ביקורת סרט: "פורשים בסטייל" - הומור צולע
מה קורה כשמייקל קיין, מורגן פרימן ואלן ארקין מגלים שהפנסיה שלהם עומדת להתנדף ומחליטים לשדוד בנק? במקרה של "פורשים בסטייל" - קומדיית הפשע הגריאטרית התורנית - התוצאה היא סרט בעל עלילה צפויה, לא מותחת ולא משעשעת, עם דמויות שטחיות שלא מזכירות בכלום את החיים האמיתיים
קומדיית הפשע הגריאטרית "פורשים בסטייל" ("Going in Style") רוכבת על הטרנד העכשווי של סרטי "קשישים חסרי מנוח". אנשים זקנים עדיין מתאהבים! (סדרת סרטי "מלון מריגולד האקזוטי"), הם מחסלים מיומנים! (סדרת סרטי "רד") הם עושים בלגנים בקזינו! ("סוף סוף וגאס") ואפילו כשהם עומדים למות ממחלה הם מסוגלים לצאת למסע הגשמת חלומות באתרים אקזוטיים בכל רחבי העולם - או, לפחות, בגרסת מסך ירוק המצולמת באולפן של אתרים אלו ("מתים על החיים").
הכוכב הבלתי מעורער של המוד הגריאטרי בז'אנרים הקולנועיים הוא מורגן פרימן, שתוקע דגל בכל סרט אמריקני שנעשה ברוח זו. באופן לא מפתיע הוא גם אחד משלושת הגיבורים של "פורשים בסטייל". אליו חוברים מייקל קיין (עוד שחקן שלא מבזבז זמן על קריאת תסריטים לפני החתימה על החוזה) ואלן ארקין בעל רקורד קודם בנישת "הזקן המגניב". לבמאי זאק בראף, המוכר מתפקידו כד"ר דוריאן בסיטקום בית החולים "סקראבס", כבר היו שני סרטי קולנוע קודמים ("גארדן סטייט" מ-2004, ו-"Wish I Was Here" מ-2014). הראשון זכה לתגובות אוהדות והשני לשליליות באופן מובהק. סרטו השלישי לא מפגין שיפור משמעותי במגמה.
הגיבורים הם שלושה חברים שהיו אמורים לפרוש בנחת לפנסיה אבל מגלים שבארצות הברית העכשווית אנשים מבוגרים עלולים להיות מושלכים לצד הדרך. זה יכול להיות בסיס לקומדיה שתכיל מימד אמיתי של כאב - נגיעה בחרדות שיש לרבים בנוגע לגורל קרוביהם המבוגרים או הגורל שלהם עצמם. אבל הסרט משתמש בדמויות שטוחות ובעלילה צפויה כדי לבטל כל סכנה שהצופים יפגשו משהו שדומה לחיים האמיתיים על המסך.
עוד ביקורות קולנוע:
בסצנת הפתיחה מגלה ג'ו (קיין) כי עלויות המשכנתה שלו זינקו באופן המסכן את יכולתו לממן את לימודיה ומקום מגוריה של נכדתו. ברוקלין (ג'ואי קינג) היא נערה חיננית בת 14 שחובשת כובעים ומשתמשת במילים כמו "ג'נטריפיקציה". איזה סבא לא יעשה הכל למען הגרסה הנשית הצעירה והמגניבה למאגר הגנים שלו? פקיד הבנק המתנשא שהחתים את ג'ו על תוכנית ההחזרים המפוקפקת נראה אדיש לחלוטין לגורלו. כששוד מזוין מתבצע בבנק מגלה ג'ו כי השודד מגלה יותר אמפתיה מפקיד הבנק.
השליש הראשון עוסק בהמחשת הקושי אליו נקלעים ג'ו וחבריו ווילי (פרימן) ו-אל (ארקין) כשהחברה שבה עבדו עוברת מיקור חוץ לווייטנאם, והפנסיות שלהם עומדות להתנדף. בנוסף ווילי מתמודד עם בעיה בריאותית שעלולה לקצר את חייו אם לא יימצא לה פתרון מהיר, ועל אל מתלבשת אנני (סמל המין בדימוס אן מרגרט, שבגיל 75 נראית כמו פרסומת מהלכת לפלאי הניתוחים הפלסטיים). לכל אחד מהם יש סיבות טובות להשיג כסף.
המהלך של ההתארגנות לקראת השוד והשוד עצמו מתבצעים בשליש השני של הסרט באופן קורקטי. והשליש האחרון עוסק במה שקורה לאחר השוד, כאשר יש חקירה ברשותו של סוכן FBI מטומטם למדי (מאט דילון).
"פורשים בסטייל" הוא חידוש לסרט בעל שם זהה מ-1977. הבמאי המקורי היה מרטין ברסט ("השוטר מבברלי הילס", "מרדף חצות"), שבשיאו ידע היטב כיצד לשלב בין קומדיה, דרמה ואקשן. אך ההבדל בין הסרטים לא נובע רק ממיומנות הבמאי אלא מנקודת המוצא הבסיסית של הסרטים. כמו "הרולד ומוד" (האל אשבי, 1971) כך גם "פורשים בסטייל" המקורי הציגו בשנות ה-70 קריאת תיגר של האדם הזקן - מרד כנגד דעיכת אור החיים. לא דחיקה כלכלית - כמו בגרסה הנוכחית – אלא העזה לחיות את החיים בתנופה, עד הרגע שבו הם יגיעו לכדי סיום (והם אכן מגיעים לסיום בשני סרטים אלו).
לא היה צורך במסר פסוודו-חברתי "עכשווי" כדי להצדיק את מה שהגיבורים עושים, ולא היה צורך למרוח את הצופים במהלך עלילתי הנע לעבר פנטזיה סכרינית שמשטחת את הבעיה. רק לאחרונה הציג הסרט המשובח "באש ובמים" דרך שונה בתכלית בעומקה וברלוונטיות החברתית והתרבותית לעיסוק בנושא של מצוקה כלכלית המובילה לנקמה בבנקים, אך זו לא דרכו של "לפרוש בסטייל".
"Going in Style" משמיט את ה-"Out" ובכל זאת מרמז על הרעיון של לצאת מהחיים (להבדיל מ"לצאת לפנסיה") בסטייל. לצאת כאדם שחי את החיים במלואם, ולא - כמו במקרה הנוכחי - כמי שנושל כלכלית ובכל זאת מצליח לסדר לעצמו פנסיה שמאפשרת לשתות שמפניה.
על התסריט חתום תיאודור מלפי, שלאחרונה זכה להצלחה גדולה כבמאי ותסריטאי של "מאחורי המספרים", סרט שעוסק בתרומתן של שלוש נשים שחורות לנאס"א בשנות ה-60. שוב - בעיה חברתית שזוכה לטיפול "מחמם לב" ומשטיח. הליקויים הקלים של "מאחורי המספרים" הם מגרעותיו של "פורשים בסטייל". סטיב מנוצ'ין, אחד ממפיקיו של הסרט, איש גולדמן-זקס בעברו ומזכיר האוצר הנוכחי של ממשל טראמפ, בוודאי אינו מצטער על כך.
מעבר לביקורת העקרונית על המניע והמהלך העלילתי, "פורשים בסטייל" הוא גם סרט בינוני בכל היבטיו. הדמויות לא מתפתחות בדרך מעניינת, השחקנים יוצאים ידי חובתם, מתח לא ממש נחווה באף רגע, וההומור צולע למדי. יש הצדקה עקרונית לסרט שבו זקנים נוקטים יוזמה ומשיגים את מה שהחברה גזלה מהם - אבל הוא יכול להיות מוצלח יותר.
