ברמת הגולן רגועים: "יש תחושת ביטחון"
הזליגות ממלחמת האזרחים, התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה ויירוט המזל"ט אתמול לא מדירים שינה מעיניהם של תושבים ברמת הגולן: "אני מקווה רק שבאמת המזל ימשיך להיות איתנו". אם כבר יש חשש, הוא דווקא מהפליטים שהחלו להתרכז ליד הגבול
מצב המים והחקלאות מטריד את תושבי רמת הגולן הרבה יותר מפצמ"רים או מזל"טים שחודרים מסוריה. גם ביום שאחרי התקיפה (המשוערת) של ישראל ליד שדה התעופה של דמשק, והפלת המזל"ט שניסה לחדור מכיוון סוריה, הכבישים בגולן היו עמוסים לכל היותר במטיילים, וכמובן במאות משתתפי "מרוץ הרי הגעש".
הרצים שציינו 50 שנה להתיישבות בגולן, צלחו את חמשת הרי הגעש בצפון הרמה – שיפון, יוסיפון, בני רסן, בנטל ואביטל. המרוץ, שאורכו כ-30 ק"מ הוזנק מקיבוץ אורטל, והמנצח, לירון פז, גמע את המרחק בשעתיים ו-19 דקות. בעיניי ראש המועצה האזורית גולן, אלי מלכה, המרוץ ואירועי התיירות האחרים בגולן מעידים כי הזליגות מסוריה, וגם ההתחממות לאורך הגבול, אינן מאיימות על האוכלוסייה האזרחית ועל התיירים והמטיילים.
"מה שאנחנו רואים כאן בימים האחרונים, מלמד אותנו שיש לנו צבא ערני, חזק וערוך. כאשר מזל"ט עולה מדמשק ונע לכיוון הגולן, חיל האוויר יודע לשגר פטריוט ולהפיל אותו בעודו על קו הגבול. זה מאפשר לנו להיות הרבה יותר שקטים.
"אנחנו רואים את מערך הכוחות וההגנה על הגולן מצד אחד, ומצד שני כמות המטיילים הולכת וגדלה לגולן. אנחנו בפתחה של עונה חקלאית מצוינת, באביב מצוין ובסך הכול החיים ברמת הגולן הם טובים".
האוכלוסייה ברמת הגולן איכותית וחזקה, מדגיש ראש המועצה, לכן גם התושבים ששומעים מדי יום את הפיצוצים בצד הסורי של הגבול ואת הזליגות לצד הישראלי, לא זקוקים לעזרה נפשית להתמודדות עם הלחץ. "אין פה הפתעות ואין פה דרמות גדולות ולא צריך עדיין לשלוח מלווים, פסיכולוגים כאלה ואחרים. המדינה משקיעה פה לא מעט משאבים כדי שנהיה באמת ערוכים ומוכנים אבל בסך הכול רוב הזליגות והאירועים האחרים מתרחשים בנקודה מאוד מסוימת בקרבת הגבול, רחוק מאוד מהיישובים שנמצאים כאן בגולן כך שאין באמת חשש או תחושה של חשש".
"לא נעים לעשות מזה סיפור"
אבל יש גם אזרחים שחוו את המציאות באופן שונה. מנהל המטעים בקיבוץ עין זיוון, אלכס קודישו. בשטחי המטעים – מה שמכונה בעגה הצה"לית שטחים פתוחים – נחתו להערכתו בחמש השנים האחרונות, קרוב ל-40 פצצות מרגמה תועות. אחת מהן, במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. החקלאים הם גם אלה שנאלצים להתרחק מהשטחים שבקרבת הגבול בשעת מתיחות.
"אני מקווה רק שבאמת המזל ימשיך להיות איתנו, וכשיש זליגה זה ייפול תמיד בשטח פתוח. ברמת הגולן יש מיליון דונם, זה שטח ענק עם מעט מתיישבים, רוב הזמן זה נופל בשטחים פתוחים. "בואו לא נשכח", הוסיף, "אנחנו לא בגבול שווייץ או שבדיה, אנחנו גבול במזרח התיכון. יש פה פלנגות מהצד השני הם יורים אחד על השני עם כפכפי אדידס. אז מדי פעם יש זליגה. החבר'ה שלי רגועים, הציבור ברמת הגולן רגוע, אנחנו ממשיכים בעשייה ולא מתעלמים מהמצב הביטחוני".
התגובה הישראלית לרצח העם שמתחולל מעבר לגבול הסורי הגיעה בדמות סיוע וטיפול שישראל מעניקה לפצועים מקרב המורדים. בשנה האחרונה הולך ומתהווה מחנה פליטים גדול באזור הסמוך לגבול, לא רחוק מהמושב אלוני הבשן. בועז אלקיים, תושב המקום עוקב אחרי הנעשה מעבר לגבול.
"הפליטים ברחו לאזור הזה, שהוא למעשה נקודה בין סוריה לישראל, שאף אחד לא אמור להיות בה. מה שהתחיל בכמה אוהלים, עכשיו זו עיר. עיר עם תנועה, רועי צאן שמגיעים כמעט עד הגדר. אין פה חשש ביום יום, אבל אם קורה משהו - ברור שהם יעדיפו לטפס על הגדר פה, מאשר לברוח לתל חרה שם, וזה החשש".
אלוני הבשן הוא אחד היישובים הקרובים ביותר לגדר הגבול בגולן, ובקרבות לפני שנתיים ושלוש אף "זלגו" פגזים והתפוצצו בין בתי היישוב. למרות כל זאת, רוב התושבים לדברי אלקיים באמת לא מודאגים ונהנים מתחושה של ביטחון. "אנשים סומכים על הצבא, סומכים על הקודש ברוך הוא. אולי אנחנו סוג של בת יענה עם ראש באדמה, אבל התחושה היא שיש ביטחון ואין מה לדאוג. אלה זליגות, לא ירי מכוון. טיל שנפל בטעות. אלה די הרבה טעויות, זה נכון, אבל סך הכול יש את היום יום יש את השגרה ואין אין חשש אמיתי".
לפנייה לכתב/ת 
