את אולי עצמאית, אבל האם את מאושרת?
מחקרים מראים שלמורת רוחו של השחרור, אנחנו הרבה יותר מדוכאות מכפי שהיינו לפני ארבעים שנה. מסתבר שהאושר חמק בין אצבעותינו הפמיניסטיות ועבר על קצות האצבעות לצד הגברי, ואנחנו נותרנו עם דפרסיה כפולה משל גבר ממוצע. דעה
אנחנו חזקות, דעתניות, מבקרות כל מה שאנחנו רוצות. אנחנו לא סובלות שיח מקטין, מחפיץ, משמיץ. שלא נדבר על הסגברה! אנחנו מתפלפלות בתוכניות הבוקר, ובין לבין אנחנו גם אימהות קצת עייפות, שקועות בעצמנו וחסרות סבלנות. אבל לא נורא, כי אנחנו מנהלות ומנוהלות על ידי האגו, התחרות והגאווה. אנחנו אפילו ראש ממשלה ונשיאה. אנחנו אומניות ומנהלות חשבונות עם כל מי שאמר מילה לא ראויה. אנחנו פורצות דרך בהיי-טק ובמדע, מביאות לעולם את התרופה הבאה לחשכה. אנחנו החלום הפוסט-מודרני של כל אישה.
1. היחלשות הלכידות הקהילתית.
2. אנחנו מדוכדכות יותר דווקא הודות לגלולה ששחררה את המיניות שלנו לפי שעה, אבל גם הגבירה את הסיכוי ללקות בדיכאון ב-60-120 אחוזים.
3. אם בעבר האושר התייחס להרגשה מוגבלת במסגרת הביתית, כיום עליו לקחת בחשבון רבדים נוספים, כמו אושר במקום העבודה.
4. יותר מדי ערוצים לבחירה תמיד יביאו עמם תחושה עזה של החמצה. הבחירה שלנו לעולם תהיה הכי טובה, ותמיד בפועל תראה פחות נוצצת מכפי שהצטיירה במוחנו עת פנטזנו אותה.
כך או אחרת, כאישה שמכירה נשים רבות במסגרות רבות ועוסקת ומלמדת זוגיות, אני רואה דבר אחד ברור: אנחנו בהחלט מודות מקרב הלב לכל הטבות הפמיניזם והקדמה, ונהנות מחלון ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. אבל לפחות פעם ביום החלום הזה מתנגש חזיתית בקיר המציאות. אנחנו פשוט בנויות אחרת מגבר, המוח שלנו שונה. הנטיות הטבעיות, החוזקות והחולשות, הצרכים והרצונות שלנו שונים משל הגברים. אפילו הדרך שבה אנחנו רואות את תמונת המציאות היא אחרת.
לכן, אם עד עכשיו חיפשנו עצמאות דומה לעצמאות הגברית, שהפכה אותנו לשולפות אקדחים בודדות שיורות לכל הכיוונים בו-זמנית, יכול להיות שאנחנו צריכות לחפש עכשיו מהי עצמאות אמיתית עבורנו, שהיא יותר מותאמת למין הנשי. עצמאות שהיא לא מלחמת התשה יומיומית, עצמאות של ביחד, כמו שהיה פעם, כשחיינו בשבט ותפקדנו כגוף אחד. רק ביחד יש לכל אחת מאיתנו יווצר כוח להושיט יד לעוד נשים שהמרדף אחר העצמאות הפך אותן לשפוטות, מרוטות ותשושות.
שלי פרץ היא אמא, תסריטאית ועורכת בקבלה לעם
