קרב ירושה: הבן לא ניצל את האם, רק דאג לה

לאחר מות אמם התכתשו אח ואחות סביב השאלה איזו משתי הצוואות שערכה היא הקבילה. ביהמ"ש קבע שהבן לא הפעיל השפעה בלתי הוגנת על האם

עו"ד דן שגב וימרפורסם: 02.05.17 , 08:58

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הכריע לאחרונה במאבק ירושה בין אח ואחות, שכל אחד מהם צידד בצוואה אחרת שערכה אמם המנוחה. לבסוף קיבלה השופטת שפרה גליק את עמדת האח, וקבעה שיש לקיים את הצוואה המאוחרת מאחר שהוכח שהיא לא נערכה תחת השפעה לא הוגנת מצדו.

האם, ניצולת שואה קשישה, הלכה לעולמה ב-2013, ובצוואה ב-2008 ציוותה את רכושה בחלקים שווים לבת ולבן. ב-2015 ביקשה הבת לקיים צוואה מ-1999 – צוואה הדדית שחתמה אמה עם אביהם המנוח שמת לפניה – שבה ציוותה את מרבית רכושה (כולל דירה) לבתה. טענתה העיקרית של הבת הייתה שאחיה השפיע באופן בלתי הוגן על אמם, וניצל את חוסר הבנתה כדי להחתים אותה על הצוואה מ-2008.

תביעה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

מערכת PsakDin

אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה. אבל ביהמ"ש קיבל את עמדת בן זוגה וקבע: היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

הבת סיפרה שהיא זו שטיפלה בהוריה לאורך השנים, ואילו אחיה, המתגורר בארה"ב, ביקר לעתים רחוקות. לטענתה, לאחר שגילה שקיבל רק חלק קטן מרכוש הוריו, הוא לקח את אמם לעשות צוואה חדשה, עשרה ימים בלבד לאחר מות אביהם, ותוך ניצול בוטה של מצבה הדיכאוני.

היא ביקשה לבטל מהלכים שהאם ביצעה מאוחר יותר, למשל כאשר העבירה ב-2010 לבנה את דירתה במתנה. בשלב מסוים, הוסיפה, לקח האח את אמם לארה"ב, שם בודד אותה ולא אִפשר לה לדבר אתה. הבת הפנתה למסמכים רפואיים שונים שמעידים כי אמה סבלה מדמנציה קלה, ומכאן שחתמה מבלי דעת על מסמכי ההעברה.

האח הציג גרסה שונה לגמרי. הוא טען שהצוואה היא באה מתוך יוזמה ורצון ברורים של אמו, כשהייתה עוד צלולה וחדה, והכל עקב התנהגות מחפירה של הבת כלפיה. לגרסתו, הוא זה שטיפל באמו מאז שעברה לארה"ב, שם נהנתה משנים נפלאות ומחברת אנשים.

עצמאית לגמרי

ואכן, חוות דעת מומחה-פסיכיאטר מטעם בית המשפט קבעה שהאם הייתה כשירה בין השנים 2010-2008. בהתאם, השופטת שפרה גליק דחתה את טענות הבת, מאחר שהשתכנעה כי המנוחה הייתה עצמאית ובלתי תלויה באף אחד, הן פיזית והן מנטלית. היא הוסיפה שגם תוכן הצוואה – חלוקה שווה בשווה – מעידה על כך שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת מצד בנה.

השופטת דחתה את הטענה שלפיה הנתבע עשק את אמו או כפה עליה לתת לו את הדירה. היא הסתמכה על הקלטת שיחה בין האם המנוחה לבין הבת, שממנה התברר שהאם נסעה אל הבן מרצונה, מאחר שהייתה בודדה ולאחר שהתובעת סירבה שתעבור לגור עמה. בפסק הדין נכתב: "מתמליל השיחה עולה, כי למנוחה ולתובעת היו יחסים מורכבים, שלא לומר קשים, ואילו נסיעתה אל בנה – הנתבע, היה בה כדי להפיג את בדידותה".

עוד נכתב כי ניכר שבשהות בארה"ב היא לא הייתה "מבודדת", נהפוך הוא: היא הייתה "מעורה בחיי הקהילה היהודית המקומית ובית הכנסת, ולא הוכח כי הייתה במצוקה כלשהי".

בסיכומו של דבר, נקבע כי הצוואה האחרונה מ-2008 תקפה והאחות חויבה לשלם לאחיה שכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל והוצאות משפט.