לה, לפחות ידעה להתגבר על הפציעה של צ'נדלר פרסונס.
אז נכון, גם את העונה שעברה וגם את זו הנוכחית סיימה ממפיס במקום השביעי. השורה התחתונה זהה, ההבדל הוא במה שקורה כשהעונה האמיתית מתחילה - בפלייאוף. שם הפריכות וההתפרסות הישנות נעלמו, והחליף אותן כדורסל נהדר גם במאני טיים שעזר לממפיס להסתכל בלבן של העיניים לסן אנטוניו. ממפיס של ייגר הייתה חיה יותר מדי פצועה, ואילו העונה פיזדייל נאלץ להתמודד עם פציעה של שחקן ההגנה הכי חשוב שלו, טוני אלן, בדיוק לפני שהכל התחיל.
בלעדיו ואף על פי שלנארד משתולל בפלייאוף הזה (וגם לפיזדייל אין ממש רעיון מגובש איך לעצור אותו), ממפיס נשארה בתמונה עד הרגע האחרון מול אחת משלוש הקבוצות הטובות ב-NBA. גם אם היא לא תעלה לשלב הבא, המאמן שלה, אחרי 13 שנים בצל, הוכיח שהוא לגמרי עשה את קפיצת המדרגה על הקווים.
לפנייה לכתב/ת 
