דוחא ונמאס / "צהוב סוגר חשבון"

כמו פצצה מתקתקת שכולם יודעים עליה, עומד המגרש של בני סכנין בדוחא ולועג למתרחש. גזעני, מאיים, מבזה, מזלזל במשטרת ישראל, במנהלת הליגה, בהתאחדות לכדורגל. זו כנראה גם המדינה היחידה בעולם שבה מאבטחים באחד המגרשים נהנים, בחסות התג שלהם, לפזר במכות את הקהל, כמובן של הקבוצה היריבה. ואם אפשר להעלים עין מדברים שנזרקים על שחקני האורחת, מה רע?

האם מישהו באמת מופתע ממה שקרה במשחק האחרון של בני סכנין מול מכבי ת"א? מהאלימות הפיזית והמילולית? מזה שיומיים אחרי יום השואה, נשמעו בדוחא קריאות "שואה למכבי"? נכון שזכויות היוצרים שייכות לאוהדי הפועל ת"א, אבל הטיימינג מצמרר, מקומם, בלתי נתפס. אין לי ספק שאוהדי סכנין, כתושבי מדינת ישראל, מבינים בדיוק את מהותו של יום האבל הטעון עד כאב. כמה רוע אפשר לבלוע?

לועג למתרחש. אצטדיון דוחא(צילום: אביהו שפירא)

ועוד לא דיברנו על האלימות נגד עיתונאים מכלי תקשורת שונים, על החפצים שנזרקו על שוער מכבי ת"א פרדרג ראיקוביץ', על האיומים שהופנו כלפי עוזר מאמן מכבי, ויטור פריירה, שצעק ביציע "יש" אחרי אחד השערים, על האבנים שנזרקו על שוטרים ועל חברי ההנהלה שמחממים את האווירה, כנראה כי התאכזבו מאי עמידתם בהבטחה למאמן באר שבע, ברק בכר, "ננצח בשבילכם את מכבי". יש למישהו ספק מה היה קורה לו אותם הדברים היו מתרחשים למשל באצטדיון טדי בירושלים? מגילות ארוכות היו נכתבות על הקהל הגזעני של בית"ר, פוליטיקאים היו קוראים לסגירת המגרש ולהפחתת נקודות, תוכניות האקטואליה היו נערכות לשידורים סביב השעון. בנוסף, דוחא הינו המגרש היחידי בו לא נערך טקס לניצולי השואה בשבוע שעבר.

אבל בסכנין אסור לגעת, זה הרי מודל מבורך של דו קיום, הבייבי של התקשורת, אפילו אם היא עצמה סופגת. אז היו פה ושם טורים של עיתונאים שחוו את הפחד מקרוב ותיארו בסך הכל מה שראו, ובזה הדברים הסתכמו פחות או יותר. ח"כ אחמד טיבי, שחגג אחרי התיקו נגד מכבי בעונה שעברה בדוחא, נעלם לפתע ולא גינה את גילויי הגזענות והאלימות. אולי כי בני סכנין הובסה על המגרש וטיבי, כמו אוהד לא טוב, צץ רק אחרי הישגים?

הבייבי של התקשורת? שחקני בני סכנין(צילום: ראובן שוורץ)

עכשיו, תגידו, אוהדי מכבי ת"א אשמים. הם הגיעו בכוונה לחולל פרובוקציות, הביאו את דגלי ישראל למגרש. גם אני ממש לא אוהב את האינפלציה בדגלי כחול לבן דווקא בדוחא, אבל בניגוד לאנרכיסטים

 שבשער חמש בבלומפילד, מכבי ת"א כן מייצגת את ישראל. דגלי כחול לבן, ואתם מוזמנים לבדוק, נמצאים בתוך ים הדגלים הצהוב בכל משחק של מכבי. נכון, בסכנין זה בולט יותר, זה באמת קצת ילדותי, אבל ממתי הנפת דגלי ישראל, גם אם בעיר ערבית, נחשבת לחטא גדול? על דבר אחד אין מחילה כלפי חלק מאוהדי מכבי: לצעוק "מוות לערבים" זה בזוי, כואב, גזעני ומקומם לא פחות מ"שואה למכבי". אלא שבמקרה של הקהל הצהוב, הקריאה הארכאית "טועמה מחבל", למשל, נתקלת בבוז צורם של רוב אוהדי מכבי בכל פעם מחדש. אבל בסכנין לא עוסקים בהשתקת אוהדים כאלה, אלא מעלימים עין.

יש מגוון פתרונות מאוד קלים לסוגיית מגרש בדוחא, למשל עונשים מרתיעים. אבל הפעם נדמה שהבעיה הפכה מורכבת ורגישה מדי לטיפול קר מונע בלבד. שרת התרבות והספורט, מירי רגב, הגיע הזמן שתרימי את הכפפה, שתזמני דיון מיוחד בכנסת, שתבקשי דוגמאות למה שקורה בסכנין, שתנסי להגיע לפתרונות מוסכמים בהידברות בין הקבוצות. אחרת, העסק ימשיך להיות דוחה.

הגיע הזמן שתרימי את הכפפה. מירי רגב(צילום: אורן אהרוני)

כואב על בוזגלו

גם אם אתה לא אוהד של אבא יעקב או של הפועל באר שבע, אי אפשר שלא להצטער עמוקות על הפציעה הקשה של מאור בוזגלו, שראוי לסיים את הליגה עם תואר שחקן העונה. הטאלנט הביישן, זה שפעם אמרו עליו שהוא לא מגיע למאני-טיים, היה שם תמיד עבור הפועל באר שבע בשערים מכריעים, כאלה ששוברים את הקבוצה השנייה (הכדור החופשי במשחק העונה הראשון) או מביאים עלייה לשלב הבא בליגה האירופית מול קבוצה אנגלית (סאות'המפטון), בחוץ, בצורה יפהפייה.

קשה היה שלא להתרגש מהפוסט של בוזגלו אחרי תוצאות הבדיקות שבישרו על השבתתו מהמגרשים לתקופה ארוכה דווקא בשיא הקריירה, כשהוא מוצף בהצעות. אם יש צדק בעולם, בוזגלו ייקלט מהר באחת מאותן קבוצות שרדפו אחריו לפני הפציעה, גם אם בשכר נמוך משציפה. לדעתי, זה הזמן של אלונה ברקת, הפועל באר שבע והאוהדים להשליך את האגו, להכיר בתרומה הענקית של בוזגלו להישגים בשנים האחרונות ולהחתימו לעונות הבאות. כדורגל אמור להיות הרבה יותר משיקולי כדאיות.

כואב הלב. בוזגלו(צילום: אורן אהרוני)

צל"ש השבוע: ברק בכר

מה כבר אפשר לומר על מאמן המאמי הלאומית? נצחונות רצופים מתחילת הפלייאוף, התמודדות עם לחצים מבפנים, אגואים של כוכבים, קבוצה עשירה וטובה שרודפת, יכולת להנהיג בזמן לחץ, כשהפועל באר שבע בפיגור, ובכר מסרב להתרגש, מנסה עוד מערך, עוד חילוף מנצח. מגיעות לו כל המחמאות. אני חייב להודות שגם מפלס השחצנות והניכור ירד דרמטית בחודשים האחרונים והגיוס המחודש לצה"ל מוערך מאוד. בקיצור, בכר, כל הטוב הזה באמת מגיע לך. כמכביסט, שאפו.